בשל הלחצים ההולכים וגוברים המאפיינים את ”אחרית הימים”, צריכים משרתי יהוה לגלות אורך רוח, או סבלנות, יותר מאי פעם (‏טימ”ב ג’:1–5‏). אנו מוקפים בעולם שבו במקרים רבים אנשים הם אוהבי עצמם, חסרי נכונות להתרצות וחסרי שליטה עצמית. בדרך כלל, מי שמגלים תכונות שכאלה רחוקים מלהיות סבלנים. לפיכך, על כל משיחי לשאול את עצמו: ’האם חוסר הסבלנות המאפיין את העולם משפיע עליי? מה משמע הדבר להיות סבלן באמת? ומה אוכל לעשות כדי שתכונה משיחית נפלאה זו תהפוך לחלק קבוע מאישיותי?’‏

במובן המקראי של המילה סבלנות משמעה יותר מאשר פשוט לסבול מצב קשה כלשהו. סבלנות שמקורה באלוהים מאפשרת לאדם להחזיק מעמד כשלנגד עיניו מטרה מסוימת. האדם הסבלן רואה מעבר לצרכיו האישיים ודואג לרווחתו של זה הגורם למצב הלא־נעים. מסיבה זו, גם לנוכח התגרות או עוול, הוא נחוש שלא לאבד תקווה שיחול שיפור ביחסים הפגועים. אם כן, אין זה מפליא כי המקרא מונה את ה’סבלנות’ כראשונה מבין התכונות הטובות הרבות הנובעות מאהבה (‏קור”א י”ג:4‏).‏ * דבר־אלוהים גם מונה את התכונה ”אורך רוח” כאחד מהיבטי ”פרי הרוח” (‏גל’ ה’:22, 23‏). ובכן, מה דרוש מאיתנו כדי לטפח תכונה זו הנובעת מאלוהים?‏

כדי לטפח סבלנות עלינו להתפלל לעזרת רוחו של יהוה, אותה הוא מעניק למי שבוטחים בו ונשענים עליו (‏לוקס י”א:13‏). אולם עד כמה שרוח אלוהים עוצמתית, עלינו למלא את חלקנו ולפעול בהתאם לתפילותינו (‏תהל’ פ”ו:10, 11‏). משמע הדבר שכדי שהסבלנות תשתרש בליבנו, עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לגלות תכונה זו מדי יום. אך יכול להיות שלא יהיה די בכך כדי שהסבלנות תהפוך לחלק קבוע מאישיותנו. מה עוד יכול לעזור לנו?‏

נוכל לפתח סבלנות אם נבחן ונחקה את דוגמתו המושלמת של ישוע. בהתאם לדוגמה זו, תיאר השליח פאולוס בהשארת הרוח את ”האישיות החדשה” הכוללת ”סבלנות”, ועודד אותנו לאפשר ל’שלום המשיח לשלוט בלבבנו’ (‏קול’ ג’:10,‏ 12,‏ 15‏). נוכל לאפשר לשלום זה ’לשלוט’ בלבבנו אם נחקה את אמונתו האיתנה של ישוע, ונהיה גם אנו בטוחים שבמועד המתאים בעיניו יתקן אלוהים את הדברים המדאיגים אותנו. אם נחקה את דוגמתו של ישוע לא נאבד את סבלנותנו – ללא תלות במה שיתרחש סביבנו (‏יוח’ י”ד:27; ט”ז:33‏).‏

 אף־על־פי שאנו מצפים בכיליון עיניים לעולם החדש שהבטיח אלוהים, אנו למדים להיות סבלנים יותר כאשר אנו חושבים על הסבלנות שמגלה יהוה כלפינו. בכתבי־הקודש נאמר: ”יהוה אינו איטי בקיום הבטחתו, כפי שיש החושבים זאת לאיטיות, אלא הוא נוהג איתכם בסבלנות, כי אין הוא חפץ שיושמד איש אלא שהכול יחזרו בתשובה” (‏פט”ב ג’:9‏). כאשר אנו מהרהרים בסבלנותו של יהוה כלפינו, האין זה מניע אותנו להיות סבלנים יותר כלפי אחרים? (‏רומ’ ב’:4‏) מה הם כמה מהמצבים הדורשים מאיתנו לגלות סבלנות?‏

מצבים יומיומיים רבים עלולים לבחון את סבלנותנו. לדוגמה, אולי אתה חש שיש לך משהו חשוב לומר, אך עליך לגלות סבלנות כדי לא לקטוע את דברי האחרים (‏יעקב א’:19‏). אולי אתה צריך לגלות סבלנות גם כאשר אתה מתרועע עם אחים לאמונה שהרגליהם מרגיזים אותך. במקרים כאלה במקום להגיב בצורה מוגזמת, יהא זה נבון מצידך לחשוב כיצד מגיבים יהוה וישוע לחולשות שלנו. הם אינם מביטים בנו בעין ביקורתית ומתמקדים בפגמים הקטנים שלנו. במקום זאת, הם מבחינים במעלותינו וצופים בסבלנות במאמצים שאנו עושים כדי להשתפר (‏טימ”א א’:16;‏ פט”א ג’:12‏).‏

מצב נוסף שיכול לבחון את סבלנותנו הוא כאשר מישהו טוען ששגינו בדברינו או במעשינו. פעמים רבות אנו ממהרים להיעלב ולהצדיק את עצמנו. אולם דבר־אלוהים מייעץ לנו להגיב בצורה אחרת. נאמר בו: ”טוב ארך רוח מגבה רוח. אל תבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח” (‏קהלת ז’:8, 9‏). לכן אפילו אם ההאשמה אינה נכונה כלל ועיקר, עלינו לשקול בסבלנות את תגובתנו. ישוע פעל על־פי עיקרון זה כאשר בזו לו שלא בצדק (‏מתי י”א:19‏).‏

