שאלות של קוראים

אל מי התכוון פאולוס בקורינתים ב׳.‏ ו׳:‏14 באומרו ”‏הבלתי מאמינים”‏?‏

בקורינתים ב׳.‏ ו׳:‏14 נאמר:‏ ”‏אל תֵּרתמו לעול אחד עם הבלתי מאמינים”‏.‏ מן ההקשר עולה בבירור כי פאולוס מדבר על אנשים שאינם חברים בקהילה המשיחית.‏ הבנה זו נשענת על פסוקים אחרים שבהם משתמש פאולוס במונח ”‏בלתי מאמין”‏ או ”‏בלתי מאמינים”‏.‏

לדוגמה,‏ פאולוס נוזף במשיחיים התובעים את אחיהם לדין ונשפטים ”‏לפני בלתי מאמינים”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ו׳:‏6‏)‏.‏ במקרה זה,‏ הבלתי מאמינים הם שופטים המכהנים בבתי המשפט של קורינתוס.‏ באיגרתו השנייה מציין פאולוס שהשטן ”‏עיוור את שכלם של הבלתי מאמינים”‏.‏ טחו עיניהם של הבלתי מאמינים מראות את הבשורה.‏ אין הם עושים שום צעד לכיוון עבודת יהוה,‏ שהרי פאולוס הסביר קודם לכן:‏ ”‏כאשר יפנה לבם אל יהוה יוסר המסווה”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ג׳:‏16;‏ ד׳:‏4‏)‏.‏

יש בלתי מאמינים המעורבים בהפקרות או בעבודת אלילים (‏קורינתים ב׳.‏ ו׳:‏​15,‏ 16‏)‏.‏ אך לא כולם מתייצבים נגד משרתי יהוה.‏ מקצתם מגלים עניין בָּאמת.‏ רבים מהם נשואים למשיחיים ושמחים להמשיך איתם בחיים משותפים (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏​12–14;‏ י׳:‏27;‏ י״ד:‏​22–25;‏ פטרוס א׳.‏ ג׳:‏​1,‏ 2‏)‏.‏ ואולם,‏ באופן עקבי מייחס פאולוס את המונח ”‏בלתי מאמין”‏ לאנשים אשר,‏ כאמור לעיל,‏ אינם שייכים לקהילה המשיחית המורכבת מ’‏מאמינים שנספחו אל האדון’‏ (‏מעשי השליחים ב׳:‏41;‏ ה׳:‏14;‏ ח׳:‏​12,‏ 13‏)‏.‏

העיקרון המצוי בקורינתים ב׳.‏ ו׳:‏14 הוא קו מנחה רב ערך עבור המשיחיים בכל תחומי החיים,‏ והוא מצוטט על־​פי־​רוב כעצה נבונה למשיחיים המעוניינים להינשא (‏מתי י״ט:‏​4–6‏)‏.‏ משיחי מוקדש וטבול אינו מחפש בת זוג (‏או בן זוג)‏ לנישואין בקרב הבלתי מאמינים,‏ שכן הערכים,‏ המטרות ועיקרי האמונה שלהם שונים בתכלית מאלה של משיחי אמיתי.‏

אך מה לגבי אנשים הלומדים את המקרא ומתרועעים עם הקהילה המשיחית?‏ ומה לגבי מבשרים לא־​טבולים?‏ האם גם הם נחשבים לבלתי מאמינים?‏ לא.‏ מי שקיבלו את הבשורה הטובה ומתקדמים בהדרגה אל הטבילה אינם צריכים להיקרא בלתי מאמינים (‏רומים י׳:‏10;‏ קורינתים ב׳.‏ ד׳:‏13‏)‏.‏ לפני טבילתו כונה קורנליוס ’‏חסיד וירא אלוהים’‏ (‏מעשי השליחים י׳:‏2‏)‏.‏

אם כן,‏ האם יהיה זה מן התבונה שמשיחי טבול ירקום קשר רומנטי עם מישהו שהתקבל כמבשר לא־​טבול,‏ מאחר שבמובן הצר של הדברים עצתו של פאולוס בקורינתים ב׳.‏ ו׳:‏14 אינה חלה עליו?‏ לא,‏ זה לא יהיה מן התבונה.‏ מדוע?‏ בשל העצה הישירה שנתן פאולוס ביחס לאלמנות משיחיות.‏ פאולוס כתב:‏ ”‏רשאית היא להינשא למי שתרצה ובלבד שזה יהיה באדון”‏ ‏(‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏39‏)‏.‏ על־​פי עצה זו,‏ משיחיים מוקדשים נקראים לחפש שותף לנישואין אך ורק בקרב אחים או אחיות ש”‏באדון”‏.‏

