לפני שעלה השמיימה אמר ישוע לתלמידיו:‏ ”תהיו עדיי.‏.‏.‏ עד קצה העולם” (‏מה״ש א׳:‏8‏)‏.‏ כיצד עלה בידי המשיחיים הקדומים לעמוד באתגר זה?‏

מרטין גודמן,‏ פרופסור באוניברסיטת אוקספורד,‏ מציין כי ”תחושת השליחות הבדילה את המשיחיים משאר הקבוצות הדתיות,‏ לרבות היהודים,‏ בראשית ימי האימפריה הרומית”.‏ ישוע הלך ממקום למקום כדי למלא את שירותו.‏ לאור המופת שהציב,‏ המשיחיים האמיתיים ודאי הבינו שהפצת ”הבשורה הטובה על מלכות אלוהים” תהיה כרוכה בחיפוש אנשים החפצים לדעת את האמת המקראית (‏לוקס ד׳:‏43‏)‏.‏ זו אחת הסיבות לכך שבקהילה המשיחית במאה הראשונה היו ”שליחים”,‏ כלומר,‏ מי שנשלחו (‏מר׳ ג׳:‏14‏)‏.‏ ישוע ציווה על תלמידיו:‏ ”לכו ועשו תלמידים מקרב כל העמים” (‏מתי כ״ח:‏18–20‏)‏.‏

אומנם שנים עשר שליחיו של ישוע אינם נמצאים אתנו כיום עלי אדמות,‏ אך רבים ממשרתי יהוה מגלים רוח של שליחות.‏ הם מגיבים במילים הבאות להזמנה להרחיב את פעילותם במלאכת הבישור:‏ ”הנני!‏ שלחני!‏” (‏יש׳ ו׳:‏8‏)‏ חלקם — כגון אלפי בוגרי בית־ספר גלעד — עברו לארצות רחוקות.‏ אחרים עברו לאזור אחר בארצם.‏ רבים למדו שפה חדשה כדי לעבור לקהילות וקבוצות הדואגות לצורכיהם של דוברי שפה זו.‏ ייתכן שנסיבותיהם של אותם אחים ואחיות שעברו לאזור שיש בו צורך מיוחד או שלמדו שפה חדשה לא היו אידיאליות והשינוי לא היה קל.‏ היה עליהם לגלות רוח של הקרבה  עצמית על מנת לגלות אהבה כלפי יהוה והזולת.‏ לאחר שחישבו את ההוצאות הם החליטו לתת מעצמם (‏לוקס י״ד:‏28–30‏)‏.‏ אחים ואחיות שעושים צעדים אלה ממלאים צורך של ממש.‏

אולם לכל אחד נסיבות שונות.‏ לא לכל אחד מתאפשר לעבור למקום שבו יש צורך רב יותר או ללמוד שפה חדשה.‏ לכן האם נוכל לגלות רוח של שליחות גם בקהילה שלנו?‏

בקרב המשיחיים במאה הראשונה ללא ספק פיעמה רוח השליחות,‏ אך סביר להניח שרובם נשארו בעירם.‏ עם זאת,‏ הקריאה שניתנה לטימותיאוס הייתה תקפה לגביהם,‏ והיא תקפה גם לגבי כל משרתי אלוהים:‏ ”עשה את מלאכת המבשר ובצע את שירותך במלואו” (‏טימ״ב ד׳:‏5‏)‏.‏ המצווה להכריז את בשורת המלכות ולעשות תלמידים חלה על כל המשיחיים באשר הם.‏ יתרה מזו,‏ גם בקהילתנו המקומית נוכל לחקות בדרכים רבות את דוגמתם של השליחים.‏

לדוגמה,‏ שליח בארץ זרה צריך להסתגל לנסיבות חדשות.‏ בארץ שליחותו הוא נחשף לדברים שונים מאוד.‏ מה נוכל לעשות אם אין באפשרותנו לעבור למקום שבו יש צורך רב יותר?‏ האם אנו מסיקים שאנו כבר יודעים הכול על שטח הקהילה שלנו?‏ או האם אנו מנסים דרכים חדשות לבשר לאנשים?‏ למשל,‏ ב־1940 נקראו האחים להקדיש יום אחד מדי שבוע למתן עדות ברחובות.‏ האם תוכל להשתתף בסוג זה של פעילות?‏ ומה לגבי היוזמה להשתמש בעגלות להצגת ספרות?‏ הנקודה היא:‏ האם שקלת באופן אישי שיטות אלו להצגת הבשורה הטובה,‏ שיטות שאולי חדשות לך?‏

