המקרא בלטינית — ספר חי בשפה מתה

מהלך המאות האחרונות נעלמו לפחות מחצית מכלל השפות המדוברות בעולם.‏ שפה נחשבת למתה כאשר אין עוד אנשים הדוברים אותה כשפת אימם.‏ במובן זה מגדירים לרוב את הלטינית כ”‏שפה מתה”‏,‏ אף־על־פי שהיא נלמדת על־ידי רבים ושהיא עדיין נחשבת לשפתה הרשמית של קריית הוותיקן.‏

הלטינית הייתה גם שפתם של כמה מתרגומי המקרא הראשונים והבולטים.‏ האם תרגומים אלו לשפה הולכת ונעלמת עדיין ”‏חיים”‏ כיום ויכולים להשפיע על קוראי המקרא בני זמננו?‏ ההיסטוריה המרתקת של תרגומים אלה מסייעת לנו לקבל מענה לשאלה.‏

התרגומים הלטיניים העתיקים ביותר

הלטינית הייתה שפתה הראשונה של רומא.‏ אולם,‏ כאשר השליח פאולוס כתב אל הקהילה המשיחית שברומא,‏ הוא כתב ביוונית.‏ * הדבר לא היווה בעיה,‏ שהרי האנשים שחיו שם נהגו לדבר בשתי השפות.‏ רבים מתושבי רומא באו מאזורים דוברי יוונית,‏ והיו שאמרו שהעיר מתייוונת.‏ בכל אזור ברחבי האימפריה הרומית דיברו בשפות שונות,‏ אך עם התפשטות האימפריה רבתה חשיבות הלטינית.‏ כתוצאה מכך,‏ תורגמו כתבי־הקודש מיוונית ללטינית.‏ נראה כי התפתחות זו החלה במאה השנייה לספירה בצפון אפריקה.‏

החיבורים השונים שהופקו ידועים בשם ”‏וֶטוּס לַטִינָה”‏,‏ או ”‏התרגום הלטיני הישן”‏.‏ אין בנמצא כתבי יד עתיקים המכילים תרגום של כתבי־הקודש ללטינית בשלמותם.‏ דומה כי הקטעים שנשמרו,‏ כמו גם הקטעים שצוטטו על־ידי כותבים מן העת העתיקה,‏ מעידים על כך שהווטוס לטינה הורכבה מכמה כרכים.‏ למעשה,‏ היא הופקה בידי כמה מתרגמים,‏ שעבדו בנפרד,‏ בזמנים שונים ובמקומות שונים.‏ יוצא אפוא שאין זה טקסט אחד,‏ כי אם אסופה של תרגומים מיוונית.‏

יוזמות עצמאיות לתרגם חלקים מכתבי־הקודש ללטינית יצרו בלבול.‏ בסוף המאה הרביעית לספירה סבר אוגוסטינוס,‏ שהיה אחד מאבות הכנסייה,‏ ש”‏כל אדם אשר הניח ידו על כתב יד יווני ודימה בנפשו כי ברשותו ידע כלשהו — אפילו מזערי — בשתי השפות,‏ הרהיב עוז לתרגם”‏ ללטינית.‏ אוגוסטינוס ואחרים חשבו שהיו בנמצא תרגומים רבים מדי ופקפקו בדיוקם.‏

תרגומו של הירונימוס

מי שרצה לשים קץ לבלבול שנוצר היה הירונימוס,‏ אשר שימש מעת לעת כמזכירו של הבישוף של רומא,‏ דאמאסוס ה־1,‏ בשנת 382 לספירה.‏ הבישוף הזמין את הירונימוס כדי לערוך מחדש את הנוסח הלטיני של ספרי הבשורה,‏ והלה סיים את מלאכתו בתוך שנים ספורות.‏ אחר כך החל בעריכה מחדש של ספרים נוספים מן המקרא שתורגמו ללטינית.‏

