האם אתה תמיד זקוק לחוק מקראי מפורש?‏

סביר להניח שבילדותך הוריך קבעו לך כללים רבים.‏ ככל שגדלת,‏ הבנת שטובתך המרבית עמדה לנגד עיניהם.‏ כיום,‏ כאדם בוגר,‏ אתה עדיין חי מן הסתם על־​פי עקרונות מסוימים שהם הטמיעו בך,‏ אף־​על־​פי שאינך נתון עוד למרותם.‏

אבינו שבשמים,‏ יהוה אלוהים,‏ חוקק עבורנו מספר חוקים ישירים דרך דברו,‏ המקרא.‏ לדוגמה,‏ הוא אוסר עבודת אלילים,‏ זנות,‏ ניאוף וגניבה (‏שמות כ׳:‏​1–17;‏ מעשי השליחים ט״ו:‏​28,‏ 29‏)‏.‏ ככל שאנו ’‏גדלים בכל דבר’‏ מבחינה רוחנית,‏ אנו מבינים שיהוה רוצה בטובתנו המרבית ושחוקיו אינם מחמירים מדי (‏אפסים ד׳:‏15;‏ ישעיהו מ״ח:‏​17,‏ 18;‏ נ״ד:‏13‏)‏.‏

עם זאת,‏ קיימים מצבים רבים שאין בעניינם מצווה מפורשת.‏ עקב כך,‏ יש הסבורים שבהיעדר חוק מקראי מפורש,‏ הם חופשיים לעשות כאוות נפשם.‏ לטענתם,‏ אילו ראה זאת אלוהים לנחוץ,‏ הוא היה מביע את רצונו בעזרת מצווה מפורשת.‏

מי שחושבים כך מחליטים לא פעם החלטות מוטעות,‏ ואחר כך מכים על חטא.‏ הם אינם מבינים שהמקרא אינו מכיל אך ורק חוקים אלא גם אינדיקציות לדרכי החשיבה של אלוהים.‏ לימוד המקרא והבנת ראייתו של יהוה בנושאים שונים מאפשרים לנו לטפח מצפון המודרך על־​פי המקרא ומסייעים לנו לבחור בחירות המשקפות את דרכיו.‏ כך אנו משמחים את לבו וקוטפים את פרי ההחלטות הנבונות (‏אפסים ה׳:‏1‏)‏.‏

דוגמאות מקראיות ראויות לציון

כשבוחנים את המקרא ועוקבים אחר קורותיהם של משרתי אלוהים בימי קדם,‏ מתברר שדמויות אלו נקלעו למצבים שונים שבהם התחשבו בעמדתו של יהוה,‏ גם בלי להיות כפופים לחוק מפורש בנידון.‏ תן דעתך לדוגמתו של יוסף.‏ כאשר לחצה עליו אשת פוטיפר לקיים עימה יחסי מין,‏ לא היה מטעם אלוהים חוק כתוב נגד ניאוף.‏ ועם זאת,‏ גם בלי חוק מפורש,‏ הבין יוסף שאם ינאף עימה,‏ יחטא לא רק למצפונו אלא גם ”‏לאלוהים”‏ (‏בראשית ל״ט:‏9‏)‏.‏ יוסף ככל הנראה הסיק שהניאוף עומד בניגוד לאורח חשיבתו ולרצונו של אלוהים,‏ כפי שבאו לידי ביטוי בגן עדן (‏בראשית ב׳:‏24‏)‏.‏

והנה עוד דוגמה.‏ במעשי השליחים ט״ז:‏3 נמסר שפאולוס מל את טימותיאוס לפני שיצא איתו למסעות ההטפה שלו.‏ אולם בפסוק 4 כתוב שפאולוס וטימותיאוס עברו לאחר מכן בערים ומסרו ”‏שיש לשמור את ההלכות שפסקו השליחים והזקנים בירושלים”‏.‏ בין ההלכות נמנית ההחלטה שהמשיחיים כבר פטורים מחובת המילה!‏ (‏מעשי השליחים ט״ו:‏​5,‏ 6,‏ 28,‏ 29‏)‏ אם כן,‏ מדוע ראה פאולוס לנחוץ שטימותיאוס יימול?‏ ”‏בגלל היהודים שהיו במקומות ההם.‏.‏.‏ שכן הכול ידעו שאביו [‏של טימותיאוס]‏ יווני”‏.‏ פאולוס לא רצה לפגוע בהם או להכשיל אותם שלא לצורך.‏ היה חשוב לו שהמשיחיים ’‏ימליצו על עצמם לפני מצפונו  של כל אדם לנגד עיני אלוהים’‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ד׳:‏2;‏ קורינתים א׳.‏ ט׳:‏​19–23‏)‏.‏

