הבה נהיה כולנו אחד כפי שיהוה וישוע אחד הם
”[הנני] מבקש... שיהיו הם כולם אחד; כמו שאתה, אבי, מאוחד איתי” (יוח’ י”ז:20, 21).
שירים: 16, 31
1, 2. (א) מה הייתה בקשתו של ישוע בתפילה האחרונה שנשא עם שליחיו? (ב) מדוע ככל הנראה התייחס ישוע לנושא האחדות?
ישוע התייחס לנושא האחדות במהלך סעודתו האחרונה עם שליחיו. כאשר התפלל איתם, הביע את רצונו שכל תלמידיו יהיו אחד, כפי שהוא ואביו אחד הם. (קרא יוחנן י”ז:20, 21.) אחדותם תשמש עדות רבת־עוצמה ותספק ראיה ברורה לכך שיהוה שלח את ישוע לכדור הארץ כדי שיעשה את רצון אלוהים. אהבה תאפיין את תלמידיו האמיתיים ותתרום לאחדותם (יוח’ י”ג:34, 35).
2 ניתן להבין מדוע הדגיש ישוע את נושא האחדות. הוא הבחין בחוסר אחדות או אחידות בקרב שליחיו. כפי שאירע קודם לכן, גם במהלך אותה סעודה אחרונה התעורר ויכוח ”בשאלה מי מהם נחשב לגדול ביותר” (לוקס כ”ב:24–27; מר’ ט’:33, 34). במקרה אחר ביקשו יעקב ויוחנן שישוע יעניק להם מקומות מכובדים לידו במלכותו (מר’ י’:35–40).
3. אילו גורמים אולי תרמו לחוסר אחדות בקרב תלמידיו של המשיח, ובאילו שאלות נדון?
3 אולם השאיפה להתבלט לא הייתה הגורם היחיד שעלול היה להביא לחוסר אחדות בקרב תלמידיו של המשיח. תושבי הארץ היו מפולגים בשל איבה ודעות קדומות. תלמידיו של ישוע היו צריכים לגבור על הרגשות הללו. במאמר זה נדון בשאלות הבאות: כיצד התייחס ישוע לדעות קדומות? כיצד לימד את תלמידיו לנהוג באחרים באי־משוא פנים ולהיות מאוחדים בֶּאמת? וכיצד יסייעו לנו הדברים שלימד לשמור על אחדותנו?
דעות קדומות שעימן התמודדו ישוע ותלמידיו
4. הבא דוגמאות לדעות קדומות שבהן החזיקו רבים באשר לישוע.
4 ישוע עצמו ספג דעות קדומות. לאחר שאמר פיליפוס לנתנאל שהוא מצא את המשיח, השיב לו נתנאל: ”האם מנצרת יכול לצאת משהו טוב?” (יוח’ א’:46) נתנאל ככל הנראה הכיר את הנבואה שבמיכה ה’:1 וראה בנצרת מקום חסר חשיבות מכדי להיות העיר שממנה יצא המשיח. באופן דומה, תושבי יהודה בעלי מעמד בולט בזו לישוע בשל היותו גלילי (יוח’ ז’:52). למעשה, רבים מתושבי יהודה החשיבו את תושבי הגליל לאנשים נחותים. יהודים אחרים כינו את ישוע שומרוני בכוונה להעליבו (יוח’ ח’:48). השומרונים היו שונים מהיהודים במוצאם האתני ובדתם. תושבי יהודה והגליל זלזלו בשומרונים והתרחקו מהם (יוח’ ד’:9).
5. מאילו דעות קדומות סבלו תלמידיו של ישוע?
5 באופן דומה, מנהיגי היהודים בזו לתלמידיו של ישוע. הפרושים החשיבו אותם לאנשים ”ארורים” (יוח’ ז’:47–49). הם החשיבו כל מי שלא למד בבתי־ספר רבניים או שמר על מסורותיהם לאדם נבזה ופשוט (מה”ש ד’:13). מה שעמד בבסיס הדעות הקדומות שמהן סבלו ישוע ותלמידיו היה מחלוקות דתיות, חברתיות ואתניות. גם התלמידים הושפעו מדעות קדומות. על מנת להיות מאוחדים, היה עליהם לשנות את צורת חשיבתם.
6. הבא דוגמאות המראות כיצד דעות קדומות עלולות להשפיע עלינו.
