למד ממשל כיכרי מטבעות הכסף
”לזה נתן חמש כיכרי מטבעות כסף, לזה שתיים ולזה אחת” (מתי כ״ה:15).
1, 2. מדוע סיפר ישוע את משל כיכרי מטבעות הכסף?
במשל כיכרי מטבעות הכסף מצביע ישוע בבירור על חובה מסוימת המוטלת על תלמידיו המשוחים. עלינו להבין את פשר המשל, שכן הוא נוגע לכל המשיחיים האמיתיים, בין שתקוותם לזכות בגמול שמימי ובין שתקוותם לזכות בגמול ארצי.
2 ישוע סיפר את משל כיכרי מטבעות הכסף כחלק מתשובתו לשאלת תלמידיו לגבי ’האות לנוכחותו ולאחרית הסדר העולמי’ (מתי כ״ד:3). מכאן שהמשל מתגשם בימינו כחלק מן האות לכך שישוע נוכח ומולך.
3. אילו לקחים נלמדים מן המשלים שבמתי פרקים כ״ד ו־כ״ה?
3 משל כיכרי מטבעות הכסף הוא אחד מתוך ארבעה משלים הקשורים זה לזה המופיעים במתי כ״ד:45 עד כ״ה:46. שלושת הנותרים — משל העבד הנאמן והנבון, משל עשר הבתולות ומשל הכבשים והעזים — הם גם חלק מתשובתו של ישוע לשאלה על אות נוכחותו. בכל ארבעת המשלים מבליט ישוע תכונות שיאפיינו את תלמידיו האמיתיים באחרית ימים זו. משל העבד, משל הבתולות ומשל הכיכרים מופנים לתלמידיו המשוחים. במשל העבד הנאמן מדגיש ישוע שקבוצת המשוחים הקטנה אשר התמנתה להאכיל את שאר עבדיו באחרית הימים צריכה להיות נאמנה ונבונה. במשל הבתולות מדגיש ישוע שכל תלמידיו המשוחים יצטרכו להיות מוכנים וערניים מפני שהם אומנם יודעים שישוע יבוא, אך אין הם יודעים את היום או את השעה. במשל הכיכרים מראה ישוע כי המשוחים יצטרכו להיות חרוצים בביצוע תפקידיהם. את המשל האחרון, משל הכבשים והעזים, מפנה ישוע אל בעלי התקווה הארצית. הוא מדגיש שיהיה עליהם להיות נאמנים ולתמוך תמיכה מלאה באחיו המשוחים עלי אדמות. a הבה נתמקד כעת במשל כיכרי מטבעות הכסף.
האדון מפקיד הון בידי עבדיו
4, 5. את מי מסמל האיש, או האדון, ומהי ערכה של כיכר מטבעות כסף ממשית?
4 קרא מתי כ״ה:14–30. כבר זמן רב שפרסומינו מסבירים שהאיש, או האדון, במשל הוא ישוע ושהוא נסע למקום רחוק כאשר עלה השמיימה בשנת 33 לספירה. במשל שסיפר בשלב מוקדם יותר הסביר ישוע מהי מטרת הנסיעה למקום רחוק — ”להשיג סמכות מלכותית” (לוקס י״ט:12). ישוע לא השיג סמכות מלכותית מלאה מייד עם שובו לשמיים. b תחת זאת, הוא ’ישב לימין אלוהים ומאז חיכה עד אשר יושמו אויביו כהדום לרגליו’ (עב׳ י׳:12, 13).
5 לאיש במשל היו שמונה כיכרי מטבעות כסף — הון עצום בימים ההם. c לפני מסעו למקום רחוק חילק את כיכרי מטבעות הכסף בין עבדיו בציפייה שיסחרו בהן בהיעדרו. בדומה לאותו איש גם לישוע היה דבר בעל ערך רב לפני עלייתו השמיימה. במה מדובר? התשובה קשורה למפעל חייו.
6, 7. מה מסמלות כיכרי מטבעות הכסף?
6 ישוע ייחס חשיבות רבה לפעילות ההטפה וההוראה שלו. (קרא לוקס ד׳:43.) באמצעותה הוא טיפח שדה בעל פוטנציאל אדיר. במועד מוקדם יותר אמר לתלמידיו: ”שאו עיניכם והביטו בשדות — לבנים הם ובשלים לקציר” (יוח׳ ד׳:35–38). הוא חשב על איסופם של ישרי לב רבים נוספים אשר יהפכו לתלמידיו. בדומה לחקלאי טוב ישוע לא היה מזניח שדה הבשל לקציר. לפיכך זמן קצר אחרי תחייתו ובטרם עלה השמיימה הטיל על תלמידיו משימה כבדת משקל: ”לכו ועשו תלמידים” (מתי כ״ח:18–20). בזאת הפקיד בידם ישוע אוצר יקר ערך, את השירות המשיחי (קור״ב ד׳:7).
