לך בעקבות אמונתם

הוא צידד בעבודת אלוהים הטהורה

אליהו הביט על המוני האנשים שהשתרכו לאיטם במדרונותיו של הר הכרמל.‏ אפילו דמדומי השחר הסגירו את העוני והמחסור שמהם סבל העם.‏ בצורת בת שלוש שנים וחצי הותירה עליהם את אותותיה.‏

ביניהם טופפו להם ביהירות 450 נביאי הבעל,‏ נפוחים מגאווה ולהוטים משנאה לאליהו,‏ נביא יהוה.‏ המלכה איזבל הוציאה להורג משרתי יהוה רבים,‏ ואף על פי כן אדם זה עמד איתן מול פולחן הבעל.‏ נראה עד מתי!‏ ייתכן שאותם כוהנים טענו כי לעולם לא יצלח בידי אדם יחיד לגבור על כולם (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏3,‏ 19,‏ 20‏)‏.‏ גם המלך אחאב בא כשהוא רכוב על מרכבתו המלכותית.‏ גם הוא לא ממש חיבב את אליהו.‏

בפני הנביא הבודד נכון יום שלא חווה כמותו מימיו.‏ בשעה שאליהו הביט בנעשה,‏ עמדה זירת המאורעות בפני אחד מהעימותים היותר דרמתיים שהעולם טרם ראה בין הטוב והרע.‏ כיצד הרגיש אליהו כשעלה השחר?‏ אליהו לא היה חסין מפני פחד,‏ הוא ”‏היה אדם בעל רגשות כמונו”‏ (‏יעקב ה׳:‏17‏)‏.‏ נוכל להיות בטוחים לפחות בדבר אחד:‏ כשהוא מוקף באנשים חסרי אמונה,‏ במלכם הכופר ובכוהנים רצחניים,‏ חש אליהו עד כמה הוא בודד במערכה (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏22‏)‏.‏

אולם,‏ מדוע הגיעה ישראל לנקודת משבר זו?‏ ומה לפרשה זו ולך?‏ המקרא קורא לנו לבחון מקרוב את דוגמתם של משרתי אלוהים המסורים ’‏וללכת בעקבות אמונתם’‏ (‏עברים י״ג:‏7‏)‏.‏ שים לב לדוגמה שהציב אליהו.‏

מאבק ממושך מגיע לשיאו

בחלק ניכר מחייו,‏ עמד אליהו חסר אונים כשלנגד עיניו הדבר הטוב ביותר הקשור למולדתו ולעמו נדחק הצידה ונרמס.‏ בישראל ניטש מאבק ממושך,‏ עימות בין דת האמת לדת כזב,‏ בין עבודת יהוה אלוהים לעבודת האלילים של העמים השכנים.‏ בימי אליהו,‏ קיבל המאבק תפנית מכוערת במיוחד.‏

המלך אחאב נשא לאישה את איזבל,‏ בתו של מלך צידון.‏ איזבל גמרה אומר להפיץ את פולחן הבעל ברחבי ישראל ולבער את עבודת יהוה.‏ עד מהרה נסחף אחריה אחאב.‏ הוא הקים מקדש ומזבח לבעל ועמד בראש המשתחווים לאל פגאני זה.‏ אחאב הכעיס את יהוה עד מאוד (‏מלכים א׳.‏ ט״ז:‏30–33‏)‏.‏ a

מה הפך את פולחן הבעל לכה מכעיס ומתועב?‏ פולחן זה הדיח את ישראל וגרם לרבים להתרחק מאלוהי האמת.‏ הוא היה גם מתועב ואכזרי.‏ הוא כלל כוהנים וכוהנות שעסקו בזנות פולחנית,‏ אורגיות ואפילו הקרבת ילדים.‏ בתגובה לכך שלח יהוה את אליהו לאחאב כדי לבשר לו על בצורת שלא תיעצר,‏ כי אם לפי דבריו של נביא אלוהים (‏מלכים א׳.‏ י״ז:‏1‏)‏.‏ רק כעבור מספר שנים ניצב אליהו שוב בפני אחאב ואמר לו לקבץ את העם ואת נביאי הבעל בהר הכרמל.‏

