עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

קרב אל אלוהים

‏”‏אנא תן לנו לשוב הביתה”‏

‏”‏אנא תן לנו לשוב הביתה”‏

האם היית בעבר משרת יהוה?‏ האם חשבת לשוב ולשרתו אבל לא היית בטוח אם הוא יסכים לקבל אותך בחזרה?‏ אנא קרא בתשומת לב את המאמר הזה ואת המאמר הבא.‏ הם הוכנו במיוחד מתוך מחשבה עליך.‏

‏”‏התפללתי ליהוה וביקשתי ממנו לתת לי לחזור אליו הביתה ולסלוח לי על כך שפגעתי בו”‏.‏ את הדברים האלה אמרה אישה שפנתה עורף לחינוך שהעניקו לה הוריה המאמינים.‏ האם המקרה שלה נוגע לליבך?‏ האם אתה תוהה:‏ ’‏איך אלוהים מרגיש בנוגע למי ששירתו אותו בעבר?‏ האם הוא זוכר אותם?‏ האם הוא רוצה שהם ישובו אליו הביתה?‏’‏ כדי להשיב על כך הבה נבחן דברים שנכתבו ביד ירמיהו.‏ אין ספק שהתשובות יחממו את ליבך (‏קרא ירמיהו ל״א:‏18–20‏)‏‏.‏

תן דעתך לרקע שבו נכתבו דבריו של ירמיהו.‏ בשנת 740 לפה״ס,‏ עשרות שנים לפני ימיו של ירמיהו,‏ הניח יהוה לאשורים לכבוש את ממלכת ישראל בת עשרת השבטים ולשבות את תושביה.‏ * אלוהים אפשר לרעה הזו לבוא עליהם כמוסר,‏ שכן הם חטאו חטאים חמורים והתעלמו מאזהרותיהם החוזרות ונשנות של נביאיו (‏מלכים ב׳.‏ י״ז:‏5–18‏)‏.‏ האם קשיי הגלות ריככו את ליבו של העם בהיותו רחוק מאלוהיו וממולדתו?‏ האם יהוה שכח את עמו?‏ האם הוא יסכים אי פעם לקבל אותם בחזרה ויתיר להם לשוב למולדתם?‏

‏”‏ניחמתי”‏

בהיותם בשבי התעשתו בני העם וניעורה בהם חרטה.‏ מוסר הכליות שחשו לא נעלם מעיני יהוה.‏ הקשב לדבריו בשעה שהוא מתאר את גישתם ואת רגשותיהם של הגולים היהודים,‏ הנקראים בשם הקיבוצי ”‏אפרים”‏.‏

‏”‏שמוע שמעתי אפרים מתנודד ‏[‏מתאבל‏]‏”‏,‏ אומר יהוה (‏פסוק 18‏)‏.‏ הוא שמע את בני ישראל מקוננים על הייסורים שבאו עליהם בשל דרכם הפסולה.‏ הם היו כבן שסר מן הדרך המניד כעת את ראשו בעצב כשהוא מהרהר בקשיים שהביא על עצמו ומתגעגע לחיים שהיו לו בביתו (‏לוקס ט״ו:‏11–17‏)‏.‏ מה אמר העם?‏

‏”‏ייסרתני ‏[‏הטלת עליי מוסר‏]‏.‏.‏.‏ כעגל לא לוּמד”‏ ‏(‏פסוק 18‏)‏.‏ בני העם הבינו שהמוסר שקיבלו היה במקומו.‏ אחרי הכול,‏ הם היו כעגל לא־מאולף.‏ ספר עיון אחד מסביר שייתכן כי דימוי זה נועד להשוות את העם לעגל אשר מעולם ”‏לא היה חש את מַלמד הבקר אילו לא ניסה להשתחרר מהעול”‏.‏

‏”‏השיבני ואשובה,‏ כי אתה יהוה אלוהיי”‏ ‏(‏פסוק 18‏)‏.‏ ליבם נכנע בענווה והם זעקו לאלוהים.‏ הם הלכו לאיבוד בדרך החטא אבל עתה התחננו לאלוהים שיעזור להם למצוא את דרכם חזרה אליו ושיעניק להם שוב את חסדו.‏ בתרגום מקרא אחד לאנגלית פסוק זה מתורגם כך:‏ ”‏אתה אלוהינו — אנא תן לנו לשוב הביתה”‏.‏

‏”‏ניחמתי ‏[‏התחרטתי‏]‏.‏.‏.‏ בושתי וגם נכלמתי”‏ ‏(‏פסוק 19‏)‏.‏ בני העם הצטערו על חטאיהם.‏ הם לקחו אחריות על מעשיהם והודו באשמה.‏ הם חשו כלימה וייאוש (‏לוקס ט״ו:‏18,‏ 19,‏ 21‏)‏.‏

