האם אתה זוכר?
האם קראת בעיון את ההוצאות האחרונות של כתב העת המצפה? נסה להשיב על השאלות הבאות:
האם המשיחים צריכים להתפלל לישוע המשיח?
לא. ישוע עצמו לימד אותנו להתפלל ליהוה והציב לנו דוגמה אישית על־ידי כך שהתפלל לאביו (מתי ו׳:6–9; יוח׳ י״א:41; ט״ז:23). לפיכך תלמידיו הראשונים התפללו לאלוהים ולא לישוע (מה״ש ד׳:24, 30; קול׳ א׳:3) (1/1 עמוד 14).
כיצד נוכל להיערך מדי שנה לציון מותו של ישוע?
אחד הדברים שנוכל לעשות הוא להקפיד לקרוא במקרא על־פי תוכנית הקריאה לרגל מאורע זה. נוכל גם להגביר את מאמצינו להרחיב את שירותנו במהלך תקופה זו. כמו כן, נוכל להרהר בליווי תפילות בתקווה שמעניק לנו אלוהים (1/15, עמודים 14–16).
מה עלה בגורלם של שני האסירים המצרים שסיפרו את חלומותיהם התמוהים ליוסף?
יוסף אמר לשר המשקים של פרעה שהוא יוחזר לתפקידו הקודם. ופשר חלומו של שר האופים היה שפרעה יוציאו להורג ויתלה אותו על עץ. פתרון שני החלומות התגשם (בר׳ מ׳:1–22) (2/1, עמודים 12–14).
איזו מתנה מפתיעה קיבלו האחים ביפן?
הם קיבלו ספרון של הבשורה על־פי מתי לפי נוסח תרגום עולם חדש. האחים מציעים אותו לאנשים בשירות ורבים שאינם מכירים את המקרא מקבלים אותו בשמחה (2/15, עמוד 3).
אילו נסיבות במאה הראשונה תרמו להפצת הבשורה הטובה?
בעקבות היציבות שהביאה עמה הפַּקְס רוֹמָנָה היו פחות סכסוכים ומלחמות. תלמידי ישוע הקדומים יכלו לנוע במערכת דרכים טובה. השפה היוונית הפכה לשפה נפוצה, דבר שהקל על פעילות הבישור גם בקרב הפזורה היהודית ברחבי האימפריה. כמו כן, החוק הרומי סייע לתלמידים להגן על הבשורה הטובה (2/15, עמודים 20–23).
מדוע המשיחיים האמיתיים אינם חוגגים את חג הפסחא?
ישוע ביקש מתלמידיו לציין את מותו, ולא את תחייתו (לוקס כ״ב:19, 20) (3/1, עמוד 8).
מדוע בשנים האחרונות ממעיטים פרסומינו לייחס משמעות סמלית לפרשות ולדמויות מקראיות?
המקרא מלמד שכמה דמויות שימשו כסמל לדברים גדולים יותר. דוגמה אחת לכך מוזכרת בגלטים ד׳:21–31. אך אם אין בסיס מקראי לכך, אל לנו לדמיין או לייחס משמעות סמלית לדמויות או לפרשות מקראיות כלשהן. אולם נוכל להפיק לקחים מהדמויות ומהמאורעות המוזכרים במקרא (רומ׳ ט״ו:4) (3/15, עמודים 17, 18).
מה כל כך מיוחד בקטע פפירוס שנתגלה בערימת אשפה במצרים?
במאה שעברה נתגלה קטע פפירוס המכיל חלקים מהבשורה על־פי יוחנן. ניתן לתארך אותו לחצי הראשון של המאה השנייה לספירה — עשורים בודדים אחרי שכתב יוחנן את ספרו. תוכנו מאשש את הטקסט המצוי בידינו ותומך במהימנות המקרא (4/1, עמודים 10, 11).
מדוע נידוי חוטא שאינו מגלה חרטה הוא צעד אוהב?
המקרא מציג את הנידוי כצעד רציני העשוי להועיל (קור״א ה׳:11–13). הוא מסב כבוד לשם אלוהים, שומר על טוהר הקהילה וגורם לחוטא להתעשת (4/15, עמודים 29–31).
