בכוחו של המקרא לשנות חיים
בכוחו של המקרא לשנות חיים
מה גרם לאישה בשנות ה־60 לחייה לחדול מעבודת אלילים? מה הניע כוהן שינטו לפרוש מעבודתו במקדש ולהפוך למשרת יהוה? מה עזר לאישה שנמסרה לאימוץ לאחר לידתה להתמודד עם תחושת הנטישה?
”אני כבר לא משועבדת לאלילים” (אַבָּה דַנְסוּ)
שנת לידה: 1938
ארץ לידה: בנין
עבר: עובדת אלילים
רקע: גדלתי בכפר סוֹ-צַ׳הוּאִי, ששוכן באזור ביצתי ליד אגם. תושבי הכפר עוסקים בדיג ומגדלים בקר, עיזים, כבשים, חזירים וציפורים. אין באזור הזה שבילים ולכן אנשים משתמשים בסירות קטנות או בסירות קאנו כדי להגיע ממקום למקום. את הבתים שלהם הם בונים מעץ ועשב, ויש שמשתמשים גם בלבנים. רוב האנשים באזור עניים, ולמרות זאת בהשוואה לערים אין שם הרבה פשע.
כשהייתי ילדה אבא שלי שלח אותי ואת אחותי למנזר פטישיסטי ושם קיבלנו על עצמנו את הפולחן המסורתי הזה. כשגדלתי אימצתי את פולחן האל דוּדוּאָה (אוֹדוּדוּאָה) מתרבות היוֹרוּבָּה. בניתי לאל הזה מקדש והקרבתי לו באופן קבוע בטטות, שמן דקלים, חלזונות, תרנגולות, יונים ובעלי חיים אחרים. הקורבנות האלה היו מאוד יקרים ולכן הרבה פעמים אפילו הגעתי עד פת לחם.
כיצד שינה המקרא את חיי: כשהתחלתי ללמוד את המקרא למדתי שיהוה הוא האל האמיתי היחיד. גם למדתי שלא מקובל עליו שנעבוד אלילים (שמות כ׳:4, 5; קורינתים א׳. י׳:14). הבנתי מה עליי לעשות ולכן השלכתי מהבית את כל הפסלים שלי וכל דבר שקשור לעבודת אלילים. הפסקתי להתייעץ עם כל מיני כוהני דת ולהשתתף בפולחן המקומי ובטקסי לוויות.
בתור אישה בשנות ה־60 לחייה, לא היה לי קל לעשות את השינויים האלה. החברים, קרובי המשפחה והשכנים התנגדו ולעגו לי, אבל התפללתי ליהוה שייתן לי את הכוח לעשות את הדבר הנכון. שאבתי נחמה מהמילים במשלי י״ח:10: ”שם יהוה הוא מגדל עוז. לתוכו רץ צדיק וזוכה להגנה”.
דבר נוסף שמאוד עזר לי היה האסיפות של עדי־יהוה. באסיפות הרגשתי את האהבה המשיחית והתרשמתי מאוד מכך שאנשים משתדלים לחיות לפי הסטנדרטים הגבוהים שבמקרא. מה שראיתי שכנע אותי שהאמת נמצאת אצל עדי־יהוה.
התועלת שצמחה לי מהשינוי: יישום עקרונות המקרא עזר לי לחזק את הקשר עם הילדים שלי. אני גם מרגישה שעול כבד הוסר מעליי. פעם בזבזתי את כל הכספים שלי על אלילים דוממים שלא הועילו לי בשום צורה. עכשיו אני משרתת את יהוה, שמבטיח פתרון נצחי לכל הבעיות שלנו (ההתגלות כ״א:3, 4). אני כל כך שמחה שאני כבר לא משועבדת לאלילים, אלא עובדת את יהוה! הוא זה שמעניק לי ביטחון והגנה אמיתיים.
