יוסף הנגר מנצרת היה אביו המאמץ של ישוע.‏ אך מי היה אביו של יוסף?‏ באילן היוחסין של ישוע בספר הבשורה על־פי מתי מוזכר אדם ששמו יעקב,‏ ואילו אילן היוחסין על־פי לוקס אומר שיוסף היה ”בן עלי”.‏ מדוע לכאורה קיימת סתירה?‏ (‏לוקס ג׳:‏23;‏ מתי א׳:‏16‏)‏.‏

בספר הבשורה על־פי מתי כתוב:‏ ”יעקב הוליד את יוסף”.‏ נעשה כאן שימוש במונח יווני המצביע בבירור שיעקב היה אביו הביולוגי של יוסף.‏ לכן מתי התחקה אחר אילן היוחסין הביולוגי של יוסף — שושלתו המלכותית של דוד — שהקנה לישוע,‏ בנו המאומץ של יוסף,‏ את הזכות החוקית למלוכה.‏

מצד שני,‏ בספר הבשורה על־פי לוקס כתוב:‏ ”יוסף,‏ בן עלי”.‏ ניתן להבין את המילה ”בן” גם כ”חתן של”.‏ מקרה דומה אנו מוצאים בלוקס ג׳:‏27‏,‏ שם מוזכר ששאלתיאל הוא ”בן נרי”,‏ אף שאביו הביולוגי היה יכניהו (‏דברי הימים א׳.‏ ג׳:‏17;‏ מתי א׳:‏12‏)‏.‏ ככל הנראה שאלתיאל נשא לאישה את בתו של נרי,‏ ששמה אינו מוזכר במקרא,‏ וכך הפך לחתנו.‏ בדומה לכך,‏ יוסף היה ”בן” עלי מכיוון שנשא את מרים בתו לאישה.‏ לפיכך לוקס התחקה אחר אילן היוחסין הביולוגי של ישוע ”לפי הבשר”,‏ מצד אמו הביולוגית מרים (‏רומים א׳:‏3‏)‏.‏ אם כן,‏ המקרא מספק לנו שני אילנות יוחסין של ישוע השונים זה מזה אך בעלי ערך רב.‏

במזרח התיכון הקדום נהוג היה להשתמש בצמר כבשים,‏ בדומה לשער עזים וגמלים.‏ האריגים הנפוצים ביותר היו עשויים צמר,‏ והמקרא מתייחס לעיתים קרובות לכבשים,‏ גזיזה ובגדי צמר (‏שמואל א׳.‏ כ״ה:‏2;‏ מלכים ב׳.‏ ג׳:‏4;‏ איוב ל״א:‏20‏)‏.‏ צמח הפשתה,‏ שממנו הכינו פשתן,‏ גדל במצרים ובישראל (‏בראשית מ״א:‏42;‏ יהושע ב׳:‏6‏)‏.‏ בני ישראל ככל הנראה לא גידלו כותנה (‏כַּרְפַּס בלשון המקרא)‏,‏ אך כתבי־הקודש מזכירים שימוש בסיבי כותנה בפרס (‏אסתר א׳:‏6‏)‏.‏ המשי נחשב לפריט מותרות יוקרתי וקרוב לוודאי יובא רק בידי סוחרים נודדים מהמזרח הרחוק (‏ההתגלות י״ח:‏11,‏ 12‏)‏.‏

‏”הצמר קיים במגוון צבעים טבעיים,‏ החל בלבן זך וכלה בחום כהה,‏ ויש לו גווני ביניים רבים”,‏ אומר הספר ישוע ועולמו ‏(‏Jesus and His World)‏.‏ בנוסף,‏ נהוג היה לצבוע את הצמר.‏ צבע הארגמן שנחשב ליקר הופק מרכיכות מסוימות.‏ ממגוון צמחים,‏ שורשים,‏ עלים וחרקים הפיקו צבעים כמו אדום,‏ צהוב,‏ כחול ושחור.‏