6 כיום רובנו מוקפים בדעות קדומות. אנו עלולים ליפול קורבן לדעות קדומות או להחזיק בהן בעצמנו. ”השנאה שחשתי כלפי אנשים לבנים גברה ככל שהתמקדתי באי־צדק שנעשה כלפי האבוריג’ינים – פעם והיום”, מספרת אחות המשרתת כעת כחלוצה באוסטרליה. ”השנאה הזו גדלה גם בגלל היחס המחפיר שקיבלתי באופן אישי”. אח קנדי הזכיר את הדעות הקדומות שהיו לו בעבר באשר לדוברי שפה אחרת. ”חשבתי שדוברי צרפתית נעלים על אחרים”, הוא מודה, ”והפכתי לעוין כלפי דוברי אנגלית”.
7. מה הייתה עמדתו של ישוע באשר לדעות קדומות?
7 גם בימינו שורשיהן של הדעות הקדומות יכולים להיות עמוקים מאוד, כפי שהיו בימי ישוע. מה הייתה עמדתו של ישוע באשר לדעות קדומות? ראשית, הוא דחה אותן והיה הוגן לגמרי. הוא בישר לעשירים ולעניים, לפרושים ולשומרונים ואף למוכסים ולחוטאים. שנית, בהוראתו ובדוגמתו הראה לתלמידיו שעליהם לגבור על חשדנות או על חוסר סובלנות כלפי אחרים.
לגבור על דעות קדומות באהבה ובענווה
8. איזה עיקרון יסודי עומד בבסיס אחדותנו המשיחית? הסבר.
8 ישוע לימד את תלמידיו עיקרון יסודי העומד בבסיס אחדותנו. הוא אמר: ”אתם אחים כולכם”. (קרא מתי כ”ג:8, 9.) כמובן, אחד המובנים שבהם אנו ”אחים” הוא העובדה שכולנו צאצאיו של אדם הראשון (מה”ש י”ז:26). אך אין זה המובן היחיד. ישוע הסביר שתלמידיו היו אחים ואחיות מפני שהכירו ביהוה כאביהם השמימי (מתי י”ב:50). בנוסף, הם הפכו לחברים במשפחה רוחנית גדולה, המאוחדת בעבותות אהבה ואמונה. לכן, באיגרות שכתבו התייחסו לא אחת השליחים אל משיחיים אחרים כאל ’אחים ואחיות’ (רומ’ א’:13; פט”א ב’:17; יוח”א ג’:13). *
9, 10. (א) מדוע לא הייתה ליהודים כל סיבה לחוש גאוות גזע? (ב) כיצד לימד ישוע לקח באשר לדעות קדומות על רקע גזעי? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)
9 לאחר שהבהיר שעלינו להחשיב איש את רעהו לאחים ולאחיות, הדגיש ישוע את הצורך לגלות ענווה. (קרא מתי כ”ג:11, 12.) כפי שצוין קודם לכן, גאווה שאינה במקומה בקרב שליחיו הביאה במידה מסוימת לחוסר אחדות. ייתכן שהבעיה נבעה גם מגאוות גזע. האם ליהודים הייתה סיבה להתמלא גאווה בשל היותם צאצאי אברהם? יהודים רבים החזיקו בדעה מושרשת זו. אולם יוחנן המטביל אמר להם: ”מן האבנים האלו יכול אלוהים להקים ילדים לאברהם” (לוקס ג’:8).
10 ישוע גינה גאוות גזע. הוא ניצל את ההזדמנות להבהיר זאת כאשר שאל אותו אחד הסופרים: ”מיהו רעי?” בתשובתו סיפר ישוע משל על שומרוני שנהג בטוב לב ודאג ליהודי שבמהלך מסעו הוכה על־ידי שודדים. יהודים שחלפו על פניו התעלמו מאדם אומלל זה, ואילו השומרוני ריחם עליו. ישוע סיכם את משלו כשאמר לסופר שעליו להיות כמו השומרוני (לוקס י’:25–37). ישוע הראה ששומרוני יכול ללמד את היהודים מהי אהבה אמיתית לרֵע.
11. מדוע היו צריכים תלמידיו של המשיח לנהוג בזרים באי־משוא פנים, וכיצד סייע להם ישוע להבין זאת?
11 כדי למלא את תפקידם, היה על תלמידיו של ישוע לגבור על גאווה ודעות קדומות שהיו להם. לפני שעלה השמיימה ציווה עליהם ישוע לתת עדות ”בכל יהודה ושומרון ועד קצה העולם” (מה”ש א’:8). עוד קודם לכן הכין אותם לקראת משימה אדירה זו בכך שהסב את תשומת ליבם לתכונות טובות שגילו נוכרים. הוא שיבח שר מאה נוכרי בשל אמונתו המרשימה (מתי ח’:5–10). בנצרת עירו דיבר ישוע על החסד שגילה יהוה כלפי זרים, כגון האלמנה הפיניקית מצרפת ונעמן המצורע מארם (לוקס ד’:25–27). כמו כן, ישוע לא רק בישר לאישה שומרונית, אלא גם בילה יומיים בעיר שומרונית משום שהתושבים התעניינו במסר שהיה בפיו (יוח’ ד’:21–24, 40).