”עוד מהילדות חיפשתי את אלוהים” (שינג׳י סאטו)
שנת לידה: 1951
ארץ לידה: יפן
עבר: כוהן שינטו
רקע: גדלתי בעיירה כפרית במחוז פוקואוקה. הוריי היו אנשים מאוד דתיים והם חינכו אותי לירוא את אלי השינטו. בתור ילד חשבתי לעיתים קרובות על נושא הישועה, והיה לי רצון עז לעזור לסובלים. אני זוכר שבבית הספר היסודי המורה שאל אותנו מה אנחנו רוצים לעשות כשנהיה גדולים. לכל התלמידים היו שאיפות מאוד ברורות, כמו להפוך למדענים. אני אמרתי שהחלום שלי הוא לשרת את אלוהים. כל הכיתה פרצה בצחוק.
אחרי התיכון למדתי במכללה למורי דת. במהלך הלימודים פגשתי כוהן שינטו שנהג לקרוא בזמנו הפנוי ספר בעל כריכה שחורה. יום אחד הוא שאל אותי: ”סאטו, אתה יודע מה זה הספר הזה?” הצצתי בכריכה ועניתי: ”המקרא”. הוא אמר: ”כל מי שרוצה להפוך לכוהן שינטו צריך לקרוא את הספר הזה”.
מייד הלכתי לקנות ספר מקרא ושמתי אותו במקום הכי בולט על המדף. שמרתי עליו היטב, אבל לא הקדשתי זמן כדי לקרוא אותו מפני שהלימודים במכללה תפסו את כל זמני. עם סיום הלימודים, התחלתי לעבוד ככוהן במקדש שינטו. חשבתי שחלום הילדות שלי התגשם.
אך עד מהרה ציפיותיי התנפצו. שמתי לב שרוב הכוהנים לא גילו אהבה או דאגה לזולת. לרבים מהם כלל לא הייתה אמונה. אחד האחראים אפילו אמר לי: ”אם אתה רוצה להצליח כאן, תדבר רק על נושאים פילוסופיים. אל תדבר על אמונה”.
הערות כאלה הציפו אותי בתחושת אכזבה מדת השינטו. למרות שהמשכתי בעבודתי במקדש, במקביל גם חקרתי דתות אחרות. אולם לאף אחת מהן לא היה משהו טוב יותר להציע. ככל שנחשפתי ליותר דתות, כך גברה אכזבתי. הגעתי למסקנה שאין דת אמת.
כיצד שינה המקרא את חיי: בשנת 1988 פגשתי אדם בודהיסטי שעודד אותי לקרוא את המקרא. נזכרתי בכוהן השינטו שאמר לי את אותו הדבר שנים קודם לכן והחלטתי ליישם את העצה. כשהתחלתי לקרוא אותו הרגשתי שאני נשאב פנימה. לפעמים הייתי קורא כל הלילה עד שקרני השמש הפציעו מבעד לחלון.
מה שקראתי הניע אותי להתפלל לאלוהי המקרא. התחלתי עם התפילה שלימד ישוע במתי ו׳:9–13. חזרתי על התפילה הזו כל שעתיים, אפילו בזמן שמילאתי את תפקידיי במקדש השינטו.
היו לי הרבה שאלות על הכתוב במקרא. בשלב זה בחיי כבר הייתי נשוי. ידעתי שעדי־יהוה מלמדים את המקרא כי בעבר הם ביקרו את אשתי. חיפשתי אותם, וכשפגשתי אחת מהם הצפתי אותה בשאלות. התרשמתי מכך שהיא ביססה את כל תשובותיה על כתבי־הקודש. היא דאגה ששני עדי־יהוה ילמדו אותי את המקרא.
זמן קצר לאחר מכן התחלתי לבוא לאסיפות של עדי־יהוה. אף שלא ידעתי זאת בזמנו, בין הנוכחים בקהילה היו אחים שהתייחסתי אליהם בגסות רוח בעבר. למרות זאת, הם קיבלו אותי בברכה וגרמו לי להרגיש בנוח.
באסיפות למדתי שאלוהים מצפה מבעלים לגלות אהבה וכבוד לבני משפחתם. התחוור לי שהייתי כל כך שקוע בעבודתי ככוהן שהזנחתי את אשתי ושני ילדיי. נהגתי להקשיב בתשומת לב לאנשים שהגיעו למקדש אבל מעולם לא הקשבתי לאשתי.