7 איזו מסקנה נוכל להסיק אפוא? המסקנה היא שכאשר הטיל ישוע על תלמידיו את המשימה לעשות תלמידים הוא בעצם הפקיד בידם את ”נכסיו” — את כיכרי מטבעות הכסף שלו (מתי כ״ה:14). במילים פשוטות, כיכרי מטבעות הכסף מסמלות את האחריות לבשר ולעשות תלמידים.
8. מה ציפה האדון מן העבדים אף שכל עבד קיבל מספר כיכרים שונה?
8 במשל כיכרי מטבעות הכסף מסופר שהאדון נתן לעבד אחד חמש כיכרים, לאחר שתיים ולאחר אחת (מתי כ״ה:15). אף שכל עבד קיבל מספר כיכרים שונה, ציפה האדון מכולם להשתמש בכיכרים בחריצות, כלומר לעשות כמיטב יכולתם בשירותו (מתי כ״ב:37; קול׳ ג׳:23). מאז חג השבועות 33 לספירה החלו תלמידי המשיח לסחור בכיכרים. חריצותם בפעילות הבישור ובעשיית התלמידים מתועדת בבירור בספר מעשי השליחים d (מה״ש ו׳:7; י״ב:24; י״ט:20).
העבדים סוחרים בכיכרים בעת הקץ
9. (א) מה עשו שני העבדים הנאמנים בכיכרים, ועל מה מצביע הדבר? (ב) איזה תפקיד ממלאים ’הכבשים האחרים’?
9 בעת הקץ, ובייחוד מאז שנת 1919, עבדיו המשוחים הנאמנים של המשיח עלי אדמות סוחרים בכיכרי האדון. בדומה לשני העבדים הראשונים, עושים האחים והאחיות המשוחים כמיטב יכולתם במה שהופקד בידם. אין צורך להעלות השערות סביב השאלה מי קיבל חמש כיכרים ומי קיבל שתיים. שני העבדים במשל הכפילו את מה שהאדון נתן להם, ומכאן ששניהם היו חרוצים באותה מידה. איזה תפקיד ממלאים בעלי התקווה הארצית? תפקיד חשוב! משל הכבשים והעזים שסיפר ישוע מלמד אותנו שבחלקם של בעלי התקווה הארצית נפלה הזכות לתמוך נאמנה באחיו המשוחים של ישוע בפעילות הבישור וההוראה. בתקופה מכרעת זו של אחרית הימים שתי הקבוצות משתפות פעולה כ”עדר אחד” ועושות תלמידים בקנאות (יוח׳ י׳:16).
10. מהו אחד ממאפייניו הבולטים של אות נוכחותו של ישוע?
10 בצדק מצפה האדון לתוצאות. כאמור, תלמידיו הנאמנים במאה הראשונה אכן הגבירו את נכסיו. ומה באשר לעת הקץ הנוכחית, התקופה שבה מתגשם משל הכיכרים? משרתיו החרוצים והנאמנים של ישוע מבשרים ועושים תלמידים בהיקף שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה. מאמציהם המשותפים מביאים לידי כך שמאות אלפי תלמידים חדשים מצטרפים מדי שנה לשורות מבשרי המלכות, ועל כן פעילות הבישור וההוראה היא ממאפייניו הבולטים של אות נוכחות ישוע בסמכותו המלכותית. אין ספק שאדונם מרוצה!
המשיח הפקיד בידי משרתיו את האחריות היקרה לבשר (ראה סעיף 10)
מתי יבוא האדון לערוך חשבון עם עבדיו?
11. מה מביא אותנו למסקנה שישוע יערוך חשבון עם עבדיו במהלך הצרה הגדולה?
11 ישוע יבוא לערוך חשבון עם עבדיו לקראת קץ הצרה הגדולה שבפתח. מה מביא אותנו למסקנה זו? בנבואות שבמתי פרקים כ״ד ו־כ״ה הזכיר ישוע שוב ושוב את בואו. בהתייחסו למשפט במהלך הצרה הגדולה הוא אמר שהאנשים ”יראו את בן האדם בא בענני השמיים”. הוא האיץ בתלמידיו שיחיו באחרית הימים להיות ערניים באמרו: ”אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם” ו”בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן האדם” (מתי כ״ד:30, 42, 44). לפיכך כאשר אמר ישוע ש”בא אדונם של העבדים ההם וערך אתם חשבון”, הוא התייחס כנראה למועד שבו יבוא להוציא לפועל את משפטי אלוהים בקץ הסדר הנוכחי e (מתי כ״ה:19).
12, 13. (א) מה אומר האדון לשני העבדים הראשונים, ומדוע? (ב) מתי ייחתמו סופית המשוחים? (ראה התיבה ” נשפטים כראויים בעת מותם”.) (ג) לאיזה גמול יזכו מי שיישפטו ככבשים?