מאבק בדעות קדומות במאה הראשונה
12, 13. (א) כיצד הגיבו השליחים כאשר לימד ישוע אישה שומרונית? (ראה תמונה בפתיח המאמר.) (ב) מה מראה שיעקב ויוחנן לא הבינו לגמרי את הלקח?
12 אולם לא היה קל לשליחים לגבור על הדעות הקדומות שבהן החזיקו. הם הופתעו לראות שישוע היה מוכן ללמד אישה שומרונית (יוח’ ד’:9, 27). מנהיגי דת יהודים לא היו מדברים עם אישה במקום ציבורי, כל שכן אישה שומרונית עם מוניטין מפוקפק. השליחים האיצו בישוע לאכול. אך תשובתו הצביעה על כך ששקע בשיחה רוחנית עד כי יכול היה להתעלם מתחושת הרעב. רצון אביו היה שיבשר – גם לאישה שומרונית – והדבר היה כמו מזון עבורו (יוח’ ד’:31–34).
13 יעקב ויוחנן לא הבינו לקח זה. כאשר עברו עם ישוע דרך שומרון רצו התלמידים להעביר את הלילה בכפר שומרוני, אך השומרונים סירבו לקבלם. לכן, יעקב ויוחנן הציעו בכעס שתישלח אש מהשמיים ותשמיד את הכפר כולו. ישוע גער בהם בתוקף (לוקס ט’:51–56). אולי יעקב ויוחנן לא היו מגיבים באותו האופן אילו כפר זה שלא הסביר להם פנים היה מצוי באזור הולדתם בגליל. נראה שדעות קדומות הציתו את איבתם. ייתכן שהשליח יוחנן חש מבוכה בשל התפרצותו הפזיזה כאשר מאוחר יותר קצר הצלחה בפעילות הבישור בקרב השומרונים (מה”ש ח’:14, 25).
14. כיצד נפתרה סוגיה שייתכן שהתעוררה בעקבות הבדלי שפה?
14 זמן קצר לאחר חג השבועות שנת 33 לספירה התעוררה סוגיה על רקע אפליה. במהלך חלוקת מזון לאלמנות נזקקות, הוזנחו האלמנות דוברות היוונית (מה”ש ו’:1). הדבר אירע אולי בשל דעות קדומות שהיו כלפי קבוצה הדוברת שפה אחרת. השליחים טיפלו במצב מהר ומינו אחים כשירים שיהיו אחראים על חלוקת המזון. לכל האחים הללו, שהיו כשירים מבחינה רוחנית, היו שמות יווניים. כתוצאה מכך, ייתכן שלאלמנות הפגועות הללו היה קל יותר לקבלם.
15. כיצד למד פטרוס לנהוג כלפי כל אדם באי־משוא פנים? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)
15 בשנת 36 לספירה החלו תלמידיו של ישוע לבשר לאנשים מכל העמים. השליח פטרוס נהג להתרועע רק עם יהודים. אך לאחר שהבהיר אלוהים שאל למשיחיים לנהוג במשוא פנים, בישר פטרוס לקורנליוס, חייל רומי. (קרא מעשי השליחים י’:28, 34, 35.) לאחר מכן נהנה פטרוס מארוחות ומהתרועעות עם משיחיים מרקע נוכרי. אולם כעבור שנים חדל פטרוס לאכול עם משיחיים מרקע נוכרי בעיר אנטיוכיה (גל’ ב’:11–14). במקרה הזה נתן פאולוס לפטרוס תוכחה שהייתה במקומה, והוא ככל הנראה נענה לה. כאשר כתב פטרוס את איגרתו הראשונה למשיחיים מרקע יהודי ונוכרי באסיה הקטנה, דיבר בחמימות על כל אגודת האחים (פט”א א’:1; ב’:17).
16. לאיזה מוניטין זכו המשיחיים הקדומים?
16 אין ספק שהשליחים למדו מדוגמתו של ישוע כיצד לאהוב ”אנשים מכל הסוגים” (יוח’ י”ב:32; טימ”א ד’:10). אף־על־פי שהדבר הצריך זמן, הם שינו את צורת החשיבה שלהם. המשיחיים הקדומים זכו למוניטין של מי שאוהבים איש את רעהו. טֶרטוּליינוּס, כותב בן המאה השנייה, ציטט אנשים שלא היו משיחיים שאמרו עליהם: ”הם אוהבים זה את זה... הם מוכנים אפילו למות איש למען רעהו”. הואיל והמשיחיים הקדומים לבשו את ”האישיות החדשה”, הם החלו לראות את כל בני האדם כשווים, כפי שאלוהים רואה אותם (קול’ ג’:10, 11).
