מאמר לימודי 43
אל תוותר!
”אל ירפו ידינו בעשיית הטוב” (גל׳ ו׳:9).
שיר 68 זריעת זרעי המלכות
סקירה מקדימה *
1. איזו שמחה ואיזה כבוד יש לנו?
איזו שמחה ואיזה כבוד יש לנו להיות עדי־יהוה! כעדי־יהוה אנחנו נושאים את שם אלוהים, וחיים בהתאם לשמנו בכך שאנחנו משתתפים בפעילות הבישור ועשיית התלמידים. אנחנו שמחים כשמתאפשר לנו לעזור למישהו שיש לו ”נטיית הלב הנכונה לחיי עולם” להפוך למאמין (מה״ש י״ג:48). אנחנו מזדהים עם מה שהרגיש ישוע, אשר ”התמלא רוח הקודש ושמחה גדולה הציפה אותו” כשתלמידיו חזרו ממבצע בישור מוצלח (לוקס י׳:1, 17, 21).
2. איך נוכל להראות שאנחנו מתייחסים לשירות שלנו ברצינות?
2 אנחנו מתייחסים לשירות שלנו ברצינות. השליח פאולוס קרא לטימותיאוס: ”בכל עת השגח על עצמך ושים לב להוראתך”. פאולוס הוסיף: ”כי בעשותך כן תושיע גם את עצמך וגם את מי שמקשיבים לך” (טימ״א ד׳:16). מכאן שמדובר בעניין של חיים ומוות. אנחנו משגיחים על עצמנו בכל עת מפני שאנחנו נתינים של מלכות אלוהים. אנחנו רוצים תמיד להתנהג בדרך שתהלל את יהוה ושתהיה תואמת לבשורה הטובה שאנחנו מבשרים (פיל׳ א׳:27). אנחנו מראים שאנחנו ’שמים לב להוראתנו’ כשאנחנו מתכוננים היטב לשירות ומבקשים את ברכת יהוה לפני שאנחנו מבשרים לאחרים.
3. איזו תגובה אולי נקבל כשנבשר את מסר המלכות? הבא דוגמה.
3 אבל גם אם אנחנו עושים את מיטבנו, יכול להיות שמעטים בשטח שלנו מתעניינים במסר המלכות, אם בכלל. שים לב לחווייתו של אח גיאורג לינדל, שבישר לבד ברחבי איסלנד בין 1929 ל־1947. הוא חילק עשרות אלפי פרסומים. למרות זאת, אף אחד לא קיבל את האמת. הוא כתב: ”נראה שחלק מהאנשים מתנגדים לאמת, אבל הרוב פשוט נשארים לגמרי אדישים”. גם אחרי ששליחים בוגרי גלעד הגיעו למקום והרחיבו את הפעילות, עברו תשע שנים נוספות עד שכמה מתושבי איסלנד הקדישו את עצמם ליהוה ונטבלו. *
4. מה אולי נרגיש כשאנשים לא מגיבים בחיוב לבשורה הטובה?
4 אנחנו מתאכזבים כשאנשים לא מגיבים בחיוב. אולי אתה מרגיש כמו פאולוס. הוא חש ”צער רב וכאב בלתי פוסק” מפני שהיהודים ככלל דחו את ישוע כמשיח המובטח (רומ׳ ט׳:1–3). מה אם למרות המאמצים הכנים שלך והתפילות שלך למען תלמיד מקרא, הוא לא מתקדם ויש צורך להפסיק את השיעור? או מה אם אף פעם לא למדת עם מישהו שהגיע לשלב של טבילה? האם אתה צריך להרגיש אשם ולחשוב שיהוה לא מברך את השירות שלך? במאמר נשיב על שתי שאלות: (1) מה הופך את השירות שלנו למוצלח? (2) אילו ציפיות מציאותיות צריכות להיות לנו?
מה הופך את השירות שלנו למוצלח?
5. למה הפעילות שלנו למען יהוה לא תמיד מניבה את התוצאה שקיווינו לה?
