בספר לוקס מסופר שישוע פתח את מגילת ישעיהו, הקריא ממנה ולאחר מכן גלל אותה חזרה. כמו כן, יוחנן ציין בדברי הסיום של ספר הבשורה שלו שהיה זה בלתי אפשרי לכלול במגילתו את כל נסי ישוע (‏לוקס ד’:16–20;‏ יוחנן כ’:30; כ”א:25‏).‏

כיצד היו מכינים מגילות? בעבר נהגו להדביק יריעות העשויות מחומרים כגון עור, קלף ופפירוס לכדי רצועה ארוכה. המגילה נגללה סביב מוט כשצדה הכתוב כלפי פנים. הטקסט נכתב בעמודות קצרות לרוחבה של המגילה. למגילות ארוכות היו מוטות בשני הצדדים, וכדי למצוא את המקום הרצוי היה הקורא פותח את המגילה ביד אחת ומגולל אותה בידו השנייה.‏

‏”יתרונה של המגילה היה אורכה. היא הייתה ארוכה דייה (לרוב 10 מטרים בקירוב) כדי להכיל ספר שלם מבלי לתפוס נפח רב כשהייתה סגורה”, מציין מילון המקרא בהוצאת אנקור ‏(אנג’). על־פי השערות, אורכה של המגילה שעליה נכתב ספר הבשורה של לוקס היה בסביבות 9.5 מטרים. לעיתים נהגו לחתוך את הקצוות העליונים והתחתונים, להחליקם באבן ספוג ולצבוע אותם.‏

עם ייסוד הכהונה בעם ישראל רק אדם אחד החזיק בכל פעם בתפקיד הכוהן הגדול, תפקיד שהוא אמור היה למלא עד יום מותו (‏במדבר ל”ה:25‏). אהרון היה הכוהן הגדול הראשון. התפקיד עבר בדרך כלל בירושה מהאב לבנו הבכור (‏שמות כ”ט:9‏). רבים מצאצאי אהרון היו כוהנים, אך רק מעטים יחסית שירתו ככוהנים גדולים.‏

כשארץ ישראל הייתה תחת שלטון זר, שליטים נוכרים מינו והדיחו כוהנים גדולים מקרב היהודים כרצונם. אולם נראה היה שהכוהנים הגדולים החדשים לרוב נבחרו מתוך מספר משפחות מיוחסות, בעיקר משושלת אהרון. ככל הנראה, המונח ”הכוהנים הראשיים” מתייחס לאנשים נכבדים מקרב הכהונה. ייתכן שבין הכוהנים הראשיים נמנו ראשי 24 מחלקות (משמרות) הכהונה, קרובי משפחה בולטים של הכוהנים הגדולים, וכן כוהנים גדולים שהודחו, כגון חנן (‏דברי הימים א’. כ”ד:1–19;‏ מתי ב’:4;‏ מרקוס ח’:31;‏ מעשי השליחים ד’:6‏).‏