”דרמה סמלית” בעלת ערך עבורנו
”דרמה סמלית” בעלת ערך עבורנו
עד כמה קשה היה לרדת לשורשם של קטעים מסוימים בכתבי־הקודש לולא עזרתם של חלקים אחרים במקרא השופכים עליהם אור! פרשות היסטוריות בדבר־אלוהים יכולות להיתפס כפשוטן. אבל חלק מאותם סיפורים מכילים אמיתות עמוקות יותר שאינן ברורות כל כך ממבט ראשון. דוגמה אחת לכך היא סיפורן של שתי נשים בביתו של אברהם. השליח פאולוס כינה זאת ”דרמה סמלית” (גלטים ד׳:24, ע״ח).
דרמה זו ראויה לתשומת לבנו מכיוון שהממשויות המוצגות בה נושאות חשיבות רבה לכל החפצים לזכות בברכותיו של יהוה אלוהים. לפני שנבחן זאת, הבה נראה מה היו הנסיבות שהניעו את פאולוס לחשוף את משמעות הדרמה.
במאה הראשונה התעוררה בעיה בין המשיחיים בגלטיה. היו ש’כיבדו ימים וחודשים; מועדים ושנים’ — דברים שציוותה תורת משה. אותם אנשים טענו שמאמינים המבקשים לשאת חן בעיני אלוהים חייבים לשמור את התורה (גלטים ד׳:10; ה׳:2, 3). אולם פאולוס ידע שהמשיחיים לא נדרשו לקיים מצוות אלה. כדי להוכיח זאת, התייחס לסיפור שהיה מוכר לאנשים מרקע יהודי.
פאולוס הזכיר לגלטים שאברהם, אבי האומה היהודית, הוליד את ישמעאל ואת יצחק. הראשון נולד לאָמה הגר, והשני נולד לאישה החופשייה שרה. הסיפור על עקרותה של שרה ועל כך שנתנה לאברהם את שפחתה הגר כדי שזו תלד במקומה, היה ודאי מוכר לאותם גלטים שקראו לציית לתורת משה. הם ידעו שאחרי שילדה את ישמעאל החלה הגר לבוז לגבירתה שרה. אולם כפי שהבטיח אלוהים, שרה בסופו של דבר הביאה לעולם את יצחק בגיל מבוגר. מאוחר יותר, שילח אברהם את הגר וישמעאל מכיוון שישמעאל התנכל ליצחק (בראשית ט״ז:1–4; י״ז:15–17; כ״א:1–14; גלטים ד׳:22, 23).
שתי נשים, שתי בריתות
פאולוס הסביר את עיקריה של ”דרמה סמלית” זו. ’[נשים אלו] הן משל לשתי הבריתות’, כתב, ”האחת מהר סיני, היולדת לעבדות, והיא הגר. ... מקבילה לירושלים של ימינו, כי היא בעבדות עם בניה” (גלטים ד׳:24, 25). הגר סימלה את ישראל ואת ירושלים בירתה. האומה היהודית הייתה קשורה ליהוה בברית התורה שניתנה בהר סיני. בהיותם כפופים לתורה זכו בני ישראל לתזכורות תמידיות בדבר היותם עבדים לחטא ובדבר הצורך בפדות (ירמיהו ל״א:31, 32; רומים ז׳:14–24).
אם כן, את מי ייצגו ”האישה החופשייה” שרה ובנה יצחק? פאולוס ציין ששרה ”העקרה” סימלה את אשת אלוהים, החלק השמימי של ארגונו. אישה שמימית זו הייתה עקרה במובן זה שטרם בואו של ישוע לא היו לה ’בנים’ משוחי רוח על הארץ (גלטים ד׳:27; ישעיהו נ״ד:1–6). אולם בחג השבועות שנת 33 לספירה, נשפכה רוח הקודש על קבוצה של גברים ונשים אשר נולדו מחדש כבניה של אישה שמימית זו. הילדים שנולדו באמצעות ארגון זה אומצו כבניו של אלוהים והפכו ליורשים השותפים לישוע המשיח במסגרת ברית חדשה (רומים ח׳:15–17). ולכן השליח פאולוס, אחד מבנים אלה, כתב: ”ירושלים של מעלה בת חורין היא, והיא אם לנו” (גלטים ד׳:26).