גישה חיובית תעזור לנו להיות קנאים ונלהבים בשירות.‏ במקרים רבים מי שמחליטים לעבור למקום שבו יש צורך רב יותר או לשרת בשטח של דוברי שפה זרה הם מבשרים כשירים מאוד.‏ מכאן שהם יכולים להיות ברכה של ממש עבור רבים.‏ למשל,‏ הם מציבים דוגמה ומופת בשירות השדה.‏ יתר על כן,‏ השליחים בדרך כלל עומדים בראש הסידורים הקהילתיים עד שאחים מקומיים כשירים יכולים לבצע את המלאכה.‏ אם אתה אח טבול,‏ האם אתה ”שואף לתפקיד” בקהילה  ומגלה נכונות לשרת את אחיך לאמונה?‏ (‏טימ״א ג׳:‏1‏)‏.‏

בנוסף להשתתפות נלהבת בשירות השדה וגילוי נכונות לקבל תפקידים בקהילה,‏ ישנם תחומים נוספים שבהם נוכל לעזור בקהילתנו.‏ כל אחד — צעיר או מבוגר,‏ אח או אחות — יכול להעניק ’‏עזרה וחיזוק’‏ לאחים השרויים בצורך (‏קול׳ ד׳:‏11‏,‏ הערת שוליים)‏.‏

כדי שנוכל לעזור לאחינו לאמונה עלינו להכיר אותם היטב.‏ המקרא קורא לנו ’‏לשים לב איש אל רעהו’‏ כשאנו מתכנסים יחדיו (‏עב׳ י׳:‏24‏)‏.‏ אומנם איננו מתערבים בענייני אחרים,‏ אך מילים אלה מצביעות על כך שעלינו להשתדל להכיר ולהבין את אחינו ואת צורכיהם — צרכים פרקטיים,‏ רגשיים או רוחניים.‏ הושטת עזרה לאחים אינה אחריותם הבלעדית של זקני־הקהילה ושל המשרתים העוזרים.‏ אמת,‏ ישנם מצבים שבהם יהיה זה הולם במיוחד שאחד מהאחים האלה יעניק סיוע (‏גל׳ ו׳:‏1‏)‏.‏ אך כולנו יכולים לעזור לאחים ולאחיות קשישים,‏ או למשפחות שלמות,‏ המתמודדים עם בעיות.‏

לדוגמה,‏ כאשר סלבטורֶה התמודד עם משבר כלכלי שאילץ אותו למכור את העסק שלו,‏ את ביתו והרבה מרכוש משפחתו,‏ הוא תהה כיצד תוכל משפחתו להתגבר על הקושי.‏ משפחה אחרת בקהילה שמה לב לצורך שלהם.‏ הם סיפקו להם סיוע כספי,‏ עזרו לסלבטורה ולאשתו למצוא עבודה והקדישו ערבים רבים כדי להקשיב לכל בני המשפחה ולעודד אותם.‏ נוצרה ביניהם ידידות ארוכת שנים.‏ חרף הדאגות הממשיות שליוו את אותה תקופה,‏ לשתי המשפחות יש כעת זיכרונות משמחים מן הזמן שבילו יחד.‏

דת אינה עניין פרטי עבור המשיחיים האמיתיים.‏ כפי שעשה ישוע,‏ עלינו לספר לכול על ההבטחות הנפלאות שבמקרא.‏ בין שמתאפשר לנו לעבור למקום אחר ובין שלא,‏ אנו יכולים לעשות כל שביכולתנו כדי להיטיב עם כל אדם.‏ ובהחלט נוכל לעשות זאת בקהילה שבה אנו משרתים (‏גל׳ ו׳:‏10‏)‏.‏ כך נתנסה באושר שבנתינה ו’‏נוסיף לעשות פרי בכל מעשה טוב’‏ (‏קול׳ א׳:‏10;‏ מה״ש כ׳:‏35‏)‏.‏