5 המקרא אומר על אדם שעושה את רצון אלוהים: ”כל אשר יעשה יצליח” (תהל׳ א׳:3). אבל זה לא אומר שהמאמצים שאנחנו עושים למען יהוה תמיד יניבו את הפרי שציפינו לו. חייהם של בני האדם מלאים בצרות בגלל אי־השלמות — שלנו ושל אחרים (איוב י״ד:1). כמו כן, מתנגדים אולי יצליחו לזמן מה להפריע למאמצינו לבצע את השירות שלנו בדרך שבה אנחנו רגילים (קור״א ט״ז:9; תסל״א ב׳:18). אבל איך יהוה מודד את ההצלחה שלנו? נבחן כעת כמה עקרונות מקראיים שיעזרו לנו להשיב על השאלה.
יהוה מוקיר את מאמצינו, לא משנה אם אנחנו מבשרים פנים אל פנים, במכתבים או בטלפון (ראה סעיף 6)
6. איך יהוה מודד את ההצלחה של הפעילות שאנחנו עושים למענו?
6 יהוה מסתכל על המאמצים שלנו ועל כוח העמידה שלנו. בעיני יהוה הפעילות שלנו למענו מוצלחת כשאנחנו מבצעים אותה בחריצות ובאהבה, לא משנה איך אחרים מגיבים. פאולוס כתב: ”אלוהים אינו נוהג בחוסר צדק ואינו שוכח את פועלכם ואת האהבה שהראיתם למען שמו, בכך ששירתם את הקדושים ועודכם משרתים אותם” (עב׳ ו׳:10). יהוה זוכר את המאמצים שלנו ואת האהבה שלנו, גם אם אנחנו לא מצליחים להשיג תוצאות חיוביות. מכאן שאתה יכול לייחס לעצמך את מה שפאולוס אמר לקורינתים: ”עמלכם בשירות האדון אינו לשווא”, גם אם העמל שלך הניב את התוצאה שציפית לה וגם אם לא (קור״א ט״ו:58).
7. מה אנחנו יכולים ללמוד מהאופן שבו השליח פאולוס תיאר את שירותו?
7 השליח פאולוס היה מבשר יוצא דופן, שהקים קהילות חדשות בערים רבות. אבל כשהוא חש צורך להגן על כשירותו כמשרת המשיח, הוא לא הדגיש את מספר האנשים שהוא עזר להם להפוך למאמינים. למעשה, הוא הפריך את טענותיהם של מי שרצו להתנשא עליו במילים הבאות: ”עשיתי יותר” (קור״ב י״א:23). בדומה לפאולוס, זכור שמאמצים וכוח עמידה הם מה שחשוב ליהוה.
8. מה אנחנו צריכים לזכור לגבי השירות שלנו?
8 יהוה מרוצה מהשירות שלנו. ישוע שלח 70 תלמידים כדי לבשר את מסר המלכות, ובסוף מסע ההטפה שלהם הם ’חזרו בשמחה’. מה היה מקור שמחתם? הם אמרו: ”אפילו השדים נכנעים לנו כשאנו מצווים עליהם בשמך”. אבל ישוע תיקן את החשיבה שלהם כשאמר להם: ”אל תשמחו על כך שהרוחות נכנעות לכם; שמחו ששמותיכם נכתבו בשמיים” (לוקס י׳:17–20). ישוע ידע שלא תמיד יהיו להם חוויות יוצאות דופן כאלה בשירות. למעשה, אנחנו לא יודעים כמה מהאנשים שהקשיבו לראשונה לתלמידים הפכו למאמינים. התלמידים היו צריכים למצוא שמחה לא רק מההישגים שלהם, אלא חשוב מכך, מהידיעה שיהוה מרוצה מהמאמצים השקדניים שלהם.
9. מה תהיה התוצאה אם נתמיד בשירות שלנו, על־פי הכתוב בגלטים ו׳:7–9?
9 אם נתמיד בשירות שלנו, נזכה לחיי עולם. כשאנחנו עושים מאמצים כנים כדי לזרוע ולטפח את זרעי האמת, אנחנו גם ’זורעים למען הרוח’, שהרי אנו מאפשרים לרוח הקודש של אלוהים לפעול בחופשיות בחיים שלנו. כל עוד אנחנו לא ’אומרים נואש’, או ’לא נלאים’, יהוה מבטיח לנו שהוא יעניק לנו חיי עולם, גם אם אנחנו עוזרים לתלמיד חדש להקדיש לו את החיים וגם אם לא (קרא גלטים ו׳:7–9).
אילו ציפיות מציאותיות צריכות להיות לנו?
10. מה קובע מה תהיה התגובה של האנשים למסר שאנחנו מבשרים?
