מהי עמדת המשיחיים בנוגע למלחמות?
מהי עמדת המשיחיים בנוגע למלחמות?
”כנגד איזו אמת מידה מוסרית מהווה המלחמה פשע או חטא? לחידה ייחשב הדבר” אוליבר אודונובן, פרופסור לאתיקה נוצרית.
ציור המכונה ”קורבן”, שצויר בהשראת מלחמת העולם הראשונה ומוצג במוזיאון המלחמה הקנדי, מתאר חיילים הרוגים, ניצולים מותשי קרבות ואת משפחותיהם בבית. ומעל הסצינה הזו מופיעה דמותו הצלובה של ישוע המשיח. חלק מן הצופים מזועזעים מכך שישוע, ’שר השלום’, מוצג בסמוך לסצינת מלחמה (ישעיהו ט׳:5). אחרים, המוקירים את הקורבנות שהקריבו בני עמם, חשים שאלוהים ובנו מצפים מהמשיחיים להילחם במלחמות שמטרתן להגן על ביטחונו וחירותו של עמם.
זה מאות שנים שמטיפי דת תומכים בדרשותיהם במלחמות. בשנת 417 לספירה כתב התיאולוג הנוצרי אוגוסטינוס: ”אל תדמו בנפשכם ששום חייל, הנושא נשק, אינו יכול להיות רצוי בעיני אלוהים. ... אחרים נלחמים למענכם באויבים סמויים מן העין בתפילות, ואילו אתם נאבקים למענם מול ברברים גלויים לעין במלחמה”. במאה ה־13 הסביר תומס אקווינס שה”מלחמות כשרות ומוצדקות כל עוד הן מגנות על העניים ועל כלל העם מפני בוגדנות האויב”.
מה דעתך? כאשר פעולה צבאית מתחילה לכאורה מתוך מטרה נעלה — כדי להגן על חירותה של אומה או כדי לשחרר את העשוקים — האם היא זוכה לברכת אלוהים? איזו ”אמת מידה מוסרית” צריכים המשיחיים לקחת בחשבון כדי לדעת מהו רצון אלוהים בנושא?
דוגמתו של ישוע המשיח
האם ניתן לדעת מהי דעתו של אלוהים בנושא כה סבוך כמו המלחמות בנות זמננו? השליח פאולוס הכיר בקושי שלנו ושאל: ”’מי תיכן את רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו?’, אך אנחנו יש לנו רוח המשיח” (קורינתים א׳. ב׳:16). כדי לעזור לנו, שלח יהוה אלוהים את ישוע אל הארץ כדי שישמש לנו דוגמה ומופת. דבריו ומעשיו של ישוע שיקפו את מחשבותיו ודרכיו של יהוה עצמו. אם כן, מה אמר ישוע בנוגע למלחמות? איזו עמדה נקט בנושא זה?
נראה כי אין סיבה נעלה יותר לשימוש בכוח מאשר להגן על חייו וביטחונו של ישוע המשיח. כך חש אחד משליחיו. כאשר ישוע הוסגר ונעצר באישון לילה על־ידי המון זועם, חברו פטרוס ”שלח ידו ושלף את חרבו, ובהכותו את עבד הכהן הגדול קיצץ את אוזנו”. האם היה זה שימוש מוצדק בנשק? ישוע אמר לפטרוס: ”השב את חרבך אל מקומה, כי כל האוחזים בחרב, בחרב יאבדו” (מתי כ״ו:47–52).
תגובתו של ישוע אינה מפתיעה. שנתיים קודם לכן אמר: ”שמעתם כי נאמר ’אהוב את רעך ושנא את אויבך’. ואני אומר לכם, אהבו את אויביכם והתפללו בעד רודפיכם, למען תהיו בנים לאביכם שבשמיים, כי הוא מזריח שמשו על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים” (מתי ה׳:43–45). האם הגיוני לחשוב שמשיחי יכול לאהוב את אויביו ולהתפלל בעדם ויחד עם זאת להילחם בהם?
דפי ההיסטוריה מגלים לנו שלמשיחיים היו אויבים רבים. הרומאים, למשל, שפטו את ישוע והוציאו אותו להורג. זמן קצר לאחר מכן מי שרק העז להודות כי הוא משיחי עבר עבירה שדינה מוות. ישוע, שחזה שהמשיחיים עלולים להתפתות לאחוז בנשק ולצאת נגד הדיכוי הרומי, כפי שעשו חלק מהיהודים, אמר על אודות תלמידיו: ”אין הם מן העולם, כשם שאני אינני מן העולם” (יוחנן י״ז:16). המשיחיים בחרו לשמור על ניטראליות פוליטית. שום עוול או סכנה שנשקפו להם או למדינה שבה חיו לא הצדיקו נטילת חלק בפעולה צבאית.
