היכן הם התגוררו?
חייהם ועולמם של המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה
היכן הם התגוררו?
”לא נרתעתי... מללמד אתכם ברבים ובכל בית ובית” (מעשי השליחים כ׳:20).
אתה נכנס דרך שער גדול מידות ומוצא את עצמך בתוך עיר מן המאה הראשונה לספירה. בדומה לערים רבות, עיר זו בנויה על הר. במרומי ההר נמצאת העיר העליונה. אינספור וילות פאר לבנות בוהקות בשמש, וברבות מהן גינות מוקפות חומה. זהו רובע האמידים. במורד ההר נגלים לעיניך בתים נוספים במגוון גדלים וצורות, הבנויים לאורך הרחובות המרוצפים. בתי האבן הגדולים הללו הם בני מספר קומות ושייכים לסוחרים ולבעלי אדמות בני המעמד הבינוני. אם תמשיך לצעוד במורד ההר תגיע לרובעים העניים יותר. הבתים החדגוניים כאן הם מבנים מרובעים קטנים הבנויים בצפיפות לאורך סמטאות צרות או מקובצים יחד סביב חצרות קטנות.
אתה מתהלך לך ברחובות הומי אדם וחושיך מוצפים בקולות ובריחות. נשים טורחות מעל תבשילים הממלאים את השכונה בניחוחות מגרים. ברקע אתה שומע קולות של בעלי חיים ושל ילדים משחקים. הגברים שקועים בעבודתם בבתי מלאכה רועשים ומצחינים.
חיי המשפחה המשיחית התנהלו בבתים מעין אלה. שם ניהלו המשיחיים את שגרת היומיום, זכו להדרכה רוחנית ועבדו את אלוהים.
הבתים הקטנים. בדומה לבתים בימינו, גודל הבית וסוגו היו תלויים במיקומו ובמצבה הכלכלי של המשפחה. הבתים הקטנים ביותר (1) היו בנויים מחדר קטנטן וחשוך, שבו התגוררה המשפחה כולה. בתים קטנים רבים היו בנויים מלבני בוץ שיובשו בשמש. בתים אחרים נבנו מאבנים שסותתו בסיתות גס. שני סוגי הבתים נבנו בדרך כלל על יסודות אבן.
הקירות הפנימיים טויחו והרצפה כוסתה חצץ, ומשום כך היה צורך בתחזוקה שוטפת. בגג או בקיר היה לפחות פתח קטן אחד לסילוק עשן הבישול. הבית היה מרוהט רק בפריטים החיוניים למשק הבית.
הגג היה עשוי טיט ונשען על ענפים, קני סוף וקרשים שהונחו על קורות עץ שנתמכו על־ידי עמודים. גג הטיט הדחוס טויח כדי שיהיה אטום במידה סבירה למים. ברוב הבתים היה צריך לטפס על סולם שניצב מחוץ לבית כדי לעלות אל הגג.
למרות הצפיפות, בתיהם של המשיחיים היו מקומות נעימים למגורים, ואפילו המשפחות העניות בקרב המאמינים נהנו משגשוג רוחני ואושר.
המעמד הבינוני. בתי האבן הדו־קומתיים (2) היו שייכים לבני המעמד הבינוני, וכללו חדר אורחים (מרקוס י״ד:13–16; מעשי השליחים א׳:13, 14). בקומה העליונה ניתן היה לקיים אסיפות ולהתכנס בחגים (מעשי השליחים ב׳:1–4). בתים אלה, וכן גם הבתים הגדולים יותר (3) של הסוחרים ובעלי האדמות, היו בנויים מאבני גיר שהודבקו במלט. הבתים רוצפו, הקירות הפנימיים טויחו והקירות החיצוניים סוידו.
גרם מדרגות הוביל אל החדרים שבקומה השנייה ואל הגג. מסביב לכל הגגות השטוחים נבנה מעקה למניעת נפילות ותאונות אחרות (דברים כ״ב:8). בחום היום, בצילה של סוכה, היה הגג מקום נעים ללימוד, להגות, לתפילה ולהתרגעות (מעשי השליחים י׳:9).
