חזונות הפותחים צוהר אל התחום הרוחני
חזונות הפותחים צוהר אל התחום הרוחני
גם אם תביט ארוכות אל עבר השמיים לא תצליח להבחין ביצורים רוחניים. גם אם תטה אוזנך, לא תוכל לשמוע אותם. אבל אתה יכול להיות בטוח שהם קיימים. אלו הם יצורים נבונים ביותר ורבי און, ולכל אחד מהם יש שם שונה ואישיות ייחודית. חלקם פועלים לטובתנו, וחלקם רוצים להרע לנו. אבל כולם מגלים בנו עניין.
גם אלוהי האמת הוא רוח (יוחנן ד׳:24). יש לו שם ייחודי המבדיל אותו מאלי הכזב הרבים — שמו יהוה (תהלים פ״ג:19). משורר התהלים כתב: ”גדול יהוה ומהולל מאוד. נורא הוא על כל אלוהים. כי כל אלוהי העמים אלילים; ויהוה שמיים עשה. הוד והדר לפניו; עוז ותפארת במקדשו” (תהלים צ״ו:4–6).
חזונות אודות אלוהי האמת
”את האלוהים לא ראה איש מעולם”, נאמר במקרא (יוחנן א׳:18). מראהו ותפארתו נשגבים מבינתנו, בדיוק כשם שאדם עיוור מלידה אינו יכול להבין מה הם צבעים. אבל כמו שמורה טוב מסביר לתלמידיו דברים מסובכים במונחים שהם מסוגלים לתפוס, כך אלוהים מתאר דרך דברו, המקרא, דברים שאיננו יכולים לראות בעזרת דברים שאנחנו כן מסוגלים לראות. באמצעות חזונות שניתנו לנאמנים בימי קדם, עוזר לנו יהוה לדמיין את התחום הרוחני ולהבין את הקשר בינינו לבין מי ששוכנים שם.
לדוגמה, בחזון אחד שניתן לנביא יחזקאל מתואר כבוד יהוה באמצעות אש, אור נוגה, אבן ספיר וקשת. בחזון אחר, רואה השליח יוחנן את יהוה יושב על כס מלכות, ומציין שאלוהים ”דומה במראה לאבן ישפה ואודם”, ומוסיף שישנה ”קשת סביב לכיסא דומה במראה לברקת”. מתיאורים כגון אלה אנו לומדים שנוכחות יהוה מדהימה וייחודית ביופייה, מלאת נועם ושלווה (ההתגלות ד׳:2, 3; יחזקאל א׳:26–28).
גם הנביא דניאל קיבל חזון אודות יהוה שבו ראה ”ריבוא רבבות [של מלאכים] עומדים לפניו [לפני יהוה]” (דניאל ז׳:10). אין ספק שהיה זה מחזה מדהים! לראות מלאך אחד, אפילו בחזון, הינו מראה מעורר יראת כבוד, אז תאר לעצמך עד כמה מרשים לראות רבבות של יצורים רוחניים מושלמים!
מלאכים מוזכרים במקרא קרוב ל־400 פעם, ובשורותיהם ניתן למצוא שרפים וכרובים. במקרא, משמעות המילה ”מלאך” ומקבילתה היוונית היא ”שליח”. מכאן שמלאכים יכולים לתקשר זה עם זה, ובעבר הם גם דיברו עם בני אדם. מלאכים אינם בני אדם שחיו בעבר עלי אדמות. יהוה ברא יצורים רוחניים אלה זמן רב לפני בריאת האדם (איוב ל״ח:4–7).
בחזון דניאל התכנסו המוני המלאכים כדי לחזות במאורע יוצא מגדר הרגיל. אז ראה דניאל ”אחד הדומה לבן אדם” ניגש לכיסא יהוה ו”שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו” (דניאל ז׳:13, 14). ’בן האדם’, דמות מרכזית בתחום הרוחני, הינו ישוע המשיח שהוקם לתחייה. לישוע ניתן שלטון על כל הארץ. בקרוב יחליף שלטונו את כל ממשלות האדם, ויביא סוף למחלות, לצער, לדיכוי, לעוני ואף למוות (דניאל ב׳:44).
הכתרתו של ישוע הסבה ודאי שמחה רבה להמוני המלאכים הנאמנים החפצים בטובתה המרבית של האנושות. אולם למרבה הצער לא כל היצורים הרוחניים היו שותפים לשמחה זו.