צורת חשיבה זו אפיינה את פאולוס ואת טימותיאוס.‏ קרא את הכתוב ברומים י״ד:‏​15,‏ 20,‏ 21 ובקורינתים א׳.‏ ח׳:‏​9–13;‏ י׳:‏​23–33‏,‏ וראה עד כמה דאג פאולוס לטובתם הרוחנית של אחרים,‏ ובייחוד לאלה שעלולים היו להיכשל עקב דברים שאינם פסולים במהותם.‏ פאולוס כתב אודות טימותיאוס:‏ ”‏אין לי איש תמים דעים עימי כמוהו,‏ אשר בלב שלם ידאג לענייניכם.‏ הכול דואגים לענייניהם,‏ לא לדברים אשר למשיח ישוע.‏ אבל יודעים אתם את אופיו הבחון;‏ כמו בן העובד עם אביו הוא שירת עימי בעבודת הבשורה”‏ (‏פיליפים ב׳:‏​20–22‏)‏.‏ איזו דוגמה טובה הציבו לנו שני משיחיים אלה!‏ במקום לבקש את נוחותם ולפעול על־​פי העדפתם האישית בהיעדר חוק אלוהי ספציפי,‏ הם חיקו את אהבתם של יהוה ושל בנו,‏ וכעדות לכך בחנו כיצד החלטותיהם האישיות עלולות להשפיע מבחינה רוחנית על הזולת.‏

שים לב לישוע המשיח,‏ המופת הנעלה מכול.‏ בדרשת ההר הבהיר שכל המבין את רוח חוקי אלוהים יציית להם לא רק ככתבם וכלשונם (‏מתי ה׳:‏​21,‏ 22,‏ 27,‏ 28‏)‏.‏ לא ישוע,‏ לא פאולוס,‏ לא טימותיאוס ולא יוסף אימצו את קו החשיבה האומר שללא חוק אלוהי ספציפי,‏ רשאי האדם לעשות ככל העולה על רוחו.‏ אותם אנשים התאימו את עצמם לחשיבתו של אלוהים וקיימו בחייהם את מה שהוגדר בפי ישוע כשתי המצוות הראשונות במעלה — לאהוב את אלוהים ולאהוב את הרֵע (‏מתי כ״ב:‏​36–40‏)‏.‏

מה לגבי המשיחיים כיום?‏

למותר לציין שאין לגשת אל המקרא כאל מסמך משפטי,‏ בציפייה שכל דרישה תנוסח בפרטי פרטים.‏ אם אנו פועלים על־​פי דרך חשיבתו של יהוה,‏ גם ללא חוק מפורש המורה לנו מה לעשות,‏ אנו ממלאים את לבו שמחה רבה.‏ במילים אחרות,‏ במקום לחכות תמיד שיגידו לנו מה אלוהים רוצה שנעשה,‏ אנו יכולים ‏’‏להבין בעצמנו מהו רצונו של האדון’‏ (‏אפסים ה׳:‏17;‏ רומים י״ב:‏2‏)‏.‏ מדוע גישה זו משמחת את יהוה?‏ משום שהיא מראה שחשוב לנו להשביע את רצון אלוהים יותר מאשר לממש את זכויותינו והעדפותינו האישיות.‏ אנו גם מעידים בזאת שאהבתו יקרה לנו עד כדי כך שאנו רוצים לאהוב כמוהו ולהפוך את האהבה לכוח המניע אותנו לפעולה (‏משלי כ״ג:‏15;‏ כ״ז:‏11‏)‏.‏ יתרה מזו,‏ מעשים המושתתים על רוח הדברים במקרא תורמים לבריאותנו הרוחנית ולעתים קרובות גם לבריאותנו הפיסית.‏

