מישל: היי, סופיה, אני שמחה למצוא אותך בבית.‏

סופיה: גם אני שמחה לראות אותך.‏

מישל: בפעם הקודמת שדיברנו ראינו מה אלוהים מרגיש לנוכח הסבל שלנו.‏ * אני זוכרת שסיפרת לי שהשאלה הזו מטרידה אותך כבר הרבה זמן, במיוחד מאז שאמך נפגעה בתאונת דרכים. דרך אגב, מה שלומה?‏

סופיה: יש לה ימים טובים יותר וטובים פחות. היום היא בסדר.‏

מישל: אני שמחה לשמוע. בטח לא קל לשמור על גישה חיובית במצב כזה.‏

סופיה: נכון. לפעמים אני שואלת את עצמי עוד כמה זמן היא תצטרך לסבול.‏

מישל: טבעי לשאול שאלות כאלה. אולי את זוכרת שבפעם שעברה הבטחתי לך שנשוחח על השאלה מדוע אלוהים מרשה לסבל להתקיים אם יש בכוחו לשים לכך סוף.‏

סופיה: כן, אני זוכרת.‏

מישל: לפני שנראה כיצד המקרא משיב על השאלה הזו, אולי ניזכר בכמה נקודות שדיברנו עליהן בפעם שעברה.‏

סופיה: בסדר.‏

מישל: ראינו שאפילו נביא נאמן מתקופת המקרא תהה מדוע אלוהים מרשה לסבל להתרחש. אך אלוהים לא גער בו על כך ששאל את השאלה הזו ולא אמר לו שאין לו מספיק אמונה.‏

סופיה: זה היה חדש בשבילי.‏

מישל: גם למדנו שליהוה אלוהים כואב לראות אותנו סובלים. למשל, כשמשרתיו סבלו נאמר במקרא ש”בכל צרתם לו צר”.‏ * נכון שזה מנחם לדעת שלאלוהים כואב לראות אותנו סובלים?‏

סופיה: כן, זה באמת מנחם.‏

מישל: בסוף דיברנו על כך שלבוראנו יש כוח עצום, ולכן הוא מסוגל להתערב ולשים קץ לסבלנו בכל רגע נתון.‏

סופיה: זה מה שאני לא מבינה. למה אלוהים מרשה שכל הדברים הרעים האלה יקרו אם יש בכוחו למנוע אותם?‏

מישל: נוכל למצוא את התשובה לשאלה שלך בספר הראשון בתנ”ך. את זוכרת מה כתוב בבראשית על אדם וחוה והפרי האסור?‏

סופיה: בטח, למדתי את זה בבית־הספר.  אלוהים אסר עליהם לאכול מאחד העצים, אבל הם בכל זאת אכלו ממנו.‏

מישל: נכון מאוד. עכשיו נראה מה גרם לאדם וחוה לחטוא. יש לכך קשר ישיר לשאלה מדוע אנו סובלים. תוכלי בבקשה לקרוא את מה שכתוב בספר בראשית פרק ג’ פסוקים 1 עד 5‏?‏

סופיה: בסדר. ”והנחש היה ערום מכל חיית השדה אשר עשה יהוה אלוהים. ויאמר אל האישה: ’אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן?’ ותאמר האישה אל הנחש: ’מפרי עץ הגן נאכל. ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוהים: ”לא תאכלו ממנו ולא תיגעו בו פן תמותון”’. ויאמר הנחש אל האישה: ’לא מות תמותון. כי יודע אלוהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים, יודעי טוב ורע’”.‏

מישל: תודה. בואי נבחן את הפסוקים האלה יותר לעומק. שימי לב שנחש דיבר אל חוה. במקום אחר במקרא כתוב שלמעשה היה זה השטן שדיבר אליה באמצעות הנחש.‏ * השטן שאל את חוה לגבי צו אלוהים. אלוהים אסר על הזוג הראשון לאכול מעץ מסוים. האם שמת לב איזה עונש אלוהים אמר שאדם וחוה יקבלו אם יאכלו מהעץ?‏

סופיה: עונש מוות.‏

מישל: נכון. בהמשך דבריו העלה השטן האשמה רצינית נגד אלוהים. שימי לב שהוא אמר: ”לא מות תמותון”. במילים אחרות השטן קרא לאלוהים שקרן!‏

סופיה: אף פעם לא שמתי לב לזה.‏

מישל: כשהשטן הציג את אלוהים כשקרן, הוא העלה סוגיה שדרוש היה זמן כדי ליישב אותה. את מבינה למה?‏

סופיה: לא ממש.‏

מישל: אולי אני אוכל להסביר לך את זה באמצעות דוגמה. נניח שאני אומרת לך שאני יותר חזקה ממך. כיצד תוכלי להוכיח שאני טועה?‏

