שאלות של קוראים
מדוע בכה ישוע לפני תחייתו של אלעזר, כמתואר ביוחנן י״א:35?
כאשר אנו מאבדים אדם יקר, אנו מטבע הדברים בוכים כי הוא יחסר לנו. ישוע אומנם אהב את אלעזר, אך הוא לא בכה על מותו, אלא בכה מתוך חמלה כלפי האבלים, כפי שעולה מהקשר הפסוק בספר יוחנן (יוח׳ י״א:36).
כאשר נמסר לישוע שאלעזר חולה, הוא לא מיהר אליו כדי לרפאו. הכתוב אומר: ”כאשר שמע [ישוע] שאלעזר חולה, נשאר עוד יומיים במקום שבו היה” (יוח׳ י״א:6). מדוע התעכב ישוע? הייתה לו מטרה מסוימת. הוא אמר: ”מחלה זו לא תסתיים במוות אלא תביא כבוד לאלוהים, כדי שבן אלוהים יכובד באמצעותה” (יוח׳ י״א:4). לפיכך ישוע התכוון לנצל את מותו של אלעזר להסבת ”כבוד לאלוהים”. כיצד? הוא עמד לחולל נס מרהיב ולהקים את חברו היקר לתחייה.
באותה עת, כששוחח ישוע עם תלמידיו, הוא השווה את המוות לשינה. זו הסיבה שאמר להם שהוא ”הולך לשם להעיר אותו [את אלעזר]” (יוח׳ י״א:11). ישוע יקים את אלעזר לתחייה כשם שהורה מעיר את ילדו משינה קלה. לכן לא הייתה לו כל סיבה לכאוב את מותו של אלעזר.
אם כן, מה גרם לישוע לבכות? כאמור, התשובה עולה מן ההקשר. כאשר פגש את מרים, אחותו של אלעזר, וראה אותה ואת האחרים בוכים, ”נאנח ישוע מעומק לבו ונפשו נסערה”. למראה סבלם, כאב לישוע עד כדי כך שהוא ’נאנח מעומק לבו’. משום כך ”דמעות זלגו מעיניו”. ישוע התעצב מאוד כשראה את חבריו האהובים שרויים ביגון עמוק (יוח׳ י״א:33, 35).
פרשה זו ממחישה כי לישוע הכוח והיכולת להקים את יקירינו לתחייה ולהעניק להם בריאות מושלמת בעולם החדש הקרב ובא. היא גם מלמדת אותנו שישוע מזדהה עם האבלים שאיבדו את יקיריהם. לקח נוסף שנוכל ללמוד מכך הוא שעלינו לחמול על מי שמתאבלים על מות יקיריהם.
ישוע ידע שהוא עומד להקים את אלעזר לתחייה. למרות זאת, מתוך אהבתו הרבה וחמלתו העמוקה כלפי ידידיו זלגו דמעות מעיניו. בדומה לכך, גם אנו מתוך אמפתיה ’בוכים עם הבוכים’ (רומ׳ י״ב:15). מתן ביטוי לכאב זה אינו מעיד על חוסר אמונה בתקוות התחייה. ישוע הציב לנו דוגמה ראויה על־ידי כך שהזדהה עם השכולים ובכה בכי אמיתי, אף שעמד להקים את אלעזר לתחייה.