הבה נראה כיצד ניתן ליישם עיקרון זה בעניינים אישיים.‏

בחירת בידור

נניח שבחור צעיר רוצה לקנות דיסק כלשהו.‏ השירים ששמע מתוך האלבום מאוד מוצאים חן בעיניו,‏ אבל הוא מוטרד משום שלפי העטיפה מילות השירים נוטפות מין וגסויות.‏ הוא גם שם לב שחלק ניכר משיריו של הזמר מתאפיינים בטון זועם ואגרסיבי.‏  הבחור הצעיר אוהב את יהוה,‏ ודעותיו ורגשותיו של אלוהים בנושא חשובים לו.‏ כיצד יוכל לדעת מהו רצון אלוהים בעניין זה?‏

באיגרתו אל הגלטים מונה השליח פאולוס את מעשי הבשר ואת פרי הרוח על היבטיו השונים.‏ אתה ודאי יודע מה כלול בפרי הרוח:‏ אהבה,‏ שמחה,‏ שלום,‏ אורך רוח,‏ נדיבות,‏ טוב לב,‏ נאמנות,‏ ענווה,‏ ריסון עצמי.‏ אך מה כוללים מעשי הבשר?‏ פאולוס כותב:‏ ”‏מעשי הבשר גלויים ואלה הם:‏ ניאוף וזנות,‏ טומאה,‏ זימה,‏ עבודת אלילים,‏ כישוף,‏ שנאה,‏ מדון,‏ צרות עין,‏ כעס,‏ מריבה,‏ מחלוקות,‏ כיתות,‏ קנאה,‏ שכרות,‏ הוללות וכדומה.‏ אומר אני לכם מראש מה שכבר אמרתי:‏ עושי מעשים כאלה לא יירשו את מלכות האלוהים”‏ (‏גלטים ה׳:‏​19–23‏)‏.‏

שים לב למילה האחרונה ברשימה — ‏”‏וכדומה”‏.‏ פאולוס לא סיפק רשימה מקיפה של כל דבר ודבר שנכלל במעשי הבשר.‏ ואין בסיס לטענה האומרת:‏ ”‏אני רשאי מבחינה מקראית לעשות מעשה שאינו ברשימת מעשי הבשר שהציג פאולוס”‏.‏ להיפך,‏ הקורא נדרש להפעיל את כושר החשיבה שלו על מנת לזהות את הדברים שאינם מופיעים ברשימה אך נחשבים למעשים ‏’‏דומים’‏.‏ מי שעושים ללא חרטה מעשים שאינם ברשימה,‏ אך הם בבחינת מעשים ‏’‏דומים’‏,‏ לא יירשו את ברכותיה של מלכות אלוהים.‏

לפיכך,‏ עלינו להבין או להבחין מה יעורר את מורת רוחו של אלוהים.‏ האם זו באמת משימה קשה?‏ אם הרופא מייעץ לך להרבות באכילת פירות וירקות ולהימנע מגלידות,‏ שוקולדים וכדומה,‏ האם יהיה לך קשה להבין לאיזו קטגוריה שייכות העוגות?‏ הבט שוב בפרי רוח אלוהים ובמעשי הבשר.‏ לאיזו רשימה שייך האלבום שהוזכר קודם לכן?‏ אין לו ולא כלום עם אהבה,‏ טוב לב,‏ ריסון עצמי וכל יתר התכונות הקשורות בפרי הרוח.‏ אין צורך בחוק ישיר כדי להבין שמוסיקה מסוג זה אינה תואמת לאורח חשיבתו של אלוהים.‏ אותם עקרונות חלים גם על חומר קריאה,‏ סרטים,‏ תוכניות טלוויזיה,‏ משחקי מחשב,‏ אתרים באינטרנט וכן הלאה.‏

הופעה אישית נאותה

המקרא מציג עקרונות הנוגעים ללבוש ולהופעה חיצונית.‏ העקרונות הללו נותנים למשיחי את הכלים לשמור על הופעה אישית הולמת ונעימה למראה.‏ גם בנושאים אלה,‏ מי שאוהב את יהוה רואה בזאת הזדמנות לא לעשות ככל העולה על רוחו,‏ אלא לנהוג בצורה שתשמח את אביו השמימי.‏ כפי שראינו,‏ העובדה שאלוהים לא חוקק חוקים ספציפיים בנושא זה או אחר,‏ אין בה כדי לומר שלא חשוב לו מה יבחרו משרתיו לעשות.‏ לכל מקום סגנון משלו,‏ והסגנונות משתנים חדשות לבקרים.‏ עם זאת,‏ אלוהים מספק עקרונות בסיסיים שיש בהם כדי להנחות את משרתיו בכל זמן ובכל מקום.‏