בני ישראל התחרטו על מעשיהם.‏ ליבם נמלא צער,‏ הם התוודו על חטאיהם לפני אלוהים ושבו מדרכיהם הרעות.‏ האם חרטתם תעורר את רחמיו של אלוהים?‏ האם הוא ייתן להם לשוב אליו ולמולדתם?‏

‏”‏רחם ארחמנו”‏

ליהוה היה קשר מיוחד עם בני ישראל.‏ הוא אמר:‏ ”‏הייתי לישראל לאב;‏ ואפרים בכורי הוא”‏ (‏ירמיהו ל״א:‏9‏)‏.‏ האם אב אוהב יסרב לקבל בחזרה בן שליבו מלא חרטה כנה?‏ שים לב כיצד הביע יהוה את רגשותיו האבהיים כלפי עמו.‏

‏”‏הבן יקיר לי אפרים,‏ אם ילד שעשועים?‏ כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד”‏ ‏(‏פסוק 20‏)‏.‏ במילים אלה גלומה חמלה רבה.‏ כהורה אוהב אך תקיף ראה אלוהים חובה לעצמו ’‏לדבר בם’‏,‏ כלומר להזהיר את עמו שוב ושוב מפני דרכם הפסולה.‏ כאשר סירבו בעקשנות להקשיב לו הוא הרשה שהם יוגלו מארצם,‏ ובכך למעשה אילץ אותם לעזוב את ביתם.‏ אך על אף העובדה שנאלץ להענישם הוא לא שכח אותם.‏ לא ייתכן שהוא ישכח את עמו.‏ אב אוהב אינו שוכח את ילדיו.‏ אם כן,‏ כיצד חש יהוה בראותו את חרטתם הכנה של ילדיו?‏

‏”‏המו מעיי לו.‏ * רחם ארחמנו”‏ ‏(‏פסוק 20‏)‏.‏ יהוה חש כמיהה עזה לילדיו.‏ חרטתם הכנה נגעה לליבו והוא השתוקק שהם ישובו אליו.‏ בדומה לאב במשלו של ישוע על הבן האובד,‏ ”‏נכמרו רחמיו”‏ של יהוה והוא השתוקק שילדיו ישובו הביתה (‏לוקס ט״ו:‏20‏)‏.‏

‏”‏יהוה נתן לי לשוב הביתה!‏”‏

הכתוב בירמיהו ל״א:‏18–20 עוזר לנו להבין טוב יותר את עומק חמלתו ורחמיו של יהוה.‏ אלוהים אינו שוכח את מי ששירתו אותו בעבר.‏ מה אם יש מביניהם החפצים לשוב אליו?‏ אלוהים מוכן לסלוח (‏תהלים פ״ו:‏5‏)‏.‏ הוא לעולם לא ידחה מעליו את מי שמבקשים לשוב אליו בלב מלא חרטה (‏תהלים נ״א:‏19‏)‏.‏ להיפך,‏ הוא שמח לקבל אותם בזרועות פתוחות (‏לוקס ט״ו:‏22–24‏)‏.‏

האישה שהוזכרה בתחילת המאמר נקטה יוזמה כדי לשוב ליהוה והגיעה לקהילה של עדי־יהוה באזור מגוריה.‏ בהתחלה היה עליה להתגבר על הרגשות השליליים שלה.‏ ”‏הרגשתי כל כך חסרת ערך”‏,‏ היא נזכרת.‏ אבל זקני־הקהילה עודדו אותה ועזרו לה להתחזק מבחינה רוחנית.‏ בלב גדוש הערכה היא אומרת:‏ ”‏זה כל כך נפלא שיהוה נתן לי לשוב הביתה!‏”‏

אם שירתת בעבר את יהוה ואתה חושב לשוב ולשרתו,‏ אנו מזמינים אותך לבקר באחת הקהילות של עדי־יהוה באזור מגוריך.‏ זכור שיהוה מגיב בחמלה וברחמים כאשר אנשים מלאי חרטה קוראים אליו:‏ ”‏אנא תן לנו לשוב הביתה”‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

^ ס׳ 2 מאות שנים קודם לכן,‏ בשנת 997 לפה״ס,‏ נחלקו בני ישראל לשתי ממלכות.‏ האחת הייתה ממלכת יהודה הדרומית בת שני השבטים.‏ השנייה הייתה ממלכת ישראל הצפונית בת עשרת השבטים,‏ המכונה גם אפרים,‏ על שם השבט הבולט שלה.‏

^ ס׳ 5 בנוגע לתיאור ציורי זה של תנועת המעיים מצוין במדריך למתרגמי מקרא:‏ ”‏היהודים החשיבו את איברי הגוף הפנימיים למרכז הרגשות”‏.‏