בשער טיטוס יש שני תבליטים גדולים המתארים אירוע היסטורי ידוע היטב.‏ אולם ידוע פחות הוא הקשר המרתק שבין שער זה לבין המקרא — שער טיטוס נושא עדות חרישית לדיוקן המרשים של נבואות המקרא.‏

בתחילת המאה הראשונה לספירה,‏ התפרשה האימפריה הרומית מבריטניה וגאליה (‏כיום צרפת)‏ עד מצרים,‏ ובתחומי שליטתה שררו יציבות ושגשוג חסרי תקדים.‏ אולם היה אזור מרוחק אחד שהסב לרומא תסכול תמידי — מחוז יהודה חסר המנוח.‏

אנציקלופדיה העוסקת ברומא העתיקה (‏Encyclopedia of Ancient Rome)‏ מציינת:‏ ”‏מעט מאוד שטחים תחת שליטתה של רומא התאפיינו בסלידה עזה כל כך,‏ משני הצדדים,‏ כמו יהודה.‏ היהודים התרעמו על שליטים זרים שלא ייחסו שום חשיבות למסורותיהם,‏ והרומאים ראו בעקשנות היהודית גורם לחוסר סובלנות קשה”‏.‏ יהודים רבים קיוו שמשיח פוליטי יגרש את הרומאים השנואים וישיב את ישראל לתקופת זוהרה.‏ אך בשנת 33 לספירה הצהיר ישוע המשיח שירושלים עומדת בפני אסון.‏

ישוע אמר:‏ ‏”‏הינה יבואו עלייך ימים שבהם אויבייך יקימו סביבך חומת מצור ויקיפו אותך וילחצו עלייך מכל עבר,‏ ויחריבו אותך עד היסוד ויהרגו את ילדייך,‏ ולא ישאירו בך אבן על אבן”‏ (‏לוקס י״ט:‏43,‏ 44‏)‏.‏

קרוב לוודאי שדברי ישוע עוררו תמיהה בקרב תלמידיו.‏ יומיים לאחר מכן כשאחד מהם התבונן בבית המקדש שבירושלים הוא קרא בהתלהבות:‏ ”‏מורנו,‏ ראה אילו אבנים ואילו בניינים!‏”‏ ואכן,‏ לפי ממצאים אורכן של חלק מאבני המקדש היה מעל 11 מטרים,‏ רוחבן מעל 5 מטרים וגובהן מעל 3 מטרים!‏ אולם ישוע השיב:‏ ‏”‏אתם רואים את הדברים האלה?‏ יבואו ימים שבהם לא תישאר פה אבן על אבן אשר לא תופל ארצה”‏ (‏מרקוס י״ג:‏1;‏ לוקס כ״א:‏6‏)‏.‏

ישוע המשיך ואמר להם:‏ ‏”‏כאשר תראו את ירושלים מוקפת מחנות צבא,‏ דעו כי קרוב חורבנה.‏ אז יהיה על הנמצאים ביהודה לנוס אל ההרים,‏ ומי שיהיו בתוך העיר שיצאו ממנה,‏ ומי שיהיו בסביבותיה אל ייכנסו אליה”‏ (‏לוקס כ״א:‏20,‏ 21‏)‏.‏ האם דבריו התגשמו?‏

חלפו שלושים ושלוש שנה ויהודה עדיין סבלה תחת העול הרומאי.‏ אך ב־66 לספירה גֶסיוּס פלוֹרוּס,‏ הנציב הרומי ביהודה,‏ בזז כספים מאוצר בית המקדש,‏ והיהודים הזועמים לא יכלו לשאת זאת עוד.‏ מייד נהרו אל תוך ירושלים לוחמים יהודים שטבחו בחיל המצב הרומי והכריזו על עצמאותם מרומא.‏

כשלושה חודשים לאחר מכן,‏ התקדמו לעבר ירושלים יותר מ־000,‏30 חיילים רומים בניצוחו של קֶסטִיוּס גַלוּס על מנת לדכא את  המרד.‏ הרומאים חדרו עד מהרה לעיר וחתרו תחת החומה החיצונית של מתחם בית המקדש.‏ ואז,‏ ללא כל סיבה נראית לעין הם נסוגו.‏ המורדים היהודים שמחו ומייד החלו לרדוף אחריהם.‏ בעת שבה הצדדים הלוחמים יצאו מן העיר,‏ המשיחיים נשמעו לאזהרתו של ישוע וברחו מירושלים אל ההרים שמעבר לנהר הירדן (‏מתי כ״ד:‏15,‏ 16‏)‏.‏

כעבור שנה חידשה רומא את המערכה נגד יהודה בראשותם של המצביא אַספַּסיָנוּס וטיטוס בנו.‏ עם זאת,‏ זמן קצר לאחר מותו של הקיסר נירוֹן ב־68 לספירה,‏ שב אספסיינוס לרומא כדי לתפוס את השלטון והותיר את המערכה נגד יהודה בידי בנו טיטוס,‏ יחד עם צבא של כ־000,‏60 חיילים.‏

ביוני,‏ שנת 70 לספירה,‏ הורה טיטוס לחייליו לכרות את העצים שבאזור יהודה ולהשתמש בהם להקמת סוללה באורך של 7 קילומטרים מסביב לירושלים.‏ ובספטמבר,‏ הרומאים בזזו ושרפו את העיר ואת בית המקדש ולא השאירו בהם אבן על אבן,‏ בדיוק כפי שחזה ישוע קודם לכן (‏לוקס י״ט:‏43,‏ 44‏)‏.‏ לפי אומדן זהיר,‏ ”‏בירושלים ובשאר חלקי הארץ נהרגו בין רבע לחצי מיליון איש”‏.‏

בשנת 71 לספירה חזר טיטוס לאיטליה וזכה לקבלת פנים נלהבת מצד אזרחי רומא.‏ כל העיר יצאה לחגוג באחד ממצעדי הניצחון הגדולים ביותר שנערכו אי פעם בבירה.‏

הקהל השתומם למראה כמות בלתי ידועה של עושר שהוצגה ברחובות רומא.‏ הם לטשו את עיניהם בסירות,‏ בקרונות תצוגה גדולים שתיארו סצנות מהמלחמה ובחפצים שנבזזו מהמקדש בירושלים.‏

טיטוס ירש את כס הקיסרות מאספסיינוס אביו בשנת 79 לספירה.‏ אך שנתיים בלבד לאחר מכן,‏ הוא מת בפתאומיות.‏ דוֹמִיטִיָנוּס אחיו תפס את השלטון ולאחר זמן קצר בנה לכבוד טיטוס שער ניצחון.‏

כיום שער טיטוס מעורר הערצה רבה בקרב מאות אלפי האנשים המבקרים מדי שנה בפורום הרומאי.‏ יש הרואים בשער זה יצירת אומנות מרשימה,‏ אחרים רואים בו מחווה לעוצמת הקיסרות הרומית ואילו יש הרואים בו מצבת זיכרון לזכר נפילת ירושלים ומקדשה.‏

אולם מי שקוראים את המקרא בדקדקנות רואים בשער טיטוס דבר בעל חשיבות רבה אף יותר.‏ מדובר בעדות חרישית המוכיחה את מהימנותן ודיוקן של נבואות המקרא ומאששת שהן נכתבו בהשראת אלוהים (‏פטרוס ב׳.‏ א׳:‏19–21‏)‏.‏