היה זה באוגוסט 1936 בארמון המלוכה שבסווזילנד.‏ רוברט וג׳ורג’‏ ניזבט השמיעו מתוך רכב כריזה מוזיקה ואחר כך השמיעו הרצאות מוקלטות מפי אח ג׳.‏ פ.‏ רתרפורד.‏ המלך סוֹבּוּסָה ה־2 התמוגג מנחת!‏ ”‏למרבה המבוכה”‏,‏ אמר ג׳ורג׳,‏ ”‏הוא רצה לקנות את נגן התקליטים,‏ את התקליטים ואת הרמקול ששימש אותנו להכרזת מסר המלכות”‏.‏

רוברט אמר בנימה מתנצלת שהדברים הללו אינם למכירה והסביר גם למה:‏ הציוד שייך למישהו אחר.‏ המלך רצה לדעת למי הוא שייך.‏

רוברט השיב:‏ ”‏כל הציוד שייך למלך אחר”‏.‏ אז שאל סוֹבּוּסָה לזהותו של המלך.‏ ”‏זהו ישוע המשיח,‏ המלך של מלכות אלוהים”‏,‏ אמר לו רוברט.‏

‏”‏אה,‏ הוא מלך דגול”‏,‏ אמר סוֹבּוּסָה בהוקרה.‏ ”‏אינני רוצה לקחת שום דבר ששייך לו”‏.‏

לימים כתב רוברט:‏ ’‏נדהמתי מאישיותו של הצ׳יף העליון,‏ המלך סוֹבּוּסָה.‏ הוא דיבר אנגלית רהוטה ללא כל רהב וגאווה,‏ והוא היה אדם ישיר ונגיש מאוד.‏ ישבתי עמו במשרדו במשך 45 דקות בזמן שג׳ורג׳ השמיע מוזיקה בחוץ.‏

‏’‏מאוחר יותר באותו יום’‏,‏ הוסיף רוברט,‏ ’‏כאשר ביקרנו בבית־הספר הממלכתי של סווזילנד,‏ קרתה לנו שם חוויה מעניינת ביותר.‏ בישרנו למנהל,‏ והוא הקשיב לנו ברצון.‏ כאשר הזכרנו את נגן התקליטים והצענו שכל בית־הספר ישמע את ההקלטות,‏ הוא שמח מאוד ואז כינס מאה תלמידים בקירוב והושיב אותם על הדשא כדי שיקשיבו.‏ נאמר לנו שבבית־הספר התיכון הבנים לומדים חקלאות,‏ גינון,‏ נגרות,‏ בנייה,‏ אנגלית וחשבון,‏ והבנות לומדות סיעוד,‏ משק בית ומקצועות מועילים אחרים’‏.‏ סבתו של הצ׳יף העליון הקימה את בית־הספר.‏ *

עוד בשנת 1933 ביקרו בארמון המלוכה חלוצים,‏ והמלך סוֹבּוּסָה הקשיב להם בהנאה.‏ יום אחד הוא אף כינס את שומרי ראשו שמנו 100 לוחמים כדי שישמעו את מסר המלכות  המוקלט.‏ הוא עשה מנוי לכתבי העת שלנו וקיבל ספרות מקראית.‏ כעבור זמן לא רב כבר הייתה למלך ספרייה תיאוקרטית כמעט מלאה!‏ והוא שמר אותה בשלמותה למרות החרם שהטילה הממשלה הקולוניאלית הבריטית על הספרות שלנו במהלך מלחמת העולם השנייה.‏

המלך סוֹבּוּסָה ה־2 המשיך לקבל בברכה את העדים לארמון המלוכה בלובמבה ואף הזמין אנשי כמורה לבוא ולהאזין לשיחות המקראיות.‏ בשעה שעד־יהוה מקומי,‏ הֵלְווי משאזי שמו,‏ הרצה על מתי פרק כ״ג‏,‏ נעמדו מספר כמרים על רגליהם בזעם וניסו לאלץ אותו לשבת.‏ אך המלך התערב וביקש מאח משאזי להמשיך בנאום.‏ נוסף על כך,‏ המלך הורה לקהל לכתוב את כל הפסוקים שהוזכרו בהרצאה.‏

במקרה אחר הקשיבו ארבעה כמרים להרצאה מפי חלוץ ובסיומה סובבו את צווארוני הכמורה שלהם ואמרו:‏ ”‏אנחנו כבר לא כמרים;‏ מעכשיו אנחנו עדי־יהוה”‏.‏ לאחר מכן שאלו את החלוץ אם יש לו ספרים כמו אלה שיש לצ׳יף העליון.‏

משנות ה־30 ועד מותו ב־1982 הפגין הצ׳יף העליון כבוד כלפי עדי־יהוה ולא הניח לאיש לרדוף אותם על רקע סירובם לקיים מנהגים סוואזיים.‏ לכן לעדים הייתה סיבה טובה להיות אסירי תודה לו,‏ והם ביכו את מותו.‏

נכון לתחילת שנת 2013 ישנם יותר מ־000,‏3 מכריזי מלכות בסווזילנד.‏ במדינה זו,‏ שאוכלוסייתה מונה קצת יותר ממיליון תושבים,‏ היחס בין מספר המבשרים לבין מספר התושבים הוא אחד ל־384.‏ למעלה מ־260 חלוצים שירתו ב־90 קהילות,‏ ו־496,‏7 איש נכחו בערב הזיכרון בשנת 2012.‏ ברור אפוא שקיים פוטנציאל אדיר לגידול נוסף.‏ אין ספק שהונח יסוד איתן הודות לביקורים ראשונים אלה בסווזילנד בשנות ה־30 (‏מתוך אוצר הארכיון בדרום אפריקה)‏.‏