 תרגומו של הירונימוס,‏ שמאוחר יותר נקרא הווּלְגַטָה,‏ הופק ממספר מקורות שונים.‏ כשתרגם את מזמורי התהלים,‏ התבסס הירונימוס על תרגום השבעים,‏ תרגום התנ״ך ליוונית אשר הושלם במאה השנייה לפה״ס.‏ הוא ערך מחדש את ספרי הבשורה,‏ ותרגם חלק נכבד מן התנ״ך ישירות מעברית.‏ סביר להניח שאת שאר הכתובים ערכו מתרגמים אחרים.‏ לבסוף צורפו גם קטעים מתוך הווטוס לטינה אל הוולגטה של הירונימוס.‏

בתחילה זכה תרגומו של הירונימוס לתגובה צוננת.‏ אפילו אוגוסטינוס מתח עליו ביקורת.‏ אך במהלך הזמן שימש תרגום זה כבסיס לתרגומי מקרא בכרך אחד.‏ במאות השמינית והתשיעית ניגשו מלומדים כמו אלקואין ותאוֹדוּלף לתקן טעויות לשוניות וטקסטואליות שנפלו בתרגומו של הירונימוס בעקבות העתקות חוזרות ונשנות.‏ למדנים אחרים חילקו את הטקסט לפרקים,‏ וכך הקלו את העיון בכתבי־הקודש.‏ כאשר הומצא הדפוס באותיות מיטלטלות,‏ היה תרגומו של הירונימוס ספר המקרא הראשון שיצא מתחת מכבש הדפוס.‏

בשנת 1546,‏ בוועידת טרנטו,‏ העניקה הכנסייה הקתולית לתרגומו של הירונימוס את השם וולגטה.‏ הוועידה קבעה כי תרגום זה של המקרא הוא תרגום ”‏אותנטי”‏,‏ והפכה אותו לנוסח המוסמך של הכנסייה הקתולית.‏ באותו זמן הורתה הוועידה על עריכת התרגום מחדש.‏ הוחלט כי מספר ועדות מיוחדות יפקחו על העבודה,‏ אך הואיל והאפיפיור סיקסטוס ה־5 ציפה בקוצר רוח לראות את התוצר המוגמר ועקב בטחונו העצמי המופרז באשר ליכולותיו האישיות,‏ הוא לקח על עצמו לסיים את המלאכה.‏ הדפסת המהדורה המתוקנת שלו החלה רק לאחר מותו ב־1590.‏ מועצת הקרדינלים פסלה מייד את התרגום בטענה שהוא רווי טעויות,‏ ועל כן ביטלה את הדפסתו.‏

 נוסח חדש ראה אור ב־1592 בניצוחו של האפיפיור קְלֶמֶנְס ה־8,‏ ולימים נקרא על שמם של סיקסטוס ה־5 וקלמנס ה־8 (‏Sixtine Clementine edition)‏.‏ משך זמן מה הוא נותר כנוסח הרשמי של הכנסייה הקתולית.‏ הוא שימש גם בסיס לתרגומים קתוליים לשפות אחרות,‏ כדוגמת תרגומו של אנטוניו מרטיני לאיטלקית שהושלם ב־1781.‏

מקרא חדש בלטינית

במאה ה־20,‏ בעקבות בדיקה ביקורתית של הנוסח,‏ התברר שהוולגטה,‏ כמו גם תרגומי מקרא אחרים,‏ זקוקה לעריכה מחדש.‏ לשם כך,‏ הקימה הכנסייה הקתולית בשנת 1965 ועדה מיוחדת והורתה לה לערוך מחדש את התרגום הלטיני על בסיס מידע עדכני,‏ ליצירת ה”‏וולגטה החדשה”‏.‏ הנוסח החדש נועד לשמש בטקסים הקתוליים בשפה הלטינית.‏

החלק הראשון של התרגום החדש הופיע ב־1969,‏ וב־1979 אישר האפיפיור יוחנן פאולוס ה־2 את הוצאתה לאור של הנובה וולגטה.‏ המהדורה הראשונה הכילה את השם המפורש (‏Iahveh)‏ במספר פסוקים,‏ וביניהם שמות ג׳:‏15 ו־‏ו׳:‏3‏.‏ בהמשך,‏ בשנת 1986,‏ ראתה אור המהדורה הרשמית השנייה.‏ נאמר עליה בפי אחד מחברי הוועדה,‏ שהיא ”‏היכתה על חטא [‏שכן]‏.‏.‏.‏ דומינוס ‏[‏’‏האדון’‏]‏ הוחזר למקומו תחת [‏השם המפורש]‏”‏.‏

