יהוה נושא את ’מעמסתי יום יום’
למרות מצבי הבריאותי הלא־יציב, שנראה קשה מנשוא, אני חשה לאורך כל חיי את תמיכתו האוהבת של אבינו היקר שבשמיים. במשך יותר מ־20 שנה אני משרתת את יהוה כחלוצה, והדבר מסב לי שמחה רבה.
נולדתי בשנת 1956. הואיל והתעלה העצבית שבחוט השדרה שלי לא נסגרה לגמרי, סבלתי משדרה שסועה. הנזק העצבי מקשה עליי ללכת וגורם לי לבעיות בריאות חמורות נוספות.
זמן קצר לפני שנולדתי החלו הוריי ללמוד את המקרא בסיועם של שליחים מטעם עדי־יהוה. בילדותי התגוררו מבשרים מעטים בעיירת מולדתי אוסאקוס שבנמיביה. לכן למדנו כמשפחה את החומר שנלמד באסיפות הקהילה. בגיל שבע עברתי ניתוח אורוסטומיה — הליך שמטרתו ליצור פתח מלאכותי בגופי שדרכו אוכל להפריש שתן. בגיל 14 לקיתי באפילפסיה. לא יכולתי להשלים את לימודיי כי בית־הספר התיכון הקרוב ביותר היה במרחק רב מאוד מביתי והייתי זקוקה לטיפול מיוחד מהוריי.
על אף זאת החלטתי להתחזק מבחינה רוחנית. רבים מפרסומינו המשיחיים לא היו קיימים באותה עת בשפת אמי, אפריקנס. על כן למדתי לקרוא באנגלית כדי שאוכל ללמוד כמה ספרים מפרסומינו. הצטרפתי לשורות מבשרי המלכות ונטבלתי בגיל 19. במהלך ארבע השנים הבאות היו לי הרבה בעיות בריאותיות ורגשיות. נוסף על כך, העיירה שבה התגוררתי הייתה קהילה סגורה, ולכן נרתעתי מלבשר שם בהתלהבות מתוך חרדת אדם.
בשנות ה־20 המוקדמות לחיי עברנו מנמיביה לדרום אפריקה, ולראשונה בחיי יכולתי ללכת לאסיפות של עדי־יהוה. היה זה נפלא! אבל הצטרכתי לעבור שוב ניתוח — והפעם במעי הגס.
כעבור זמן מה שמעתי הרצאה מפי משגיח נפה בנושא החלוציות. דבריו השפיעו עליי עמוקות. ידעתי שמצבי הבריאותי רחוק מלהיות אידיאלי, אך עד אז יהוה כבר עזר לי לצלוח קשיים רבים. לכן הגשתי בקשה לחלוציות רגילה. אולם בגלל בעיותיי הבריאותיות היססו זקני־הקהילה לאשר את בקשתי.
בכל זאת החלטתי לתת את מיטבי בפעילות ההכרזה על המלכות. בעזרתם של אמי ואחרים הצלחתי במשך שישה חודשים להקדיש לשירות את כמות השעות הנדרשת מהחלוצים. כך הוכחתי את נחישותי לשרת כחלוצה והראיתי שאני מסוגלת להתמודד עם בעיותיי הבריאותיות. שוב הגשתי בקשה, והפעם היא אושרה. ב־1 בספטמבר 1988 התחלתי לשרת כחלוצה רגילה.
בשירות החלוצי אני מתנסה תמיד בתמיכתו של יהוה. כשאני מלמדת את האמת ולא מתמקדת במצבי האישי, מגן עליי הדבר, מחזק אותי ועוזר לי לצמוח מבחינה רוחנית. חוויתי אושר בל יתואר כאשר עזרתי לכמה אנשים להגיע לשלב של הקדשה וטבילה.
מצבי הבריאותי עדיין לא־יציב, אך יהוה נושא את ’מעמסתי יום יום’ (תהל׳ ס״ח:20). בזכותו חיי לא רק נסבלים, אלא אפילו מהנים.