במבנים יציבים אלה התגוררה בדרך כלל המשפחה המורחבת. החדרים היו גדולים ומרווחים יותר. בנוסף, בבית היו חדרי שינה נפרדים ומטבח וחדר אוכל גדולים.
הבתים המפוארים יותר. הבתים בסגנון הרומי (4) נבנו במגוון גדלים, סגנונות וצורות. חדרים מרווחים נבנו סביב חדר אוכל גדול (טרקלין), שהיה מוקד חיי המשפחה. בבתים מסוימים נבנתה קומה שנייה או אף שלישית (5) ובאחרים היו גם גינות יפות מוקפות חומה.
הבתים היותר מפוארים רוהטו ככל הנראה ברהיטים מסוגננים שחלקם עוטרו בשנהב וזהב. בבתים אלו היו תנאי נוחות כגון מים זורמים וחדרי אמבטיה. בחלקם הייתה רצפת עץ או רצפת שיש צבעוני, והקירות חופו בעץ ארז. מחתות גחלים שימשו לחימום. מטעמי בטיחות הותקנו בפתחי החלונות סורגים, לרוב מעץ, ולשמירה על מידת מה של פרטיות נתלו וילונות. בקירות העבים נחצבו גומחות חלון ששימשו לישיבה (מעשי השליחים כ׳:9, 10).
המשיחיים בני אותם ימים היו מכניסי אורחים וחלקו בנדיבות את מה שהיה ברשותם, ללא תלות בגודל או במבנה של בתיהם. משום כך, משגיחים נודדים לא התקשו למצוא בכל עיר משפחה חמה ומכניסת אורחים כדי לחסות בצל קורתה עד השלמת שירותם במקום (מתי י׳:11; מעשי השליחים ט״ז:14, 15).
”ביתם של שמעון ואנדרי”. ישוע התקבל במאור פנים ב”ביתם של שמעון ואנדרי” (מרקוס א׳:29–31). ייתכן שביתם של דייגים אלה היה חלק ממתחם של מבנים פשוטים (6) הבנויים בצפיפות זה לצד זה מסביב לחצר מרוצפת.
בבתים כאלה פנו הדלתות והחלונות אל החצר, שבה התנהלו פעילויות היומיום. בחצר נהגו לבשל, לאפות ולטחון דגנים, והיא שימשה גם להתרועעות ולאכילה בצוותא.
הבתים החד־קומתיים בכפר נחום נבנו מאבני בזלת (סלע וולקני) לא־מסותתות שנלקחו מהסביבה. גרם המדרגות החיצוני הוביל אל גג שטוח העשוי מטיט דחוס או מרעפים שהונחו על גבי קני סוף וקרשים שנתמכו בקורות (מרקוס ב׳:1–5). רצפת הבית כוסתה בדרך כלל במחצלות.
גושי בתים יצרו רחובות וסמטאות לאורך חוף הכינרת. כפר נחום היה מקום אידיאלי לדייגים שהפיקו את מחייתם מן הים.
”בכל בית ובית”. כפי שראינו, בתיהם של המשיחיים בני המאה הראשונה היו מגוונים — מבתי חדר העשויים לבני בוץ ועד לווילות אבן גדולות ומפוארות.
בתים אלה לא רק סיפקו קורת גג למשפחה. הם היו מקום שניתנה בו הדרכה רוחנית. בין כותלי הבית עבדו בני המשפחה יחדיו את אלוהים. המשיחיים התאספו בבתים פרטיים כדי ללמוד את כתבי־הקודש וליהנות מחברת אחיהם לאמונה. מה שנלמד בבתים הללו יושם הלכה למעשה כאשר מילאו שוכני הבית את משימתם הנעלה בחשיבותה — בישור והוראה ”בכל בית ובית” ברחבי העולם הרומי (מעשי השליחים כ׳:20).