כשם שמאות שנים קודם לכן נמתחה ביקורת על הוולגטה,‏ כך נמתחה גם ביקורת על הנובה וולגטה,‏ אפילו מצד חוקרים קתוליים.‏ אומנם היא הוצגה בתחילה כתרגום שיתרום לאחדות הכנסיות הנוצריות השונות,‏ אך רבים ראו בה מכשול לדיאלוג בין־דתי,‏  בייחוד מפני שהיא הוצגה כדגם מחייב לתרגומי המקרא בשפות המודרניות.‏ בגרמניה ניצבה הנובה וולגטה בלב מחלוקת שנתגלעה בין פרוטסטנטים וקתולים סביב נוסח בין־כנסייתי מתוקן.‏ הפרוטסטנטים האשימו את הקתולים בהתעקשות על כך שתרגום חדש זה יעלה בקנה אחד עם הנובה וולגטה.‏

אף שהלטינית כבר אינה שפה המדוברת בפי רבים,‏ לתרגום המקרא בלטינית הייתה השפעה ישירה ועקיפה על מיליוני קוראי מקרא.‏ הוא עמד מאחורי המינוח הדתי של שפות רבות.‏ אולם,‏ דבר־אלוהים,‏ בלי תלות בשפה שאליה הוא מתורגם,‏ ממשיך לפעול ולשנות את חייהם של מיליונים המשתדלים בלב שומע לנהוג בהתאם למסר יקר הערך הטמון בו (‏עברים ד׳:‏12‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 23]‏

האפיפיור יוחנן פאולוס השני אישר את הוצאתה לאור של הנובה וולגטה.‏ המהדורה הראשונה הכילה את השם המפורש (‏Iahveh)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 23]‏

תקנה פולמוסית

בשנת 2001,‏ אחרי ארבע שנות עבודה,‏ הוציאה הקונגרגציה לפולחן דתי ולנוסח המקדשים את התקנה ”‏עבודת קודש אותנטית”‏ (‏Liturgiam authenticam)‏.‏ תקנה זו סופגת ביקורת חריפה מצד חוקרים קתוליים רבים.‏

לפי התקנה,‏ הואיל והנובה וולגטה היא הנוסח הרשמי של הכנסייה,‏ עליה לשמש כדגם לכל שאר תרגומי המקרא,‏ גם אם היא סותרת את הנוסח המקורי.‏ רק תרגום מקרא שנערך בהתאם לתקנה זו יכול להיות מקובל בעיני ראשי הכנסייה הקתולית.‏ התקנה מציינת שבנוסחים הקתוליים,‏ ”‏שמו של האל הכול יכול [‏יהוה]‏”‏ צריך להיות מתורגם ”‏לכל שפה,‏ על־ידי מילה המקבילה במשמעותה”‏ למילה דומינוס,‏ או ”‏אדון”‏,‏ כפי שנעשה במהדורה השנייה של הנובה וולגטה ‏— וזאת אף שבמהדורה הראשונה מופיע השם יהוה (‏Iahveh)‏.‏ *

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 22]‏

תרגום המקרא ללטינית של אלקואין,‏ 800 לספירה

‏[‏שלמי תודה]‏

‏(‏it.‏beniculturali.‏archivi.‏www)‏ Steffens .‏From Paléographìe latine, by F

‏[‏תמונות בעמוד 22]‏

ה”‏וולגטה”‏ על שמם של סיקסטוס ה־5 וקלמנס ה־8,‏ 1592

‏[‏תמונות בעמוד 23]‏

שמות ג׳:‏15‏,‏ נובה וולגטה,‏ 1979

‏[‏שלמי תודה]‏

2008 Libreria Editrice Vaticana ©