ההורים במיוחד צריכים לגלות סבלנות כאשר עליהם לתקן גישות, נטיות או רצונות מוטעים שילדיהם עלולים לפתח. חשוב על המקרה של מטיאס, המשרת כחבר משפחת בית־אל בסקנדינביה. בשנות נעוריו התמודד מטיאס עם הצקות בלתי פוסקות בבית־הספר בגלל אמונתו. בתחילה הוריו לא היו מודעים לכך. אך היה עליהם להתמודד עם ההשפעה שהייתה להתנגדות זו על בנם, אשר החל להטיל ספק בכך שזוהי דת האמת. ”היה עלינו לגלות סבלנות רבה”, נזכר אביו של מטיאס, יִיליס. מטיאס היה שואל: ”מיהו אלוהים? מה אם המקרא אינו דבר־אלוהים? מניין לנו שאלוהים הוא זה שדורש מאיתנו לעשות כך או אחרת?” הוא גם היה אומר לאביו: ”למה שמישהו ישפוט אותי אם אינני חושב כמוכם ומאמין במה שאתם מאמינים?”‏

‏”לפעמים”, מסביר ייליס, ”בננו שאל את השאלות הללו בכעס, לא כלפי אימו או כלפיי, אלא כלפי האמת, שכן הוא חש שהיא הופכת את חייו לכל כך קשים”. כיצד התמודד ייליס עם המצב? ”בני ואני היינו יושבים ומדברים במשך שעות. בעיקר הקשבתי לו, ופה ושם  שאלתי שאלות כדי להבין לעומק מה הוא מרגיש ומה הן השקפותיו. לפעמים הסברתי לו משהו ואמרתי לו לחשוב עליו יום יומיים לפני שהמשכנו בשיחתנו. במקרים אחרים אמרתי לו שאני צריך כמה ימים כדי לחשוב על מה שאמר. בעזרת השיחות הללו שניהלנו באופן קבוע, עם הזמן הבין מטיאס יותר לעומק עיקרי אמונה כמו הכופר, ריבונות אלוהים ואהבת יהוה, וקיבל אותם. זה לקח זמן, ולעיתים היה קשה, אבל לאט לאט צמחה בליבו אהבה ליהוה. אשתי ואני כל כך שמחים שגילינו סבלנות ושהמאמצים שלנו לעזור לבננו בשנות נעוריו השתלמו ונגעו לליבו”.‏

ייליס ואשתו סמכו על תמיכתו של יהוה בעת שעזרו לבנם בסבלנות. במבט לאחור אומר ייליס: ”לעיתים קרובות אמרתי למטיאס שהאהבה העמוקה שאימו ואני חשים כלפיו הניעה אותנו להתפלל בעוצמה רבה אף יותר שיהוה יעזור לו לרכוש הבנה”. עד כמה ההורים הללו אסירי תודה על כך שגילו תכונה חיונית זו – סבלנות!‏

בנוסף למתן עזרה רוחנית, משיחיים אמיתיים חייבים לפתח סבלנות ואהבה כאשר הם מטפלים בבני משפחה או בחברים החולים במחלה כרונית. חשוב על דוגמתה של אלן * המתגוררת גם היא בסקנדינביה.‏

בערך לפני שמונה שנים לקה בעלה של אלן פעמיים בשבץ, והתפקוד המוחי שלו נפגע. כתוצאה מכך, הוא כבר אינו מסוגל לחוש חמלה, שמחה או צער. מצב זה דורש מאלן כוחות רבים. היא אומרת: ”אני זקוקה להרבה סבלנות ולהרבה תפילות”. היא מוסיפה: ”הפסוק האהוב עליי, אשר מעניק לי נחמה, הוא פיליפים ד’:13‏. נאמר בו: ’בכול אני יכול לעמוד בעזרתו של הנותן לי כוח’”. בזכות הכוח הזה אלן מחזיקה מעמד בסבלנות ובטוחה לחלוטין בתמיכתו של יהוה (‏תהל’ ס”ב:6, 7‏).‏

כמובן, כאשר מדובר בגילוי סבלנות, יהוה הוא הדוגמה הטובה ביותר שנוכל לחקות (‏פט”ב ג’:15‏). ישנם מקרים רבים בדבר־אלוהים שבהם גילה יהוה סבלנות רבה (‏נחמ’ ט’:30;‏ יש’ ל’:18‏). למשל, כיצד הגיב כאשר אברהם שאל שאלות רבות באשר להחלטתו של יהוה להשמיד את סדום? קודם כול, יהוה לא קטע את דבריו של אברהם. במקום זאת, הקשיב יהוה בסבלנות לכל אחת משאלותיו ומדאגותיו. בהמשך הראה שאכן הקשיב כאשר חזר על דאגותיו של אברהם והבטיח לו שלא ישמיד את סדום אם יימצאו בעיר רק עשרה צדיקים (‏בר’ י”ח:22–33‏). איזו דוגמה טובה הציב בכך שהקשיב בסבלנות ולא הגיב בהגזמה.‏

סבלנות שמקורה באלוהים היא אכן היבט חיוני באישיות החדשה שעל כל המשיחיים ללבוש. אם נתאמץ לפתח תכונה יקרה ואיתנה זו, נסב כבוד לאבינו השמימי האכפתי והסבלן וניכלל בין ”אלה אשר על־ידי אמונה וסבלנות יורשים את ההבטחות” (‏עב’ ו’:10–12‏).‏