סופיה: אולי בעזרת איזשהו מבחן.‏

מישל: בדיוק. נוכל, למשל, לבחור איזשהו חפץ כבד ולבדוק מי מאתנו מסוגלת להרים אותו. למעשה, זה לא קשה לבדוק מי חזקה יותר.‏

סופיה: נכון, זה לא קשה.‏

מישל: אבל מה אם אני אגיד שאת אדם לא־ישר? זה כבר משהו אחר לגמרי, נכון?‏

סופיה: כן, נכון.‏

מישל: אחרי הכול, אי־אפשר לבדוק יושר כמו כוח באמצעות מבחן פשוט.‏

סופיה: את צודקת.‏

מישל: הדרך היחידה לבדוק את זה היא לאפשר למספיק זמן לחלוף כדי שאחרים יראו שאת באמת אדם ישר.‏

סופיה: זה נשמע הגיוני.‏

מישל: שימי לב שוב לנאמר בספר בראשית. האם השטן טען שהוא חזק יותר מאלוהים?‏

סופיה: לא.‏

מישל: במקרה כזה אלוהים יכול היה בקלות להוכיח שהשטן טועה. אבל זה לא מה שהשטן אמר. הוא טען שאלוהים אינו נוהג ביושר. במילים אחרות השטן אמר לחוה: ’אלוהים משקר לך, אבל אני אומר לך את האמת’.‏

סופיה: נקודה מעניינת.‏

מישל: ברוב חוכמתו אלוהים ידע שהדרך הטובה ביותר ליישב את הסוגיה הזו היא לאפשר לזמן לחלוף. בסופו של דבר יתברר מי אמר את האמת ומי שיקר.‏

סופיה: אבל האם מותה של חוה לא הוכיח שאלוהים דיבר אמת?‏

מישל: במובן מסוים כן. אך השטן העלה  האשמה נוספת נגד אלוהים. שימי לב שוב לפסוק 5‏. מה עוד אמר השטן לחוה?‏

סופיה: הוא אמר שאם היא תאכל את הפרי ייפקחו עיניה.‏

מישל: נכון, ושהיא תהיה ’כאלוהים, יודעת טוב ורע’. מכאן שהשטן טען שאלוהים מונע דבר טוב מבני האדם.‏

סופיה: אני מבינה.‏

מישל: זו הייתה האשמה רצינית.‏

סופיה: מאיזו בחינה?‏

מישל: במילים אלה רמז השטן שלחוה, ולמעשה לכל בני האדם, יהיה טוב יותר ללא שלטונו של אלוהים. גם במקרה הזה יהוה ידע שהדרך הטובה ביותר ליישב את הסוגיה היא לאפשר לשטן לנסות להוכיח את טענתו. לכן אלוהים נתן לשטן לשלוט על העולם למשך תקופה מסוימת. מכאן שהשטן, ולא אלוהים, הוא מי שבאמת שולט על העולם.‏ * זו הסיבה שאנו רואים סביבנו כל כך הרבה סבל. אבל יש חדשות טובות.‏

סופיה: אילו חדשות טובות?‏

מישל: המקרא מלמד שני דברים נפלאים על אלוהים. ראשית, יהוה עומד לצדנו כשאנו סובלים. לדוגמה, נוכל לקרוא את דבריו של דוד המלך בתהלים ל”א:8‏. דוד סבל הרבה בחייו, אבל שימי לב מה הוא אמר לאלוהים בתפילה. תוכלי בבקשה לקרוא את הפסוק?‏

סופיה: בסדר. ”אגילה ואשמחה בחסדך, אשר ראית את עוניי; ידעת בצרות נפשי”.‏

מישל: כשדוד סבל הוא מצא נחמה בידיעה שיהוה מודע לכל מה שעובר עליו. האם זה מנחם אותך לדעת שיהוה מודע לכל דבר, אפילו לכאב הרגשי שלנו, כאב שאחרים לא תמיד מבינים?‏

סופיה: כן, זה באמת מנחם.‏

מישל: הדבר הנפלא השני הוא שאלוהים לא ירשה לסבל להימשך לנצח. המקרא מלמד שאלוהים ישים בקרוב קץ לשלטונו האכזרי של השטן. הוא גם יתקן לחלוטין את כל הנזק שנגרם לבני האדם לאורך ההיסטוריה, וזה כולל את הסבל שנגרם לך ולאמך. האם אני יכולה לחזור בשבוע הבא כדי להראות לך מדוע אנו יכולים להיות בטוחים בכך שאלוהים ישים בקרוב קץ לסבל?‏ *

סופיה: בשמחה.‏