איש כלבבו של יהוה

מה עולה במחשבותיך כאשר אתה נזכר בדוד בן ישי?‏ האם אתה חושב על נצחונו על הענק הפלשתי גולית?‏ על תקופת מנוסתו במדבר בשל יחסו העוין של שאול המלך?‏ על חטאו עם בת שבע ועל המחיר הכבד ששילם בעקבות זאת?‏ או על מזמורי התהלים שכתב בהשראת אלוהים?‏

חייו של דוד היו מלאי ברכות,‏ נצחונות וטרגדיות.‏ אולם מה שקוסם לנו בו יותר מכול הוא שדוד היה ”‏איש כלבבו”‏ של יהוה,‏ כפי שניבא עליו שמואל הנביא (‏שמואל א׳.‏ י״ג:‏14‏)‏.‏

נבואתו של שמואל התגשמה כשדוד היה עוד צעיר.‏ האם לא היית רוצה גם אתה להיחשב איש כלבבו של יהוה?‏ אם כן,‏ כיצד יכולה דוגמתו של דוד,‏ במיוחד בשנות חייו המוקדמות,‏ לעזור לך להפוך לאדם כזה?‏ הבה נראה.‏

משפחה ועבודה

ישי,‏ אביו של דוד ונכדם של רות ובועז,‏ היה ככל הנראה משרת אלוהים מסור.‏ כאשר דוד,‏ שבעת אחיו ושתי אחיותיו היו צעירים,‏ חינך אותם ישי על־פי תורת משה.‏ באחד ממזמוריו מכנה עצמו דוד ’‏בן אֲמָתו’‏ של יהוה (‏תהלים פ״ו:‏16‏)‏.‏ יש המסיקים מכך שגם אימו של דוד,‏ ששמה אינו מוזכר במקרא,‏ השפיעה לטובה על רוחניותו.‏  חוקר אחד אמר:‏ ”‏סביר מאוד להניח שמפיה שמע לראשונה את הסיפור המופלא על מגעיו הקדומים של אלוהים עם עמו”‏,‏ לרבות קורותיהם של רות ובועז.‏

כשאנו קוראים לראשונה על דוד,‏ הוא מתואר כנער רועים שרעה את עדרי אביו.‏ סביר להניח שכרועה צאן שהה לבדו בשדות הפתוחים במשך ימים ולילות ארוכים.‏ נסה לדמיין לעצמך את התמונה הבאה.‏

משפחתו של דוד התגוררה בבית לחם,‏ עיירה קטנה ששכנה על פסגתו ומדרונותיו של אחד מרכסי הרי יהודה.‏ השדות הסלעיים סביב בית לחם הניבו יבולי דגן טובים.‏ את המדרונות המתונים ואת הבקעה כיסו פרדסים,‏ מטעי זיתים וכרמים.‏ בימי דוד שימשו כנראה הרמות הלא־מעובדות כשדות מרעה.‏ מעבר להן השתרע מדבר יהודה.‏

רעיית צאן הייתה כרוכה בסכנות.‏ באזור הררי זה התייצב דוד מול אריה ודוב שחטפו כבשים מן העדר.‏ * הצעיר האמיץ רדף אחרי הטורפים,‏ הרג אותם והציל את כבשיו מפיהם (‏שמואל א׳.‏ י״ז:‏34–36‏)‏.‏ ייתכן שבתקופה זו בחייו למד דוד להשתמש בקלע.‏ לא הרחק מעיר מולדתו שכנה נחלתו של שבט בנימין.‏ קלעי בנימין היו מסוגלים לקלוע ’‏אל השערה ולא להחטיא’‏.‏ גם דוד היה מיומן מאוד בשימוש בקלע (‏שופטים כ׳:‏14–16;‏ שמואל א׳.‏ י״ז:‏49‏)‏.‏