ככל שהמשכתי ללמוד, גליתי יותר דברים שהעמיקו את אהבתי ליהוה. הפסוק ברומים י׳:13 ריגש אותי במיוחד: ”כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט”. עוד מהילדות חיפשתי את אלוהים, וסוף כל סוף מצאתי אותו!
התחלתי להרגיש שהמקדש הוא לא המקום הנכון בשבילי. בהתחלה חששתי ממה שיחשבו עליי אם אבחר לעזוב את דת השינטו. אך תמיד אמרתי לעצמי שאהיה מוכן לנקוט את הצעד הזה אם אמצא את האל האמיתי במקום אחר. לכן באביב 1989 החלטתי להקשיב למצפון שלי. עזבתי את המקדש והפקדתי את עצמי בידיו של יהוה.
לא היה לי קל לעשות את השינוי הזה. האחראים עליי לעגו לי וניסו ללחוץ עליי להישאר. אך הדבר הקשה ביותר היה לספר על כך להוריי. בדרך לביתם אחזה בי תחושת חרדה, הרגשתי כאבים בחזה, ורגליי היו חלשות כאטריות. לאורך הדרך עצרתי הרבה פעמים כדי לבקש מיהוה שייתן לי כוח.
כשהגעתי לבית הוריי, בהתחלה חששתי להעלות את הנושא. חלפו שעות, אך לאחר תפילות רבות סיפרתי הכול לאבי. אמרתי לו שמצאתי את האל האמיתי ושאני עומד לעזוב את דת השינטו כדי לשרת אותו. אבי היה המום והתעצב מאוד. קרובי משפחה אחרים הגיעו וניסו לשנות את דעתי. לא רציתי לפגוע במשפחתי, אבל ידעתי שהדבר הנכון לעשות הוא לשרת את יהוה. עם הזמן, משפחתי החלה לכבד את ההחלטה שקיבלתי.
אומנם עזבתי את המקדש מבחינה פיזית, אך היה לי קשה מאוד להתנתק ממנו מבחינה רגשית. אורח חיי בתור כוהן היה מושרש עמוק בתוכי. התאמצתי להשאיר את דרך החיים הזו מאחוריי, אך כל דבר שראיתי הזכיר לי את העבר.
היו שני דברים שעזרו לי להתגבר על התחושות האלה. קודם כול ערכתי חיפוש יסודי בבית כדי למצוא כל דבר ששייך לדת הקודמת שלי — ספרים, תמונות וכדומה — ושרפתי את החפצים הללו, אף שחלקם היו יקרים מאוד. בנוסף, חיפשתי כמה שיותר הזדמנויות להיות בחברת האחים. החברות שלהם ותמיכתם עזרו לי מאוד. לאט לאט, אורח חיי הקודם התפוגג מזיכרוני.
התועלת שצמחה לי מהשינוי: בעבר אשתי וילדיי הרגישו מאוד בודדים מפני שהזנחתי אותם. אבל כשהתחלתי להקדיש להם זמן, כפי שהמקרא מורה לבעלים לעשות, היחסים בינינו הלכו והתהדקו. עם הזמן, אשתי החלה גם היא לשרת את יהוה לצידי. כעת אנו מאוחדים בעבודת אלוהים האמיתית יחד עם בננו, בתנו ובעלה.
כשאני נזכר בחלום הילדות שלי לשרת את אלוהים ולעזור לזולת, אני מבין שמצאתי את כל מה שחיפשתי ואף הרבה יותר. אין לי מילים לתאר עד כמה אני אסיר תודה ליהוה.
”ידעתי שמשהו חסר” (לינט האוטינג)
שנת לידה: 1958
ארץ לידה: דרום אפריקה
עבר: התמודדות עם תחושת נטישה
רקע: נולדתי בעיירת הכורים ג׳רמיסטון, עיירה בעלת רמת פשיעה נמוכה שהתגוררו בה אנשים ממעמד הביניים. לאחר שנולדתי החליטו הוריי למסור אותי לאימוץ כי חשבו שהם לא מסוגלים לגדל אותי. וכך, כשהייתי בת שבועיים בלבד, אימץ אותי זוג שהרעיף עליי חום ואהבה, והחשבתי אותם להוריי. אך לאחר שגיליתי שהוריי הביולוגיים מסרו אותי לאימוץ, נתקפתי תחושת נטישה. הרגשתי שאני לא שייכת למשפחתי המאמצת ושהם לא באמת מבינים אותי.
