יום אחד שאל אותו אחד האורחים שהגיעו לכפר:‏ ”האינך יודע שערכו של מטבע הזהב כפול מערכו של מטבע הכסף?‏” הילד חייך והשיב:‏ ”כן,‏ אני יודע”.‏ ”אם כן,‏ מדוע אתה בוחר במטבע הכסף?‏” שאל האורח.‏ ”אם תבחר במטבע הזהב,‏ תרוויח פי שניים!‏” ”אבל אם אבחר במטבע הזהב”,‏ אמר הילד,‏ ”הם יפסיקו לשחק אתי את המשחק.‏ האם אתה יודע כמה מטבעות כסף כבר אספתי?‏” הילד מהסיפור גילה תכונה הנחוצה גם למבוגרים — חוכמה מעשית.‏

במקרא נאמר:‏ ”נצור תושייה [חוכמה מעשית] ומזימה [כושר חשיבה].‏ אז תלך לבטח [ב]דרכך,‏ ורגלך לא תיגוף” (‏מש׳ ג׳:‏21,‏ 23‏)‏.‏ לפיכך אם נדע מהי תושייה וכיצד ניתן לפעול על־פיה,‏ הדבר יתרום לביטחוננו.‏ כך יעלה בידנו לשמור על יציבותנו ולא להיכשל רוחנית.‏

תושייה נבדלת מידע ומהבנה.‏ אדם הרוכש ידע צובר מידע,‏ או עובדות.‏ אדם בעל הבנה יכול להבחין בקשר הקיים בין העובדות.‏ אך אדם בעל חוכמה מסוגל לשלב בין הידע לבין ההבנה וליישם אותם הלכה למעשה.‏

לדוגמה,‏ אדם יכול לקרוא ולהבין את הספר מה באמת מלמד המקרא?‏ בפרק זמן קצר יחסית.‏ במהלך שיעורי המקרא שלו הוא משיב נכונה על השאלות.‏ הוא נוכח באסיפות הקהילה ואפילו נותן תשובות טובות.‏ כל הצעדים הללו אולי מצביעים על התקדמותו הרוחנית,‏ אך האם זה אומר שהוא רכש חוכמה?‏ לא בהכרח.‏ ייתכן שפשוט יש לו תפיסה מהירה.‏ אולם אם הוא יפעל על־פי האמת וישתמש נכונה בידע ובהבנה שצבר,‏ הדבר יעיד על כך שהוא רוכש חוכמה.‏ אם הוא יקדיש להחלטותיו מחשבה מעמיקה והן יוכתרו בהצלחה,‏ יהיה ברור לכול שהוא מגלה תושייה.‏

במתי ז׳:‏24–27 מתועד משל שסיפר ישוע על שני אנשים שבנו בית.‏ אחד מהם מתואר כאדם ”נבון”.‏ אותו אדם חשב מראש על מצבים שעלולים להתרחש ובנה את ביתו על סלע.‏ הייתה לו ראייה ארוכת טווח והוא היה אדם מעשי.‏ הוא לא חשב לבנות את ביתו על חול כדי לחסוך בעלויות ולסיים את הפרויקט מהר יותר.‏ הוא נהג בחוכמה וחשב על ההשלכות ארוכות הטווח שיהיו למעשיו.‏ לכן כשהתחוללה סופה,‏ ביתו עמד איתן.‏ מכאן עולה השאלה:‏ כיצד נוכל לרכוש תושייה ולנצור תכונה יקרה זו?‏

ראשית,‏ תן דעתך לנאמר במיכה ו׳:‏9‏:‏ ”[בעל] תושייה יראה שמך”,‏ כלומר ירא את שם אלוהים.‏ יראת שם יהוה מקפלת בתוכה רחישת כבוד כלפי אלוהים.‏ יראה זו משמעה כבוד עמוק כלפי כל מה  ששמו מייצג,‏ לרבות אמות המידה שלו.‏ כדי לכבד מישהו,‏ עליך להכיר את דרך חשיבתו.‏ כך תוכל לבטוח בו וללמוד ממנו,‏ ובעקבות זאת להצליח כמוהו.‏ אם אנו חושבים על ההשלכות ארוכות הטווח שיהיו למעשינו על יחסינו עם יהוה ומבססים את החלטותינו על אמות המידה שלו,‏ אנו למעשה רוכשים תושייה.‏

שנית,‏ במשלי י״ח:‏1 כתוב:‏ ”לתאווה יבקש נפרד;‏ בכל תושייה יתגלע”,‏ כלומר המתבודד מבקש את תאוותו שלו ודוחה כל חוכמה מעשית.‏ אם לא נהיה זהירים,‏ אנו עלולים להתרחק מיהוה וממשרתיו.‏ חשוב שנימנע מהתבודדות ונתרועע עם אחרים היראים את שם אלוהים ורוחשים כבוד לאמות המידה שלו.‏ עלינו לנכוח באולם המלכות אם הדבר אפשרי ולהתרועע בקביעות עם הקהילה המשיחית.‏ באסיפות אנו צריכים לפתוח את שכלנו ולבנו כדי לאפשר לחומר הנלמד להשפיע עלינו.‏

כמו כן,‏ אם נשפוך את לבנו בפני יהוה בתפילה,‏ נקרב אליו (‏מש׳ ג׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ כאשר אנו פותחים את שכלנו ולבנו במהלך קריאת המקרא והפרסומים שמאת ארגון יהוה,‏ אנו יכולים לחזות אילו תוצאות ארוכות טווח יהיו למעשינו ולפעול בהתאם.‏ עלינו גם לפתוח את לבנו לעצות שאנו מקבלים מאחים בוגרים (‏מש׳ י״ט:‏20‏)‏.‏ כך לא נדחה תושייה,‏ אלא ננצור תכונה חשובה זו.‏

