המוות הוא אויב אימתני. אנו נאבקים בו בכל כוחנו ומסרבים להשלים עמו כאשר הוא גוזל מאתנו את אחד מיקירינו. בימי נעורינו אנו חיים בתחושה שאויב זה לעולם לא יפקוד אותנו — אשליה שאנו נאחזים בה שנים רבות ככל האפשר.‏

לאורך ההיסטוריה גילו הפרעונים עניין רב בנושא האלמוות. הם הקדישו חלק ניכר מחייהם ומחיי אלפי עבדיהם למאמץ לגבור על המוות. הפירמידות שהם בנו הן עדות למאמצים אלה — ולכישלונם.‏

גם לקיסרים הסינים היה אותו חלום, אך הם ניסו להגשימו בדרך שונה — באמצעות שיקוי האלמוות האגדי. הקיסר צ’ין שי הואנג דרש מהאלכימאים שלו לרקוח שיקוי פלא שימנע את המוות. אולם רבים משיקוייהם הכילו כספית רעילה, וקרוב לוודאי שאחד השיקויים הביא למותו.‏

על־פי מספר מקורות, במאה ה־16 הפליג מגלה הארצות הספרדי חואן פונסה דה לאון לאיים הקריביים כדי למצוא את מעיין הנעורים. במסעו הוא גילה את פלורידה, אך מספר שנים לאחר מכן נהרג במהלך מתקפה מצד אינדיאנים. ומעולם לא נמצא שום מעיין נעורים.‏

הפרעונים, הקיסרים ומגלי הארצות נכספו כולם לגבור על המוות. ואף שאיננו מסכימים עם שיטותיהם, מי מאתנו לא היה רוצה לחמוק מן המוות? עמוק בפנים כמעט כל אדם משתוקק להמשיך לחיות.‏

מדוע אנו מסרבים להשלים עם המוות? המקרא מסביר את הסיבה לכך. נאמר בו על אודות בוראנו, יהוה * אלוהים: ”את הכול עשה יפה בעתו. גם את העולם [מושג הנצח] נתן בלבם  ‏[של בני האדם]” (‏קהלת ג’:11‏). אנו רוצים ליהנות מעולמנו היפהפה לנצח, ולא רק למשך כ־80 שנה (‏תהלים צ’:10‏). זוהי משאלת לבנו.‏

מדוע נטע אלוהים בלבנו את הרצון לחיות לנצח? האם כדי לתסכל אותנו? אין זה מתקבל על הדעת. למעשה, אלוהים מבטיח לנו שיבוא יום ולא יהיה עוד מוות. המקרא שב ומזכיר את הבטחתו של אלוהים למגר את המוות ולהעניק לבני האדם חיי נצח (ראה התיבה,  ‏”ניצחון על המוות”‏‏).‏

ישוע המשיח אמר בבירור: ”זו הדרך לחיי עולם: שיכירו אותך, האל האמיתי היחיד, ואת זה אשר שלחת, את ישוע המשיח” (‏יוחנן י”ז:3‏). אם כן, ניתן לגבור על המוות. אך ישוע לימד שרק אלוהים יכול לעשות זאת למעננו.‏