מדוע להימנע מקיצוניות?
מדוע להימנע מקיצוניות?
יהוה הינו התגלמות האיזון. ”תמים [מושלם] פועלו”. לעולם אין הוא מחמיר במשפטו משום שהוא תמיד נוהג במידת הרחמים (דברים ל״ב:4). באהבתו אין הוא חורג מעקרונותיו כי הוא פועל לפי חוקים מושלמים (תהלים פ״ט:15; ק״ג:13, 14). מיום היבראם היו הורינו הראשונים מאוזנים מכל הבחינות, ללא נטייה לקיצוניות. כתוצאה מהחטא נוצר בהם ’מום’, אי־שלימות, שהביא לאובדן האיזון (דברים ל״ב:5).
לשם המחשה: האם נהגת פעם במכונית או רכבת על אופניים שעל אחד מצמיגיהם הייתה בליטה גדולה? הפגם גורם לטלטולים ולנסיעה לא־בטיחותית. יש לתקן את הצמיג לפני שהמצב יחמיר או ייגרם תקר. במקביל לכך, אישיותנו הלא־מושלמת נוטה לחוסר עקביות. אם אנו מאפשרים ל”בליטות” אלו לגדול, מסלול חיינו ילוּוה בטלטולים ועלול אף להיות מסוכן.
לעתים הצדדים החזקים שלנו עלולים להביא אותנו להתנהגות קיצונית. לדוגמה, תורת משה דרשה מבני ישראל לעשות להם ציציות על כנפי בגדיהם, ואולם הפרושים בימי ישוע רצו להתבלט ולכן ’האריכו את ציציותיהם’. הם רצו להיראות קדושים יותר מאחרים (מתי כ״ג:5; במדבר ט״ו:38–40).
יש כיום המנסים בכל דרך אפשרית, אפילו בהתנהגות מזעזעת, למשוך תשומת לב לעצמם. זו למעשה קריאה נואשת: ”שימו לב אליי! אני גם מיוחד!” אולם, קיצוניות בלבוש, בגישות ובהתנהגות לא תענה על צרכיו האמיתיים של המשיחי.
גישה מאוזנת ביחס לעבודה
אין זה משנה מי אנו או היכן אנו גרים, עבודה טובה תסייע לנו לחיות חיים מלאי תוכן. מטבע ברייתנו נועדנו למצוא סיפוק בעבודה (בראשית ב׳:15). ואכן, המקרא מגנה עצלות. השליח פאולוס אמר בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים: ”מי שאינו רוצה לעבוד, גם אל יאכל” (תסלוניקים ב׳. ג׳:10). עצלות בעבודה עלולה לא רק להוביל לעוני ולחוסר שביעות רצון, אלא גם לעורר את מורת רוחו של אלוהים.
רבים נוטים לקיצוניות השנייה ומתמכרים לעבודה, כלומר משתעבדים מרצון לעבודתם. הם יוצאים מהבית השכם בבוקר וחוזרים מאוחר, במחשבה שהכול למען המשפחה. אך לאמיתו של דבר המשפחות הן שמשלמות את המחיר. עקרת בית אחת שבעלה מרבה לעבוד שעות נוספות, מספרת: ”הייתי בשמחה מוותרת על כל הדברים בבית המפואר הזה רק כדי שבעלי יהיה כאן איתי ועם ילדינו”. מוטב שמי ששקועים יותר מדי בעבודה יתייחסו בכובד ראש לדברים שאמר שלמה המלך מנסיונו: ”ופניתי אני בכל מעשיי שעשו ידיי ובעמל שעמלתי לעשות, והנה הכול הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש” (קהלת ב׳:11).
בכל מה שקשור לעבודה יש להימנע משתי העמדות הקיצוניות. צריך לעבוד בחריצות ויחד עם זאת לזכור שהשתעבדות לעבודה תגזול את אושרנו ואף יותר מכך (קהלת ד׳:5, 6).