תושייה יכולה להגן על המשפחה.‏ לדוגמה,‏ המקרא מורה לאישה לרחוש ”כבוד עמוק” לבעלה (‏אפ׳ ה׳:‏33‏)‏.‏ מה יכול לעשות הבעל כדי לקבל כבוד עמוק?‏ אם הוא ידרוש כבוד בכוח או בקשיחות,‏ הוא יקצור תוצאות קצרות טווח.‏ אשתו אולי תגלה כלפיו מידה מסוימת של כבוד בנוכחותו כדי להימנע מעימותים אתו.‏ אך האם היא תכבד אותו כשהוא לא יהיה לידה?‏ סביר להניח שלא.‏ הוא צריך לחשוב מהו קו הפעולה הטוב ביותר לטווח הארוך.‏ אם הוא יגלה את פרי הרוח וינהג באהבה ובטוב לב,‏ הוא יזכה לכבוד עמוק מצד אשתו.‏ כמובן,‏ רעיה משיחית צריכה לכבד את בעלה,‏ בין שהוא ראוי לכך ובין שלא (‏גל׳ ה׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏

כמו כן,‏ המקרא מציין שהבעל צריך לאהוב את אשתו (‏אפ׳ ה׳:‏28,‏ 33‏)‏.‏ אישה עלולה לחשוב שעדיף לא לספר לבעלה עובדות לא־נעימות שמזכותו לדעת כדי שלא תפחת אהבתו כלפיה.‏ אך האם התנהגות זו אכן משקפת תושייה?‏ מה תהיה התוצאה כאשר הוא יגלה את המידע שהיא הסתירה מפניו?‏ האם הוא יאהב אותה יותר?‏ ייתכן שהתנהגות כזו תקשה עליו לעשות כן.‏ אך אם היא תבחר במועד מתאים כדי לספר לו בצורה רגועה את העובדות הלא־נעימות,‏ הוא קרוב לוודאי יעריך את כנותה.‏ כתוצאה מכך תגבר אהבתו כלפיה.‏

הילדים צריכים לשמוע בקול הוריהם,‏ ועל ההורים לחנכם בדרכי יהוה (‏אפ׳ ו׳:‏1,‏ 4‏)‏.‏ האם זה אומר שההורים צריכים להכין לילדים רשימה ארוכה של חוקי עשה ואל תעשה?‏ אין זה מספיק שהילדים ידעו מה הם חוקי הבית והעונשים על התנהגות פסולה.‏ הורים המגלים תושייה עוזרים לילדיהם להבין מדוע עליהם לשמוע בקולם.‏

לדוגמה,‏ נניח שהילד מדבר בצורה לא־מכובדת אל אחד ההורים.‏ אם ההורים יאמרו מילים פוגעות או יענישו את הילד מתוך דחף רגעי,‏ הם אולי יביכו אותו או יסכרו את פיו.‏ אבל ייתכן שהוא ישמור טינה בלבו וייווצר ריחוק בינו לבין הוריו.‏

הורים המטפחים תושייה יחשבו על האופן שבו הם מטילים משמעת על ילדיהם ועל ההשפעה שתהיה לכך על הילדים בעתיד.‏ אל להורים למהר להגיב בלהט הרגע.‏ מוטב שהם ישוחחו עם הילד בפרטיות וידברו אל לבו בצורה רגועה ואוהבת כדי להסביר לו שיהוה מצפה ממנו לכבד את הוריו לתועלתו הנצחית.‏ הילד יבין שכאשר הוא מכבד את הוריו,‏ הוא מגלה כבוד כלפי יהוה (‏אפ׳ ו׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏ גישה כזו תיגע ללבו.‏ הוא יחוש בדאגתם הכנה של הוריו,‏ והכבוד שהוא רוחש להם יגבר.‏ בזכות כך הוא לא יהסס לפנות בעתיד לעזרתם בנוגע לעניינים חשובים.‏

יש הורים החוששים לפגוע ברגשות הילדים,‏ ולכן הם נמנעים מלתקן אותם.‏ אך מה יהיה כשהם יגדלו?‏ האם הילדים יגלו יראה כלפי יהוה ויבינו עד כמה חכם לפעול על־פי אמות המידה שלו?‏ האם הם יפתחו את לבם ושכלם בפני יהוה,‏ או האם הם יבחרו להתבודד מבחינה רוחנית?‏ (‏מש׳ י״ג:‏1;‏ כ״ט:‏21‏)‏.‏

פסל מיומן מתכנן מראש כיצד הוא יבנה את הפסל.‏ הוא אינו מתחיל לחתוך את חומר הגלם ללא הבחנה בתקווה להגיע לתוצאה הרצויה.‏ הורים המגלים תושייה מקדישים שעות רבות לרכישת ידע על אמות המידה של יהוה ומתמידים לפעול על־פיהן,‏ וכך הם מגלים יראה כלפי שמו.‏ תודות לכך שהם אינם מבודדים את עצמם מיהוה ומארגונו,‏ הם רוכשים תושייה ומשתמשים בה כדי לבנות את בני ביתם.‏

מדי יום עלינו לקבל החלטות שעשויות להשפיע על חיינו למשך שנים.‏ במקום להחליט החלטות אימפולסיביות,‏ חשוב שנעצור ונחשוב.‏ יש להביא בחשבון את ההשלכות ארוכות הטווח שיהיו להחלטותינו.‏ כמו כן,‏ עלינו לבקש את הדרכתו של יהוה ולנהוג בהתאם לחוכמתו.‏ אם נעשה כן,‏ ננצור תושייה והיא תקנה לנו חיים (‏מש׳ ג׳:‏21,‏ 22‏)‏.‏