אך מה משמעות מאבק זה לגבינו?‏ יש  המסיקים כי סיפור פולחן הבעל אינו רלוונטי לימינו,‏ היות ואיננו רואים סביבנו מקדשים ומזבחות לבעל.‏ ברם,‏ פרשה זו אינה היסטוריה עתיקה בלבד (‏רומים ט״ו:‏4‏)‏.‏ הוראת המילה ”‏בעל”‏ היא ”‏אדון”‏.‏ יהוה אמר לעמו כי עליהם לבחור בו כ’‏בועלם’‏ (‏ישעיהו נ״ד:‏5‏)‏.‏ בוודאי תסכים שיש מי שעדיין משרתים סוגים רבים של אדונים מלבד האל הכול יכול.‏ לאמיתו של דבר,‏ אם אדם עובד כל אחד מאינספור האלים לרבות ממון,‏ קריירה,‏ בילויים והנאות מיניות במקום לשרת את יהוה הוא למעשה בוחר לעצמו אדון (‏מתי ו׳:‏24;‏ רומים ו׳:‏16‏)‏.‏ אם כן,‏ במובן מסוים המאפיינים הבולטים ביותר של פולחן הבעל עולים כפורחים בימינו.‏ יריבות קדומה זו בין יהוה לבעל עשויה לעזור לנו לבחור בתבונה את מי נשרת.‏

‏”‏פוסחים על שתי הסעיפּים”‏ — כיצד?‏

ממרומי הכרמל,‏ המתאפיין ברוחות עזות,‏ נפרש נוף רחב ידיים — מנחל הקישון שלרגליו,‏ לים הגדול (‏הים התיכון)‏ שבקרבתו והרחק להרי הלבנון שבצפון.‏ b עם עלות החמה על יום גורלי זה,‏ היה הנוף מחריד למראה.‏ את מקומה של האדמה הפורייה,‏ שהוריש יהוה לצאצאי אברהם,‏ תפסה עתה אדמה חסרת חיים.‏ השמש הלוהטת היכתה בה ללא רחם והותירה אותה חרוכה והרוסה.‏ אווילותו של עם אלוהים היא זו שהביאה עליהם את המצב המר!‏ אליהו פנה אל הקהל ואמר:‏ ”‏עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?‏ אם יהוה האלוהים,‏ לכו אחריו;‏ ואם הבעל,‏ לכו אחריו”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏21‏)‏.‏

למה התכוון אליהו בביטוי ’‏לפסוח על שתי הסעיפים’‏?‏ ובכן,‏ אותם אנשים לא הבינו שהיה עליהם לבחור בין עבודת יהוה לבין פולחן הבעל.‏ לדעתם,‏ הם יכלו ליהנות משני העולמות — לפייס את הבעל על־ידי טקסיהם המתועבים ובד בבד לבקש מיהוה אלוהים שיעשה עימם חסד.‏ אפשר שנימקו זאת בכך שהבעל יברך את היבול והבקר שלהם,‏ וכי ”‏יהוה צבאות”‏ יגן עליהם בקרבות (‏שמואל א׳.‏ י״ז:‏45‏)‏.‏ הללו שכחו אמת בסיסית — אמת שרבים עדיין מחמיצים כיום — יהוה מעוניין שישרתו אותו לבדו ואינו מוכן לחלוק זאת עם מישהו אחר.‏ הוא דורש מסירות בלעדית וראוי לה.‏ כל עבודת אלוהים המהולה בצורות פולחן אחרות אינה מקובלת בעיניו,‏ ואפילו מעוררת את חמתו!‏ (‏שמות כ׳:‏5‏)‏.‏

בני ישראל ’‏פסחו’‏ להם בדומה לאדם המנסה ללכת בו זמנית בשתי דרכים.‏ רבים חוזרים על אותה הטעות בימינו,‏ הם מאפשרים ל”‏בעלים”‏ אחרים להתגנב לחייהם ולדחוק לקרן זווית את עבודת אלוהים!‏ קריאתו הברורה של אליהו לפעול בדחיפות ולחדול מלפסוח על שתי הסעיפים,‏ יכולה לעזור לנו לבחון מחדש את סדרי העדיפויות שלנו וכיצד אנו עובדים את אלוהים.‏

המבחן מגיע לשיאו

לאחר מכן הציע אליהו לערוך מבחן.‏ המבחן היה פשוט למדי.‏ כוהני הבעל היו צריכים להקים מזבח ולהניח עליו קורבן.‏ משעשו זאת היה עליהם להתפלל לאלוהיהם כדי שיבעיר את האש.‏ אליהו היה צריך לנהוג כמותם.‏ הוא אמר:‏ ”‏האלוהים אשר יענה באש הוא האלוהים”‏.‏ אליהו ידע היטב מי הוא אלוהי האמת.‏ אמונתו הייתה כה איתנה שלא היסס לתת קדימות לנביאי הבעל.‏ אליהו העניק ליריביו כל יתרון אפשרי,‏ הוא נתן להם להיות הראשונים לבחור את הפר לעולה ולפנות לבעל c (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏24,‏ 25‏)‏.‏