זמן שנוצל בתבונה

חלק ניכר מהזמן שהה הרועה לבדו בשקט ובשלווה.‏ אבל דוד לא השתעמם.‏ ההיפך,‏ האווירה השקטה והשלווה סיפקה בידיו  הזדמנויות רבות להרהורים.‏ סביר להניח שחלק מהמחשבות שהעלה דוד על הכתב במזמוריו העסיקו אותו כבר בצעירותו.‏ האם ברגעי התבודדות אלה הרהר דוד במקומו של האדם ביקום ובפלאי השמיים — בשמש,‏ בירח ובכוכבים,‏ ’‏מעשי אצבעות’‏ יהוה?‏ האם בהיותו בשדות סביב בית לחם חשב על האדמה הפורייה,‏ על הצאן והבקר,‏ על הציפורים ועל חיות השדה?‏ (‏תהלים ח׳:‏4–10;‏ י״ט:‏2–7‏)‏.‏

אין ספק שתודות לניסיונו האישי של דוד כרועה צאן הוא חש עוד יותר את יחסו הרך של יהוה כלפי נאמניו.‏ על כן שר דוד:‏ ”‏יהוה רועי לא אחסר.‏ בנאות דשא ירביצני;‏ על מי מנוחות ינהלני.‏ גם כי אלך בגיא צלמוות,‏ לא אירא רע,‏ כי אתה עימדי;‏ שבטך ומשענתך המה ינחמוני”‏ (‏תהלים כ״ג:‏1,‏ 2,‏ 4‏)‏.‏

אולי אתה תוהה כיצד כל זה נוגע לך.‏ ובכן,‏ אחת הסיבות לכך שדוד נהנה מיחסים קרובים עם יהוה ויכול היה להיקרא ”‏איש כלבבו”‏ היא שהוא הרהר עמוקות ובמלוא הרצינות בפעלי יהוה וביחסיו האישיים עימו.‏ הניתן לומר זאת גם עליך?‏

האם ניעור בך אי פעם הרצון להלל ולפאר את הבורא לאחר שהתבוננת מקרוב באחת מיצירות כפיו?‏ האם בראותך את תכונותיו של יהוה המשתקפות במגעיו עם בני האדם,‏ נמלא ליבך אהבה כלפיו?‏ כמובן,‏ כדי לחוש רגשות הערכה כלפי יהוה,‏ עליך להקדיש זמן לתפילות ולהרהורים שקטים בדבר־אלוהים ובבריאתו.‏ הרהורים אלה יכולים לעזור לך להכיר את יהוה מקרוב ולאוהבו.‏ זכות זו יכולה להיות מנת חלקם של צעירים ומבוגרים כאחד.‏ סביר להניח שדוד פיתח יחסים קרובים עם יהוה כבר בגיל צעיר.‏ מניין לנו זאת?‏

דוד נמשח למלך

כאשר היה ברור כי שאול המלך אינו ראוי עוד להנהיג את עם אלוהים,‏ אמר יהוה לנביא שמואל:‏ ”‏עד מתי אתה מתאבל אל שאול,‏ ואני מאסתיו ממלוך על ישראל?‏ מלא קרנך שמן ולך.‏ אשלחך אל ישי בית הלחמי,‏ כי ראיתי בבניו לי מלך”‏ (‏שמואל א׳.‏ ט״ז:‏1‏)‏.‏

כאשר הגיע שמואל לבית לחם הוא ביקש מישי לקרוא לבניו.‏ את מי מהבנים ימשח שמואל למלך?‏ בראותו את הבן הבכור אליאב יפה המראה,‏ חשב שמואל:‏ ’‏זה האחד’‏.‏ אבל יהוה אמר לשמואל:‏ ”‏אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו כי מאסתיהו.‏ כי לא אשר יראה האדם,‏ כי האדם יראה לעיניים;‏ ויהוה יראה ללבב”‏.‏ גם את אבינדב,‏ את שַמָה ועוד ארבעה אחים נוספים דחה יהוה.‏ לבסוף שאל שמואל את ישי:‏ ”‏התמו הנערים?‏”‏ ויאמר ישי:‏ ”‏עוד [‏נ]‏שאר הקטן והנה רועה בצאן”‏ (‏שמואל א׳.‏ ט״ז:‏7,‏ 11‏)‏.‏