בניה של האישה
על־פי המסופר במקרא, ישמעאל רדף את יצחק. באופן דומה, במהלך המאה הראשונה לספירה לעגו בניה של ירושלים המשועבדת לבניה של ירושלים של מעלה ורדפו אותם. ”וכשם שאז רדף הבן שנולד לפי הבשר [ישמעאל] את הבן שנולד לפי הרוח [יצחק], כן גם עכשיו”, הסביר פאולוס (גלטים ד׳:29). כאשר ישוע המשיח הופיע על הארץ והחל להכריז על המלכות, התנהגו מנהיגי הדת היהודים בדיוק כשם שהתנהג בנה של הגר, ישמעאל, אל יורשו האמיתי של אברהם, יצחק. הם לעגו לישוע המשיח ורדפו אותו. הם ככל הנראה החשיבו עצמם כיורשים החוקיים של אברהם ואת ישוע ראו כמשיג גבול.
זמן קצר לפני שמנהיגי עם ישראל הגשמי הוציאו אותו להורג, אמר ישוע: ”ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים וסוקלת את השלוחים אליה, כמה פעמים חפצתי לקבץ את בנייך כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה ולא רציתם. הנה ביתכם יינטש לכם” (מתי כ״ג:37, 38).
אירועי המאה הראשונה המתועדים בכתבי־הקודש מראים שהאומה הגשמית, המיוצגת על־ידי הגר, לא הביאה מעצמה בנים שיהיו יורשים השותפים לישוע. יהודים שהאמינו ברוב גאוותם ששמורה להם הזכות להיות יורשים מתוקף מוצאם, נדחו על־ידי יהוה. כמובן, היו מבני ישראל שהפכו ליורשים השותפים למשיח. אולם זכות זו הוענקה להם על בסיס אמונתם בישוע ולא בשל מוצאם הפיסי.
זהותם של כמה מאותם יורשים השותפים למשיח התבררה בחג השבועות שנת 33 לספירה. עם הזמן, משח יהוה אחרים כבניה של ירושלים של מעלה.
פאולוס הסביר ”דרמה סמלית” זו כדי להמחיש את עדיפותה של הברית החדשה על פני ברית התורה שנכרתה בתיווכו של משה. אין איש יכול לזכות בחסדו של אלוהים באמצעות קיום תורת משה, משום שכל בני האדם אינם מושלמים והתורה פשוט הדגישה את היותם עבדים לחטא. אולם, כפי שפאולוס הסביר, ישוע בא כדי ”לפדות את הכפופים לתורה” (גלטים ד׳:4, 5). מכאן, שאמונה בערכו המכפר של קורבן המשיח הובילה לשחרור מהאשמה שהביאה עימה התורה (גלטים ה׳:1–6).
ערך הדרמה עבורנו
מדוע עלינו לגלות עניין בהסבר שנתן פאולוס ברוח הקודש לדרמה זו? סיבה אחת היא שאנו זוכים למבט מעמיק אל תוך הכתובים שאילולא כן היו נשארים מעורפלים. ההסבר מחזק את בטחוננו באחדות ובהרמוניה של המקרא (תסלוניקים א׳. ב׳:13).
יתר על כן, הממשויות המסומלות בדרמה חשובות לאושרנו העתידי. אלמלא הופיעו בניה של ירושלים של מעלה, אזי העתיד היחידי הצפוי לנו היה עבדות לחטא ולמוות. אולם, תחת השגחתו האוהבת של המשיח ושל שותפיו יורשי הבטחת אלוהים לאברהם, ’יתברכו כל גויי הארץ’ (בראשית כ״ב:18). הדבר יקרה כאשר הם ישוחררו לנצח מהשלכותיהם של החטא, האי־שלמות, הצער והמוות (ישעיהו כ״ה:8, 9). זו בהחלט תהיה תקופה נפלאה.
[תמונה בעמוד 11]
ברית התורה נכנסה לתוקף בהר סיני
[שלמי תודה]
.Est (Near Eastern History) Pictorial Archive
[תמונה בעמוד 12]
מהי משמעות ”הדרמה הסמלית” שעליה כתב השליח פאולוס?