איננו חיים כיום בעידן של ניסים.‏ ואולם,‏  יהוה לא השתנה.‏ עלינו לבטוח בו בדיוק כשם שאליהו בטח בו.‏ לדוגמה,‏ כאשר מישהו חולק על מה שמלמד המקרא,‏ אל לנו לחשוש לתת לו קדימות כדי שיאמר את דבריו.‏ בדומה לאליהו,‏ עלינו לשאת עינינו אל אלוהי האמת שיפתור את העניין.‏ נוכל להוכיח זאת בפועל אם לא נישען על עצמנו,‏ אלא נישען על דבר אלוהים שנכתב ברוח הקודש ושנועד ’‏לתקן’‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏

נביאי הבעל המשיכו להקים את המזבח שלהם ולקרוא לאלוהיהם.‏ ”‏הבעל,‏ עננו!‏”‏ קראו שוב ושוב.‏ הם לא חדלו לקרוא לו במשך הדקות ואף במשך השעות שחלפו.‏ ”‏ואין קול,‏ ואין עונה”‏,‏ נאמר במקרא.‏ בשעות הצהריים החל אליהו להתל בהם ולומר בעוקצנות שהבעל ודאי עסוק מכדי לענות להם,‏ ”‏כי דרך לו”‏,‏ כלומר הלך לבית הכיסא,‏ או שאולי הלך לישון ומישהו צריך להעירו.‏ ”‏קיראו בקול גדול”‏,‏ האיץ אליהו בשרלטנים אלה.‏ ברור שמבחינת אליהו היה פולחן הבעל תרמית מגוחכת,‏ והוא רצה שעמו של אלוהים ייווכחו בכך (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏26,‏ 27‏)‏.‏

כוהני הבעל נתקפו טירוף עוד יותר,‏ ”‏ויקראו בקול גדול ויתגודדו [‏חתכו]‏ כמשפטם [‏כמנהגם]‏ בחרבות וברמחים,‏ עד שפוך דם עליהם”‏.‏ אך לשווא!‏ ”‏ואין קול,‏ ואין עונה,‏ ואין קָשֶב”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏28,‏ 29‏)‏.‏ אכן,‏ לא היה כל בעל.‏ הוא לא היה יותר מפרי המצאתו של השטן כדי להדיח אנשים ולהרחיקם מיהוה.‏ כאז כן עתה,‏ בחירת כל אדון אחר זולת יהוה מולידה אכזבה,‏ ואף בושה (‏תהלים כ״ה:‏3;‏ קט״ו:‏4–8‏)‏.‏

תשובה ניצחת

בשעות אחר הצהריים המאוחרות,‏ הגיע תורו של אליהו.‏ הוא תיקן את מזבח יהוה שללא ספק נהרס בידי אויבי עבודת אלוהים הטהורה.‏ אליהו השתמש ב־12 אבנים,‏ כנראה כדי להזכיר לרבים מעשרת השבטים כי עדיין היו הם כפופים לתורה שנמסרה לכל 12 השבטים.‏ אחר כך הניח את הקורבן שלו ויצק על הכול מים,‏ שנלקחו ככל הנראה מהים.‏ הוא אף חפר תעלה מסביב למזבח,‏ וגם אותה מילא מים.‏ כפי שהעניק לנביאי הבעל כל יתרון אפשרי,‏ כך הציב בפני יהוה כל קושי אפשרי — עד כדי כך בטח אליהו באלוהיו!‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏30–35‏)‏.‏

משהכול היה ערוך ומוכן,‏ התפלל אליהו.‏ התפילה הקולעת והפשוטה הראתה מפורשות מה היה סדר העדיפויות של אליהו.‏ בראש ובראשונה,‏ הוא רצה שייוודע כי יהוה היה ”‏אלוהים בישראל”‏,‏ ולא הבעל הזה.‏ שנית,‏ הוא רצה שהכול ידעו שהוא מילא תפקיד של עבד בשירות יהוה ותו לא,‏ ולפיכך יש לזקוף לאלוהים את כל התהילה והכבוד.‏ לבסוף,‏ הראה אליהו שהוא לא חדל לדאוג לעמו,‏ מכיוון שהשתוקק לראות את יהוה מסב ”‏את לבם אחורנית”‏,‏ כלומר משיב אותם למוטב (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏36,‏ 37‏)‏.‏ למרות הסבל שנגרם בגלל חוסר אמונתם,‏ אליהו עדיין אהב אותם.‏ כשאנו מתפללים,‏ האם ביכולתנו לגלות דאגה דומה לשמו של אלוהים,‏ וכן ענווה ורחמים כלפי מי שזקוקים לעזרה?‏