12 לפי המשל, כשבא האדון הוא מגלה ששני העבדים הראשונים — זה שקיבל חמש כיכרים וזה שקיבל שתיים — היו נאמנים והכפילו את כיכריו. לשניהם אומר האדון את אותן המילים: ”יפה עשית, עבד טוב ונאמן! היית נאמן במעט, אפקיד אותך על הרבה” (מתי כ״ה:21, 23). אם כן, מה צפוי כאשר האדון, ישוע בתפארתו, יבוא בעתיד ויוציא לפועל את משפטי אלוהים?
13 תלמידיו המשוחים החרוצים — שאותם מסמלים שני העבדים הראשונים — כבר ייחתמו סופית בטרם תפרוץ הצרה הגדולה (ההת׳ ז׳:1–3). לפני הר מגידון יעניק להם ישוע את גמולם השמימי המובטח. בעלי התקווה הארצית, שתמכו באחי המשיח בפעילות הבישור, יישפטו ככבשים ויזכו לחיות בתחומה הארצי של המלכות (מתי כ״ה:34).
עבד רע ועצלן
14, 15. האם התכוון ישוע לומר שחלק ניכר מאחיו המשוחים יהיו רעים ועצלנים? הסבר.
14 העבד האחרון במשל הטמין את הכיכר באדמה במקום לסחור בה או במקום להפקיד אותה אצל השולחנים. אותו עבד הפגין גישה שלילית, שהרי הוא פעל במכוון נגד ענייני האדון. בצדק כינה אותו האדון ”רע ועצלן”. האדון לקח ממנו את הכיכר ונתן אותה לזה שהיו לו עשר כיכרים. אז הושלך העבד הרע ”החוצה אל החושך. שם יבכה ויחרוק שיניים” (מתי כ״ה:24–30; לוקס י״ט:22, 23).
15 הואיל ואחד משלושת עבדיו של האדון הטמין את הכיכר באדמה, האם ישוע למעשה התכוון כאן ששליש מתלמידיו המשוחים יהיו רעים ועצלנים? לא. תן דעתך להקשר. במשל העבד הנאמן והנבון דיבר ישוע על עבד רע המכה את חבריו העבדים. ישוע לא ניבא שם שתקום כיתת עבד רע, אלא הזהיר את העבד הנאמן לבל יגלה תכונות האופייניות לעבד רע. בדומה לכך, במשל עשר הבתולות ישוע לא ציין שמחצית מתלמידיו המשוחים יהיו כאותן בתולות כסילות, אלא הזהיר את אחיו הרוחניים מפני מה שיקרה להם אם יאבדו את תחושת הדחיפות ולא יהיו מוכנים. f לפי הקשר זה, המסקנה היא שבמשל הכיכרים ישוע לא התכוון לומר שחלק ניכר מאחיו המשוחים באחרית הימים יהיו רעים ועצלנים. למעשה ישוע הדגיש בפני תלמידיו המשוחים את הצורך להישאר חרוצים — ’לסחור’ בכיכריהם — והזהיר אותם לבל יאמצו גישות ומעשים האופיינים לעבד רע (מתי כ״ה:16).
16. (א) אילו לקחים אנו לומדים ממשל הכיכרים? (ב) כיצד נצרפה במאמר זה הבנתנו לגבי משל הכיכרים? (ראה התיבה ” הבנת משל כיכרי מטבעות הכסף”.)
16 אילו שני לקחים אנו לומדים ממשל הכיכרים? ראשית, האדון, כלומר המשיח, הפקיד בידי עבדיו המשוחים דבר הנחשב בעיניו ליקר — המשימה לבשר ולעשות תלמידים. שנית, המשיח מצפה מכולנו להיות חרוצים בפעילות הבישור. אם נעשה כן יגמול לנו האדון על אמונתנו, על ערנותנו ועל נאמנותנו (מתי כ״ה:21, 23, 34).
a זהות העבד הנאמן והנבון נידונה בכתב העת המצפה מ־15 ביולי 2013, עמודים 21, 22, סעיפים 8–10. זהות הבתולות מוסברת במאמר הקודם בהוצאה הנוכחית. משל הכבשים והעזים מוסבר בכתב העת המצפה מ־1 בנובמבר 1995, עמודים 17–21, ובמאמר הבא בהוצאה הנוכחית.
b ראה התיבה ” קווי דמיון בין משל כיכרי מטבעות הכסף לבין משל המנים”.
c בימי ישוע היה שווי כיכר מטבעות כסף בערך 000,6 דינר. פועל ממוצע שהרוויח דינר ביום היה צריך לעבוד כ־20 שנה כדי לצבור כיכר מטבעות כסף אחת בלבד.
d לאחר מות השליחים עורר השטן כפירה אשר פרחה במשך מאות שנים. במרוצת תקופה זו לא נעשו מאמצים ממושכים בביצוע המשימה לעשות תלמידים אמיתיים למשיח. אך הכול השתנה ב”עת הקציר”, כלומר באחרית הימים (מתי י״ג:24–30, 36–43). ראה המצפה מ־15 ביולי 2013, עמודים 9–12.
