בשעה שהתקדמה האונייה לעבר מפרץ בלפסט השכם בבוקר, הבחינה קבוצת הנוסעים הקטנה שבסיפון בגבעות הירוקות השטופות בקרני השמש. היה זה במאי 1910. עבור אחד מהם, צ’ארלס ט. ראסל, היה זה המסע החמישי לאירלנד. לנגד עיניו של אח ראסל התגלו שתי אוניות נוסעים עצומות שהיו בתהליך בנייה – הטיטניק שלימים היה סופה טראגי ואחותה אולימפיק.‏ * מעבר למספנה עמדו על המזח תריסר תלמידי מקרא והמתינו לבואו.‏

כ־20 שנה קודם לכן, בחיפושיו אחר הדרך הטובה ביותר להפיץ את הבשורה הטובה ברחבי העולם, החליט אח ראסל לערוך סדרה של מסעות מחוץ לאמריקה. את מסעו הראשון התחיל באירלנד ביולי 1891. בשעה שקרבה האונייה העיר שיקגו אל קווינסטאון (כיום קוֹב), הוא צפה בשקיעת השמש על קו החוף, וייתכן שנזכר בתיאורים שמסרו לו הוריו אודות מולדתם. כאשר חלפו אח ראסל ושותפיו למסע ליד עיירות נקיות ואזורים כפריים מקסימים, הבינו ששדה זה ”מוכן ומחכה לקציר”.‏

אח ראסל ערך בסך הכול שבעה ביקורים באירלנד. ההתעניינות שעורר ביקורו הראשון הביאה בסופו של דבר לכך שבביקורים שנערכו מאוחר יותר הגיעו מאות ולעיתים אף אלפי אנשים כדי לשמוע את דבריו. עד למסעו השני שנערך במאי 1903, הופיעו בעיתונים מקומיים הודעות על קיומן של אסיפות פומביות בבלפסט ובדבלין. לדברי ראסל, ”היושבים בקהל היו קשובים מאוד” להסבריו לגבי אמונתו של אברהם והברכות העתידיות שיבואו על האנושות.‏

בשל ההתעניינות הרבה באירלנד, כלל אותה ראסל במסע השלישי שערך באירופה. חמישה אחים קיבלו את פניו בחום כאשר ירד לרציף בבלפסט באחד הבקרים של אפריל 1908. ההרצאה הפומבית ”נפילת אימפריית השטן”, אשר התקיימותה פורסמה בקרב הציבור, ניתנה בערב של אותו היום. להרצאה הגיע ”קהל בר־דעת שמנה כ־300 איש”. בין הנוכחים היה מתנגד שטענותיו הופרכו עד מהרה תודות לשימוש מיומן בכתבי־הקודש. מתנגד נחוש יותר בדבלין – מר אוקונור, שהיה מזכיר הארגון ימקא (YMCA) – ניסה להסית את הקהל, שמנה למעלה מ־1,000 איש, נגד תלמידי המקרא. אך מה קרה בהמשך?‏

הבה נחזור אחורה בזמן ונשחזר בדמיוננו את מה שסביר להניח התרחש באירוע זה. אדם המשתוקק למצוא את האמת המקראית מחליט לנכוח בהרצאה פומבית שפורסמה באייריש טיימס. הוא מתקשה למצוא כיסא באולם שהיה עמוס עד אפס מקום. האיש מקשיב קשב רב לנואם המזוקן בעל  שיער השיבה, אשר עטה מעיל שחור ארוך. בזמן ההרצאה מתהלך הנואם על הבמה, מניע את ידיו בחופשיות ובונה את נאומו פסוק אחר פסוק בצורה מסודרת. כתוצאה מכך הוא פותח את עיני האיש לאמיתות המקראיות. גם ללא שימוש בציוד הגברה, נשמע קולו של הנואם בכל רחבי האולם ומושך את תשומת לב הקהל למשך שעה וחצי. במהלך דיון של שאלות ותשובות אשר נערך לאחר מכן, מאתגרים אותו אוקונור ועמיתיו בשאלות, אך הוא מגן במיומנות על המסר שבפיו באמצעות המקרא. הקהל מוחה כפיים כאות לתמיכתו. לאחר שהעניינים נרגעים, ניגש המעוניין אל האחים כדי לקבל פרטים נוספים. לדברי עדי ראייה, בדרך זו למדו רבים את האמת.‏

כאשר עזב את ניו יורק לרגל מסעו הרביעי במאי 1909 על גבי האונייה מאוריטניה, לקח עימו אח ראסל את אח האנְטסינְגֵר, שעסק בקצרנות, כדי שיוכל להכתיב לו מאמרים עבור המצפה בזמן ההפלגה מעבר לים. בהרצאתו הפומבית של ראסל בבלפסט נכחו 450 מקומיים, וכ־100 מתוכם נאלצו לעמוד משום שלא היו מספיק מקומות ישיבה.‏

המסע החמישי, המוזכר בפתיח, התנהל באותה המתכונת. לאחר ההרצאה הפומבית שניתנה בדבלין, קיבל תיאולוג בעל שם שהביא אתו אוקונור תשובות מקראיות לשאלותיו, דבר ששעשע את הקהל. למחרת עלו הנוסעים לאוניית הדואר המהירה לליברפול, ומשם המשיכו לניו יורק באונייה המפורסמת לוּזיטַניה.‏ *

הרצאות פומביות, שהתקיימותן פורסמה בקרב הציבור, נכללו גם במסע השישי ובמסע השביעי שערך אח ראסל בשנת 1911. באביב של אותה שנה קיבלו 20 תלמידי מקרא בבלפסט את פניהם של 2,000 איש, אשר הגיעו להרצאה ”חיים לאחר המוות”. אוקונור הופיע בדבלין, גם הפעם בליווי כומר ששאל שאלות מאתגרות. אולם היושבים בקהל מחאו כפיים למשמע תשובות המקרא. בסתיו של אותה שנה נערכו ביקורים בעיירות אחרות, גם שם נרשמה נוכחות רבה. אוקונור, בליווי 100 בריונים, ניסה פעם נוספת לשבש את האסיפה בדבלין, אך הקהל תמך בנואם בהתלהבות.‏

אף־על־פי שבאותם ימים מילא אח ראסל תפקיד מרכזי בהגשת הרצאות פומביות, הוא הכיר בעובדה ש”לא קיים אדם שאין לו תחליף”, שהרי ”אין זו מלאכתו של אדם; זוהי מלאכתו של אלוהים”. הרצאות פומביות, שקדמו לאסיפה הפומבית, פורסמו בקרב הציבור וסיפקו הזדמנויות מצוינות להשמיע אמיתות מקראיות. מה הייתה התוצאה? ההרצאות הפומביות סייעו בהפצת הבשורה הטובה ובעקבות זאת נוסדו קהילות בערים רבות ברחבי אירלנד (‏מתוך אוצר הארכיון בבריטניה‏).‏