17. כיצד נוכל לשרש מליבנו דעות קדומות? הבא דוגמאות.
17 ייתכן שגם לנו כיום יידרש זמן כדי לשרש מליבנו דעות קדומות. אחות מצרפת מתארת את מאבקה: ”יהוה לימד אותי מהי אהבה ומה משמע הדבר לחלוק עם אחרים ולאהוב אנשים מכל הסוגים. אבל אני עדיין לומדת להתגבר על דעות קדומות שיש לי כלפי אחרים, וזה לא תמיד קל. זו הסיבה שאני ממשיכה להתפלל על כך”. לאחות המתגוררת בספרד יש מאבק דומה: ”לפעמים אני נלחמת באיבה שאני חשה כלפי קבוצה אתנית מסוימת, ורוב הזמן מצליחה. אבל אני יודעת שעליי להתמיד במאבק. אני שמחה שאני שייכת למשפחה מאוחדת, והכול תודות ליהוה”. כל אחד מאיתנו יכול לערוך בחינה עצמית כנה. האם גם אנו צריכים להיאבק באופן אישי בדעות קדומות מסוימות, כפי שעושות שתי האחיות הללו?
דעות קדומות מתפוגגות ככל שהאהבה גוברת
18, 19. (א) אילו סיבות יש לנו לקבל כל אדם? (ב) באילו דרכים מעשיות נוכל לעשות זאת?
18 חשוב לזכור שבשלב מסוים היינו כולנו ”זרים”, מרוחקים מאלוהים (אפ’ ב’:12). אך יהוה משך אותנו אליו ”בעבותות אהבה” (הוש’ י”א:4; יוח’ ו’:44). כמו כן, ישוע קיבל אותנו בברכה. הוא כביכול פתח לנו את הדלת ואפשר לנו להפוך לחלק ממשפחתו של אלוהים. (קרא רומים ט”ו:7.) הואיל וברוב טובו קיבל אותנו ישוע על־אף אי־שלמותנו, אין זה מתקבל על הדעת שנדחה איש!
משרתי יהוה מבקשים את החוכמה אשר ממעל ומאוחדים בעבותות אהבה (ראה סעיף 19)
19 אין ספק שהפילוגים, הדעות הקדומות והעוינות הרווחים בעולם ילכו ויגברו ככל שמתקרב קיצו של סדר מרושע זה (גל’ ה’:19–21; טימ”ב ג’:13). אך כמשרתי יהוה אנו מבקשים את החוכמה אשר ממעל, אשר אין עימה משוא פנים והיא מקדמת שלום (יעקב ג’:17, 18). אנו שמחים כשאנו רוקמים חברויות עם אנשים מארצות אחרות. כמו כן, אנו מקבלים בהבנה הבדלי תרבות ואולי אף לומדים את שפתם של אחרים. בעשותנו כן שופע השלום כנהר והצדק כגלי הים (יש’ מ”ח:17, 18).
20. איזו תוצאה נובעת מכך שהאהבה מעצבת את שכלנו ואת ליבנו?
20 ”הסכר של הידע האמיתי נפתח בפניי”, אמרה האחות האוסטרלית שהוזכרה קודם לכן. היא מכירה בהשפעה הרבה שהייתה ללימוד המקרא עליה ואומרת: ”ליבי ושכלי עוצבו מחדש. לכן כל הדעות הקדומות המושרשות והשנאה העמוקה פשוט התפוגגו לנגד עיניי”. באופן דומה, האח הקנדי אומר שכעת הוא מבין ש”הבורות היא ברוב המקרים אֵם הגזענות, ותכונותיהם של בני האדם אינן תלויות במקום הולדתם”. הוא התחתן עם אחות דוברת אנגלית! שינויים שכאלה בגישה מהווים ראיה לכך שאהבה משיחית אכן גוברת על דעות קדומות. היא מאחדת אותנו בקשר בל יינתק (קול’ ג’:14).
^ ס' 8 המונח ”אחים” כולל גם נשים בקהילה. פאולוס מפנה את איגרתו ל”אחים” ברומא. אין ספק שדבריו היו מופנים גם לאחיות, שכמה מהן הזכיר בשמן (רומ’ ט”ז:3, 6, 12). המצפה מתאר זה זמן רב את המשיחיים כ’אחים ואחיות’.