הימנע מהקצנה ביחס לבידור ולבילוי
במקרא נובא על ימינו: ”יהיו האנשים... אוהבים תענוגות יותר משהם אוהבים את אלוהים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:2, 4). רדיפת תענוגות היא מבין הכלים היעילים ביותר בידי השטן להרחיק אנשים מאלוהים. יותר ויותר אנשים מקדישים חלק ניכר מזמנם לסוגי בידור ובילוי כגון ספורט אתגרי המזרים את האדרנלין. רשימת הפעילויות הולכת וגדלה וכן גם מספר המשתתפים בהן. מדוע? כיוון שרבים אינם מוצאים סיפוק בחיי היומיום ולכן מחפשים ריגושים. בחיפוש אחר הריגושים הם מעלים כל הזמן את רף הסיכונים. משיחיים הפועלים על־פי צו מצפונם נמנעים מסוגי ספורט מסוכנים מתוך כבוד למתת החיים ולמקור החיים (תהלים ל״ו:10).
אלוהים ברא את הזוג הראשון והניח אותם בגן עדן. המילה עדן משמעה ”עדנה” או ”הנאה” (בראשית ב׳:8). ברור, אם כן, שמטרת יהוה הייתה שבני אדם ייהנו מן החיים.
ישוע הציב עבורנו דוגמה מושלמת בגישתו המאוזנת בענייני בידור ובילוי. הוא היה מוקדש כול כולו לעשיית רצון יהוה ומעולם לא חדל לחיות על־פי חוקי אלוהים ועקרונותיו. גם כשהיה עייף הקדיש זמן לנזקקים (מתי י״ד:13, 14). עם זאת, כשהזמינו אותו לארוחות נענה בחיוב ומצא זמן למנוחה ולהתרעננות. בעשותו כן ידע, כמובן, שכמה מאויביו יסתכלו עליו בעין ביקורתית. היו שאמרו עליו: ”הנה איש זולל וסובא” (לוקס ז׳:34; י׳:38; י״א:37). אך ישוע לא החזיק בדעה שבמסירות אמיתית לאלוהים אין מקום להנאות החיים.
ברור שיהא זה מן החוכמה להימנע מהקצנה בכל הקשור לבילויים. מי שהופך את ההנאות והבידור לדבר העיקרי בחייו לעולם לא ימצא אושר אמיתי. מה גם שהדבר עלול לבוא על חשבון דברים חשובים יותר, לרבות יחסינו עם יהוה. מצד שני, אל לנו לשלול מעצמנו הנאות או להעביר ביקורת על אחרים אשר נהנים מן החיים בצורה מאוזנת (קהלת ב׳:24; ג׳:1–4).
מצא שמחה בחיים מאוזנים
התלמיד יעקב כתב: ”כולנו מרבים להיכשל” (יעקב ג׳:2). כך קורה לנו לעתים למרות כל המאמצים להימנע מקיצוניות. מה יכול לעזור לנו לשמור על איזון? עלינו להכיר בצדדים החזקים שלנו ובצדדים החלשים שלנו. ראייה אובייקטיבית זו אינה קלה. ייתכן שבלי משים ניטה לקיצוניות מסוימת. מן החוכמה להתרועע עם משיחיים בוגרים ולשעות לעצותיהם השקולות (גלטים ו׳:1). נוכל להיוועץ בידיד שאנו סומכים עליו או בזקן־קהילה מנוסה. כתבי־הקודש עצמם ועצות המבוססות על המקרא משמשים לנו ”מראה” המסייעת לנו לבחון את עצמנו ולראות איך אנו מצטיירים בעיני יהוה (יעקב א׳:22–25).
למרבה השמחה, הקיצוניות אינה מציאות שאין מנוס ממנה. בעזרת מאמצים נמרצים ובברכת יהוה נוכל להיות מאוזנים ומאושרים. כך ישתפרו יחסינו עם אחינו ואחיותינו לאמונה, ונשמש דוגמה טובה יותר לאנשים השומעים מפינו את הבשורה. והחשוב מכול, כך נלך בדרכי יהוה אבינו המאוזן והאוהב (אפסים ה׳:1).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 28]
Greg Epperson/age fotostock©