אויביו של אלוהים ושל האדם
כבר בשחר ימי האנושות, אחד המלאכים ששאף שיסגדו לו פנה עורף ליהוה והפך עצמו ל”שטן”, שמשמעו ”מתנגד”. השטן הוא התגלמות הרוע והוא מתנגד בצורה חריפה ליהוה — התגלמות האהבה. מלאכים אחרים חברו לשטן במרדו. המקרא מכנה אותם שדים. בדומה לשטן, הפכו השדים לאויבים אכזריים של האנושות. חלק ניכר מהסבל, האי־צדק, המחלות, העוני, והמלחמות שעל כדור־הארץ מקורו בהשפעתם המזיקה.
בדתות רבות לא מרבים עוד לדבר על השטן. אך ספר איוב שופך אור על דמותו ועל מניעיו של אותו מלאך מורד. בספר נאמר: ”ויהי היום ויבואו בני האלוהים להתייצב על יהוה, ויבוא גם השטן בתוכם”. בדו־שיח שהתנהל בהמשך, טען השטן בעזות מצח שאיוב משרת את אלוהים רק בשל התועלת הצומחת לו מכך. בניסיון להוכיח את טענתו, הביא השטן סבל רב על איוב. הוא השמיד את הצאן והבקר שלו והרג את כל עשרת ילדיו. לאחר מכן היכה השטן את איוב בשחין רע שכיסה את כל גופו. למרות כל ניסיונותיו, הוכחה האשמתו של השטן כחסרת כל בסיס (איוב א׳:6–19; ב׳:7).
ישנן סיבות טובות לכך שיהוה מתיר לשטן להמשיך במעשיו זמן כה רב, אך הוא לא יתיר זאת לעד. בקרוב יושמד השטן. צעדים ראשונים כבר ננקטו נגד השטן והם מתוארים בספר ההתגלות. ספר זה מרים את המסך מעל מאורע חשוב נוסף בתחום הרוחני, שאלמלא המקרא לא היינו יודעים עליו. אנו קוראים: ”מלחמה התחוללה בשמיים; מיכאל [ישוע שהוקם לתחייה] ומלאכיו נלחמים בתנין [בשטן] והתנין נלחם ומלאכיו. הם לא התגברו וגם מקומם לא נמצא עוד בשמיים. אז הושלך התנין הגדול, הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן, המתעה את כל תבל; הוא הושלך ארצה ומלאכיו הושלכו איתו” (ההתגלות י״ב:7–9).
שים לב שנאמר על השטן שהוא ”מתעה את כל תבל”. כיצד הוא עושה זאת? הוא מתעה את האנשים בכך שהוא מקדם תורות כזב שתכליתן להרחיק אותם מיהוה ומדברו. אחת מתורות הכזב הללו היא האמונה שבמוות כל בני האדם עוברים לתחום הרוחני. אמונה זו לובשת צורות רבות. לדוגמה, באפריקה ובאסיה רבים מאמינים שבמותם עוברים האנשים לעולם רוחני שבו שוכנים אבות אבותיהם. האמונה במצרף ובגיהינום מבוססת גם היא על הרעיון שהאדם ממשיך לחיות לאחר מותו.
האם המתים עולים לשמיים?
אך מה לגבי האמונה, שבה מחזיקים מיליונים ברחבי העולם, לפיה כל האנשים הטובים עולים לשמיים? אומנם נכון שיש אנשים טובים שעולים לשמיים, אך מספרם קטן בהשוואה למיליארדים שמתו לאורך הדורות. המקרא מוסר ש־000,144 איש ’ייפדו מן הארץ’ והם ישמשו כ”כוהנים” וכ’מלכים על הארץ’ (ההתגלות ה׳:9, 10; י״ד:1, 3). יחד עם בן האדם, ישוע המשיח, הם ירכיבו ממשלה שמימית, כלומר את מלכות אלוהים. ממשלה זו תשמיד את השטן ואת שדיו ותהפוך את כדור־הארץ לגן עדן. רוב המתים יוקמו בעתיד לתחייה עם התוחלת לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות (לוקס כ״ג:43).
לסיכום, מספר רב של יצורים רוחניים שוכנים בתחום הרוחני. הישות הרוחנית העליונה בשמיים היא יהוה אלוהים, בורא כל חי. רבבות מלאכים נאמנים משרתים אותו. מלאכים אחרים, בהנהגת השטן, פנו עורף ליהוה והם פועלים כדי להתעות את האנושות. בנוסף, מספר מוגבל של בני אדם ’נפדו’, כלומר נבחרו, מן הארץ כדי למלא תפקידים מיוחדים בשמיים. לאור כל זאת, הבה נראה כעת עם מי ניתן לתקשר בתחום הרוחני, ובאיזו דרך עלינו לעשות זאת.