לדוגמה,‏ בטימותיאוס א׳.‏ ב׳:‏​9,‏ 10 נאמר:‏ ”‏כמו כן תעטינה הנשים תלבושת הולמת,‏ בצניעות ובאיפוק;‏ לא בהתגנדרות שיער,‏ לא בזהב ופנינים,‏ ולא במלבושים יקרים,‏ אלא במה שיאה לנשים המצהירות על יראת שמים — במעשים טובים”‏.‏ משיחיות (‏וגם משיחיים)‏ חייבות לשאול את עצמן כיצד מוגדרת בסביבתן הופעה חיצונית ההולמת נשים ”‏המצהירות על יראת שמים”‏.‏ ראוי במיוחד שהמשיחי ישקול מה הופעתו החיצונית תגרום לאחרים לחשוב על המסר המקראי שבפיו (‏קורינתים ב׳.‏ ו׳:‏3‏)‏.‏ משיחי למופת לא יתרכז בהעדפותיו האישיות ובזכויותיו לכאורה,‏ אלא יקפיד שלא להסיח את דעתם של אחרים ולא להיות להם למכשול (‏מתי י״ח:‏6;‏ פיליפים א׳:‏10‏)‏.‏

 בהיוודע למשיחי שסגנון מסוים בהופעתו האישית מפריע לאחרים או מכשיל אותם,‏ עליו לחקות את השליח פאולוס ולדחות את העדפותיו האישיות מפני טובתו הרוחנית של הזולת.‏ פאולוס אמר:‏ ”‏לכו בעקבותיי,‏ כשם שגם אני הולך בעקבות המשיח”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏1‏)‏.‏ ואודות ישוע כתב פאולוס:‏ ”‏המשיח לא ביקש הנאה לעצמו”‏.‏ הוראתו של פאולוס לכל המשיחיים ברורה ביותר:‏ ”‏אנחנו החזקים חייבים לשאת את חולשות החלשים ולא לבקש הנאה לעצמנו.‏ כל אחד מאיתנו ידאג לטובת רעהו כדי שרעהו ייבנה”‏ (‏רומים ט״ו:‏​1–3‏)‏.‏

חידוד כושר ההבנה

כיצד נוכל לחדד את כושר ההבנה שלנו למען נדע מה רצוי בעיני יהוה,‏ גם ללא הדרכה ספציפית מטעמו?‏ אם נקרא יום יום בדברו,‏ נלמד אותו דרך קבע ונהרהר בכתוב,‏ יכולת ההבנה שלנו תהיה חדה יותר.‏ התקדמות זו אינה נעשית בִּן לילה.‏ בדומה לגדילה פיסית של ילד,‏ הצמיחה הרוחנית הדרגתית ואינה מורגשת באופן מיידי.‏ יש צורך בסבלנות,‏ ואין סיבה להיות מתוסכלים אם לא מבחינים מייד בשיפור.‏ מאידך,‏ הזמן החולף כשלעצמו לא יחדד את כושר ההבנה שלנו.‏ כאמור,‏ את הזמן צריך למלא בלימוד דבר־​אלוהים,‏ ועלינו לחיות על־​פי דברו כמיטב יכולתנו (‏עברים ה׳:‏14‏)‏.‏

ניתן לומר שבעוד חוקי אלוהים בוחנים את צייתנותנו,‏ עקרונותיו מודדים את עומק רוחניותנו ואת גודל רצוננו למצוא חן בעיניו.‏ ככל שנגדל רוחנית,‏ יהיה לנו חשוב יותר לחקות את יהוה ואת בנו;‏ יבער בנו הרצון להחליט החלטות המבוססות על דרך חשיבתו של אלוהים המתגלה בכתבי־​הקודש.‏ וככל שנשמח את אבינו בכל דבר שנעשה,‏ גם שמחתנו תלך ותתעצם.‏

‏[‏תמונות בעמוד 23]‏

לכל מקום סגנון לבוש משלו,‏ אך עקרונות המקרא צריכים לכוון את צעדינו