תומכיה של מלכות אלוהים
המשיחיים האמיתיים מילאו את רצונו של ישוע ושמרו על עמדה ניטראלית. תן דעתך לאשר אירע באיקוניון, עיר עתיקה באסיה הקטנה. ”גויים ויהודים, יחד עם העומדים בראשם, קמו [על פאולוס ובר־נבא] להתעלל בהם ולסקול אותם, אך הם הבחינו בזה ונמלטו אל ערי ליקאוניה, ליסטרה ודרבי והסביבה, ובישרו שם את הבשורה” (מעשי השליחים י״ד:5–7). שים לב שכאשר המשיחיים ניצבו מול התנגדות אלימה הם לא הגנו על עצמם בנשק וגם לא חיפשו להשיב נקם. תחת זאת המשיכו להכריז ”את הבשורה”. איזו בשורה הייתה בפיהם?
המשיחיים בישרו את אותה בשורה שבישר ישוע. הוא אמר: ”עליי לבשר את מלכות האלוהים” (לוקס ד׳:43). ישוע ותלמידיו תמכו במלכות אלוהים. ישוע מעולם לא השתמש בכוחות צבא כדי להגן על מלכות זו. ”מלכותי איננה מן העולם הזה”, אמר. ”אילו הייתה מלכותי מן העולם הזה, היו משרתיי נלחמים שלא אמסר לראשי היהודים; אלא שכעת מלכותי איננה מפה” (יוחנן י״ח:36).
שתשרור ”אהבה ביניכם”
ניטראליות בעתות מלחמה היא אחד מסימני ההיכר של עבודת אלוהים האמיתית. ישוע אמר: ”בזאת ידעו הכול שתלמידיי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י״ג:35). מיליונים מצאו לשמחתם קבוצה המגלה אהבה זו, אשר חבריה מסרבים לשאת נשק גם במחיר לעג, מאסרים או הוצאות להורג.
באירופה הנאצית אסרו פקידי ממשל כ־000,10 עדי־יהוה בשל עמדתם הניטראלית כמשיחיים, ומתוכם כ־000,3 עדים נשלחו למחנות ריכוז. בינתיים, באותה תקופה, נאסרו למעלה מ־300,4 עדים בארצות־הברית בשל סירובם להתגייס לשורות הצבא. לא העדים הגרמנים ולא העדים האמריקנים לא אחזו בנשק ולא נלחמו נגד אחיהם המשיחיים או נגד כל אדם אחר. איך יכלו לאחוז בנשק ובמקביל לטעון ששוררת ביניהם אהבה ושהם אוהבים את רעיהם?
רבים חשים שפעולה צבאית היא צעד הגנתי חיוני. אך תן דעתך לעובדות הבאות: אף שהמשיחיים בני המאה הראשונה נרדפו באכזריות וסירבו להשיב מלחמה, הם שרדו. האימפריה הרומית החזקה לא הצליחה למחות את הקהילה המשיחית. המשיחיים האמיתיים משגשגים גם היום וממשיכים לדבוק בעמדתם הניטראלית. במקום לקחת את העניינים לידיהם, הם נושאים בביטחון את עיניהם לאלוהים לעזרה. דברו, המקרא, מציין: ”יקיריי, אל תתנקמו אלא הניחו לזעם, כי כתוב ’לי נקם ושילם אמר יהוה’” (רומים י״ב:19).
[תיבה בעמוד 30]
מלחמות שאלוהים בירך
עם ישראל הקדום, אומה שנבחרה באופן ייחודי על־ידי אלוהים מאות שנים לפני היווסדה של הדת המשיחית, קיבל מדי פעם רשות לגייס כוחות צבא ולצאת להילחם. לפני היכנסם לכנען, הארץ שהבטיח אלוהים לאברהם, נאמר לבני ישראל: ”ונתנם [שבעה עמים] יהוה אלוהיך לפניך, והכיתם. החרם תחרים אותם. לא תכרות להם ברית, ולא תחָנֵם” (דברים ז׳:1, 2). ואכן יהושע גבר על עמי אויב אלה בדיוק כפי ש”ציווה יהוה אלוהי ישראל” (יהושע י׳:40).
האם היה זה כיבוש חסר רחמים שבמהלכו הכניעו בני ישראל בחמדנות עמים זרים? כלל וכלל לא. עבודת אלילים, שפיכות דמים והתנהגות מינית מחפירה נפוצו בקרב עמים אלה. אפילו ילדים הועלו באש כקורבנות (במדבר ל״ג:52; ירמיהו ז׳:31). קדושתו של אלוהים, צדקתו ואהבתו כלפי עמו הניעו אותו להסיר כל טומאה מהארץ. למרות זאת, יהוה בחן את ליבו של כל אחד ואחד — משהו שאף מפקד צבא אינו יכול לעשות כיום — וחס על חייו של כל מי שהיה מוכן לנטוש את דרכי הרשע ולשרתו.
[תמונה בעמוד 31]
האם ציפה ישוע מתלמידיו להילחם כדי להגן עליו או על משיחיים אחרים?
[תמונה בעמוד 31]
קבוצה של עדי־יהוה לאחר שחרורם ממחנה הריכוז בוכנוולד ב־1945