בתשובתו רמז ישי ככל הנראה שלא ייתכן כי דוד הוא האחד ששמואל מחפש.‏ בתור בן הזקונים שהיה הכי פחות בולט במשפחה,‏ הוטל על דוד להשגיח על הצאן.‏ אבל הוא היה האחד שבו בחר אלוהים.‏ יהוה רואה ללבב,‏ ואין ספק שהוא ראה משהו יקר ערך בצעיר זה.‏ לכן כאשר שלח ישי לקרוא לדוד,‏ אמר יהוה לשמואל:‏ ”‏’‏קום,‏ משחהו,‏ כי זה הוא!‏’‏ וייקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו בקרב אחיו.‏ ותצלח רוח יהוה אל דוד מהיום ההוא ומעלה”‏ (‏שמואל א׳.‏ ט״ז:‏12,‏ 13‏)‏.‏

לא כתוב בן כמה היה דוד באותה עת.‏ אולם זמן מה לאחר מכן,‏ שירתו שלושת אחיו הגדולים,‏ אליאב,‏ אבינדב ושמה,‏ בצבאו של שאול.‏ ייתכן כי חמשת האחים האחרים היו צעירים מכדי להצטרף אליהם.‏ קרוב  לוודאי שאיש מהם עדיין לא הגיע לגיל 20,‏ הגיל שבו התגייסו גברים לצבא ישראל (‏במדבר א׳:‏3;‏ שמואל א׳.‏ י״ז:‏13‏)‏.‏ בכל מקרה,‏ דוד היה צעיר מאוד כאשר בחר בו יהוה.‏ עם זאת,‏ נראה כי כבר אז היה דוד אדם רוחני מאוד.‏ אין ספק שהיו לו יחסים הדוקים עם יהוה,‏ יחסים שפיתח על־ידי כך שהרהר בדברים שידע על אלוהים.‏

כיום יש לעודד את הצעירים לעשות כן.‏ הורים,‏ האם אתם מעודדים את ילדיכם להרהר בעניינים רוחניים,‏ להעריך את בריאתו של אלוהים וללמוד מה אומר המקרא על הבורא?‏ (‏דברים ו׳:‏4–9‏)‏ ואתם הצעירים,‏ האם אתם עושים זאת בעצמכם?‏ פרסומים מקראיים כגון כתבי העת המצפה ועורו!‏ * יוצאים לאור כדי לעזור לכם בכך.‏

מיומן בנגינה בנבל

כפי שמזמורי תהלים רבים שכתב דוד מספרים לנו דבר מה על ימיו כרועה צאן,‏ כך גם קרוב לוודאי המוזיקה שניגן.‏ כמובן,‏ אף אחד מהלחנים המקוריים שנלוו למזמורי קודש אלו לא שרד עד ימינו.‏ אולם אנו כן יודעים שמלחינם היה מוזיקאי מחונן.‏ למעשה,‏ הסיבה שנקרא דוד לעזוב את שדות המרעה ולבוא אל שאול המלך הייתה שהוא היטיב נגן ב”‏כינור”‏,‏ שהיה סוג של נבל (‏שמואל א׳.‏ ט״ז:‏18–23‏)‏.‏ *

היכן ומתי פיתח דוד מיומנות זו?‏ היה זה ככל הנראה בימים שבהם שהה בשדות ורעה את עדרי הצאן.‏ סביר מאוד להניח שכבר בגיל צעיר שר דוד מעומק ליבו מזמורי הלל לאלוהיו.‏ אחרי הכול,‏ יהוה בחר בו למלך בשל היותו אדם מסור ורוחני.‏

סיפור חייו של דוד אינו מסתיים כאן.‏ אבל הגישה שאפיינה אותו כל חייו משתקפת במילים שחלפו במוחו ככל הנראה עוד בשעה שבילה בצעירותו בשדות בית לחם.‏ דמיין לעצמך את דוד שר ליהוה:‏ ”‏זכרתי ימים מקדם;‏ הגיתי בכל פועלך;‏ במעשה ידיך אֲשוחח [‏אהגה]‏”‏ (‏תהלים קמ״ג:‏5‏)‏.‏ המילים הלבביות שבמזמור זה ובמזמורים רבים אחרים שכתב דוד הן מקור השראה עבור כל מי שחפץ להיות איש כלבבו של יהוה.‏

‏[‏הערות שוליים]‏