מה פשר המונח ”‏באדון”‏ והמונח המקביל  לו ”‏במשיח”‏?‏ ברומים ט״ז:‏​8–10 ובקולוסים ד׳:‏7 (‏דל׳‏‏)‏ מדבר פאולוס על אנשים שהיו ”‏במשיח”‏ או ”‏באדון”‏.‏ אם תקרא את הפסוקים,‏ תיווכח שהללו ’‏חברים לעבודה’‏,‏ ’‏בחונים’‏,‏ ’‏אחים חביבים’‏,‏ ’‏משרתים נאמנים’‏ ו’‏עבדים עמיתים’‏.‏

מתי אדם נעשה ’‏עבד באדון’‏?‏ כאשר הוא ממלא בחפץ לב את תפקידיו כעבד ומתכחש לעצמו.‏ ישוע מסביר:‏ ”‏מי שרוצה לבוא אחריי,‏ שיתכחש לעצמו ויקח את [‏”‏עמוד הוקעתו”‏,‏ ע״ח‏]‏ וילך אחריי”‏ (‏מתי ט״ז:‏24‏)‏.‏ רק לאחר שאדם מקדיש את חייו לאלוהים,‏ ניתן לומר עליו שהוא החל ללכת בעקבות המשיח ולהיכנע כל כולו לרצון אלוהים.‏ לאחר ההקדשה,‏ הוא נטבל והופך למשרת מוסמך בעל מעמד רצוי לפני יהוה אלוהים.‏ * אם כן,‏ ’‏להינשא באדון’‏ משמעו להתחתן עם אדם אשר ניכר בו כי הוא אכן אחד המאמינים,‏ אדם מוקדש,‏ ”‏עבד אלוהים ואדוננו ישוע המשיח”‏ (‏יעקב א׳:‏1‏)‏.‏

אדם הלומד את המקרא בסיועם של עדי־​יהוה ומתקדם יפה מבחינה רוחנית,‏ ראוי לשבח.‏ אך הוא טרם הקדיש את חייו ליהוה ועדיין לא התחייב לעבוד את אלוהים ולחיות חיי הקרבה עצמית.‏ הוא עדיין מחולל שינויים הכרחיים בחייו.‏ עליו לערוך שינויים כבירים לקראת היותו משיחי מוקדש וטבול לפני שישקול שינוי גדול נוסף בחיים,‏ כגון נישואין.‏

האם מומלץ שמשיחי יתחיל בחיזורים עם מישהו המתקדם יפה בלימוד המקרא,‏ מתוך כוונה לחכות עד אשר ייטבל ואחר כך להתחתן איתו?‏ לא.‏ מניעיו של התלמיד יהיו מעורפלים אם יֵדע שמשיחית מוקדשת (‏או משיחי מוקדש)‏ מעוניינת להתחתן איתו ואינה מוכנה לעשות כן אלא רק לאחר טבילתו.‏

אדם מוגדר כמבשר לא־​טבול בדרך כלל לפרק זמן מצומצם עד אשר הוא מתקדם ומגיע לשלב הטבילה.‏ אם כן,‏ העצה שהובאה קודם לכן להינשא אך ורק באדון אינה נטולת היגיון.‏ אך מה לגבי אדם שהגיע לפרקו,‏ גדל במשפחה משיחית,‏ פעיל בקהילה כבר מספר שנים ומשרת כמבשר לא־​טבול?‏ מה עוצר בעדו מלהקדיש את חייו ליהוה?‏ מדוע הוא מהסס?‏ שמא מקננים בו ספקות?‏ אומנם לא ניתן להגדירו כבלתי מאמין,‏ אך גם אי אפשר לומר עליו שהוא ”‏באדון”‏.‏

עצתו של פאולוס בנושא הנישואין היא לתועלתנו (‏ישעיהו מ״ח:‏17‏)‏.‏ כאשר שני בני הזוג הקדישו את חייהם ליהוה,‏ מחויבותם איש כלפי רעהו במסגרת הנישואין מושתתת על בסיס רוחני מוצק.‏ יש להם ערכים ומטרות משותפים.‏ הדבר ממלא תפקיד מכריע בנישואין מאושרים.‏ כמו כן,‏ מי ש’‏נישא באדון’‏ מעיד על נאמנותו ליהוה,‏ ונאמנות זו טומנת בחובה ברכות נצחיות,‏ כי ’‏עם חסיד [‏נאמן]‏ יהוה מתחסד [‏נוהג עימו בנאמנות]‏’‏ (‏תהלים י״ח:‏26‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 31]‏

‏’‏עם חסיד יהוה מתחסד’‏