לפני תפילתו של אליהו,‏ תהו בוודאי ההמונים אם יהוה,‏ בדומה לבעל,‏ יתברר כשקר וכזב.‏ אך לאחר התפילה לא היה כל זמן להתחבט בכך.‏ הכתוב מספר:‏ ”‏ותיפול אש יהוה ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר,‏ ואת המים אשר בתעלה ליחכה”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏38‏)‏.‏ איזו תשובה יוצאת מגדר הרגיל!‏ כיצד הגיבו הנוכחים?‏

‏”‏יהוה הוא האלוהים!‏ יהוה הוא האלוהים!‏”‏ קרא כל העם (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏39‏)‏.‏ סוף סוף ראו את האמת.‏ מכל מקום,‏ עד כה לא הפגינו אמונה כלשהי.‏ עם יד על הלב,‏ להודות שיהוה הוא האלוהים לאחר שהיו עדים לאש שנפלה  מן השמיים בתגובה לתפילתו של אליהו,‏ לא היה משום גילוי אמונה מרשימה.‏ לכן אליהו ביקש מהם דבר נוסף.‏ הוא דרש מהם לעשות דבר מה שהיה עליהם לעשותו שנים רבות קודם לכן — לציית לתורת יהוה.‏ תורת אלוהים ציוותה להמית את נביאי השקר ואת עובדי האלילים (‏דברים י״ג:‏6–10‏)‏.‏ כוהני הבעל היו אויביו המושבעים של יהוה אלוהים ופעלו בזדון נגד מטרותיו.‏ האם היו ראויים לרחמים?‏ ובכן,‏ אילו רחמים הפגינו הם אי פעם כלפי כל אותם ילדים חפים מפשע שנשרפו חיים כעולות לבעל?‏ (‏משלי כ״א:‏13;‏ ירמיהו י״ט:‏5‏)‏ לא,‏ לא היה כל מקום לנהוג כלפיהם במידת הרחמים.‏ לאור זאת,‏ הורה אליהו להוציאם להורג — כך אמר וכך היה (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏40‏)‏.‏

יש מבקרים בני זמננו המותחים ביקורת על האופן שבו הסתיים המבחן בהר הכרמל.‏ חלקם אולי חוששים שמא קנאים דתיים ישתמשו בפרשה זו כדי להצדיק מעשי אלימות הקשורים לאי־סובלנות דתית.‏ למרבה הצער,‏ קיימות היום דתות פנטיות רבות הנוקטות אלימות.‏ אולם,‏ אליהו לא היה פנטי.‏ הוא פעל מטעם יהוה,‏ וההוצאה להורג הייתה צודקת.‏ יתר על כן,‏ משיחיים אמיתיים יודעים שהם אינם יכולים לנהוג כדוגמת אליהו ולהרוג בחרב את הרשעים.‏ לאחר ביאת המשיח חלו שינויים בנורמות ההתנהגות של כל תלמידי ישוע,‏ כפי שעולה מדברי ישוע לפטרוס:‏ ”‏השב את חרבך אל מקומה,‏ כי כל האוחזים בחרב,‏ בחרב יאבדו”‏ (‏מתי כ״ו:‏52‏)‏.‏ בעתיד,‏ יוציא יהוה לפועל את משפטיו באמצעות בנו.‏

מחובתו של כל משיחי אמיתי לגלות בחייו אמונה (‏יוחנן ג׳:‏16‏)‏.‏ דרך אחת לעשות כן היא ללכת בעקבות דוגמתם של אנשים נאמנים כמו אליהו.‏ הוא שירת אך ורק את יהוה והפציר באחרים לעשות כן.‏ באומץ לב חשף כדת שקרית את אחת הדתות ששימשה בידי השטן להדיח אנשים ולהרחיקם מיהוה.‏ כמו כן,‏ הוא בטח ביהוה שיפתור את העניינים במקום להישען על יכולותיו ודעותיו האישיות.‏ אכן כן,‏ אליהו צידד בעבודת אלוהים הטהורה.‏ מי ייתן וכל אחד מאיתנו יילך בעקבות אמונתו של אליהו!‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 20]‏

בחירת כל אדון אחר זולת יהוה מולידה אכזבה

‏[‏תמונה בעמוד 21]‏

‏”‏יהוה הוא האלוהים!‏”‏