בגיל 16 נהגתי לצאת עם חברים לברי קוקטיילים, ושם רקדנו והקשבנו למוזיקה חיה. כשהייתי בת 17 התחלתי לעשן כי רציתי להיות רזה כמו הדוגמניות בפרסומות לסיגריות. כעבור שנתיים מצאתי עבודה ביוהנסבורג, ושם התחברתי עם האנשים הלא נכונים. תוך זמן קצר התחלתי לקלל, להשתכר בסופי השבוע והפכתי למעשנת כבדה.
למרות זאת, הייתי פעילה מאוד מבחינה גופנית. עשיתי אימונים אירוביים באופן קבוע ושיחקתי סקווש וכדורגל נשים. עבדתי קשה כדי להתקדם בקריירה ורכשתי לעצמי שם בתחום המחשבים. כתוצאה מכך נהניתי מחיים נוחים מבחינה כלכלית, ורבים החשיבו אותי לאדם מצליח. אבל בתוך תוכי, לא הייתי מאושרת. הרגשתי אבודה ומאוכזבת מחיי. עמוק בפנים ידעתי שמשהו חסר.
כיצד שינה המקרא את חיי: כשהתחלתי ללמוד את המקרא, הבנתי שיהוה הוא אלוהי האהבה, ושדברו הכתוב הוא ביטוי לאהבתו. המקרא הוא כמו מכתב אישי שהוא כתב לנו כדי להדריך אותנו בחיים (ישעיהו מ״ח:17, 18). הבנתי שכדי שההדרכה הזו באמת תועיל לי, אצטרך לערוך שינויים מהותיים בחיי.
שינוי אחד שהייתי צריכה לערוך היה קשור לחברים שלי. הפנמתי את המילים שבמשלי י״ג:20: ”ההולך עם חכמים יחכם, אך המתרועע עם כסילים יינזק”. העיקרון הזה הניע אותי להתרחק מהחברים שהשפיעו עליי לרעה ולרכוש חברים מקרב עדי־יהוה.
המכשול הכי גדול שעמד בפניי היה ההתמכרות הקשה שלי לעישון. עם הזמן הצלחתי להתגבר על כך, אבל אז התעוררה בעיה אחרת: כתוצאה מהגמילה עליתי 14 קילו! זה פגע מאוד בדימוי העצמי שלי, ולקח לי כמעט עשר שנים לחזור למשקל המקורי שלי. אבל ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון כשהחלטתי להיגמל מעישון. כל הזמן התפללתי ליהוה, והוא נתן לי את הכוח להצליח.
התועלת שצמחה לי מהשינוי: כיום אני נהנית מבריאות טובה יותר, ויש לי סיפוק בחיים כי אני כבר לא עסוקה במרדף אחר אושר רגעי הנובע מקריירה מצליחה, מעמד חברתי גבוה או עושר חומרי. במקום זאת, אני נהנית לשתף אחרים בָּאמת המקראית. בזכות כך שלוש מעמיתותיי לעבודה לשעבר בחרו לשרת את יהוה. אני גם שמחה לעבוד את יהוה לצד בעלי. בנוסף, לפני מותם של כל אחד מהוריי המאמצים הייתה לי הזכות לספר להם על הבטחתו של אלוהים להקים את המתים לתחייה בגן עדן עלי אדמות.
הקשר הקרוב שלי עם יהוה עזר לי להתמודד עם תחושת הנטישה. הוא בירך אותי במשפחה רוחנית חובקת עולם והעניק לי תחושת שייכות. עכשיו יש לי הרבה אימהות, אבות, אחים ואחיות! (מרקוס י׳:29, 30).
[תמונה]
מצאתי אהבה אמיתית בקרב עדי־יהוה
[תמונה]
מקדש השינטו שבו עבדתי ככוהן