10 התגובה של מאזינינו תלויה בעיקר במצב הלב שלהם. ישוע הסביר אמת זו במשל שסיפר על זורע שמפזר זרעים בסוגי אדמה שונים, אשר רק אחד מהם מניב פרי (לוקס ח׳:5–8). ישוע אמר שסוגי האדמה השונים מסמלים אנשים שהלב שלהם מגיב בדרכים שונות ל”דבר אלוהים” (לוקס ח׳:11–15). בדומה לזורע, אנחנו לא יכולים לשלוט על פרי עמלנו, שהרי הוא תלוי במצב הלב של המאזינים שלנו. האחריות שלנו היא להמשיך לזרוע את הזרע הטוב של מסר המלכות. כפי שהשליח פאולוס אמר: ”כל אחד יקבל את גמולו כפי עמלו”, ולא כפי התוצאות של עמלו (קור״א ג׳:8).
נוח בישר בנאמנות במשך שנים רבות, אבל אף אחד לא נכנס איתו לתיבה מלבד משפחתו הקרובה. למרות זאת, נוח הצליח לציית לאלוהים! (ראה סעיף 11)
11. למה נוח היה ’מבשר צדקה’ מוצלח? (ראה תמונה בעמוד השער.)
11 גם עדיו של יהוה מימי קדם נתקלו בחוסר היענות. נוח, למשל, שימש כ’מבשר צדקה’, קרוב לוודאי במשך עשרות שנים (פט״ב ב׳:5). אין ספק שהוא קיווה שאחרים ייענו בחיוב לבשורה שלו, אבל יהוה לא אמר שזה יקרה. למעשה, כשאלוהים הדריך את נוח לבנות את התיבה, הוא אמר: ”עליך להיכנס אל התיבה, אתה ובניך ואשתך ונשות בניך איתך” (בר׳ ו׳:18). בהתחשב בממדי התיבה שאלוהים הורה לו לבנות ובקיבולת שלה, יכול להיות שנוח הבין שגם אם תהיה תגובה חיובית לבשורה שלו, היא תהיה מוגבלת (בר׳ ו׳:15). בסופו של דבר אף אדם בעולם האלים ההוא לא הגיב בחיוב לבשורה של נוח (בר׳ ז׳:7). האם יהוה ראה בנוח כישלון? ממש לא. בעיני יהוה נוח היה מבשר מוצלח כי הוא עשה בנאמנות את מה שהוא ביקש ממנו לעשות (בר׳ ו׳:22).
12. איך הנביא ירמיהו מצא שמחה בשירותו לנוכח אדישות והתנגדות?
12 גם הנביא ירמיהו בישר במשך עשרות שנים לנוכח אדישות והתנגדות. הוא כל כך התייאש מה”חרפה” וה”קלס” של מתנגדיו שהוא חשב לוותר על המשימה שלו (יר׳ כ׳:8, 9). אבל ירמיהו לא ויתר. מה עזר לו לגבור על המחשבות השליליות שלו ולמצוא שמחה בשירותו? הוא התמקד בשתי עובדות חשובות. ראשית, המסר של אלוהים שירמיהו מסר לאנשים כלל ”עתיד ותקווה” (יר׳ כ״ט:11). שנית, יהוה העניק לירמיהו את הזכות לשאת את שמו (יר׳ ט״ו:16). גם אנחנו מוסרים מסר של תקווה בעולם קר ומנוכר, ונושאים את שמו של יהוה כעדיו. כשאנחנו ממקדים את תשומת ליבנו בשתי עובדות חשובות אלה, אנחנו יכולים למצוא שמחה, ללא תלות בתגובה של האנשים.
13. מה אנחנו לומדים מהמשל שסיפר ישוע במרקוס ד׳:26–29?
13 צמיחה רוחנית מתרחשת בהדרגה. ישוע לימד אמת זו במשל שסיפר על הזורע הישן. (קרא מרקוס ד׳:26–29.) מאמציו של הזורע הניבו פרי בהדרגה, והצמיחה הייתה במידה רבה מעבר לשליטתו. יכול להיות שגם אתה לא תראה במשך זמן מה תוצאות למאמצים שלך במלאכת עשיית התלמידים, כי הצמיחה תתרחש בהדרגה ובשלבים. כפי שחקלאי לא יכול להכריח את הגידולים לצמוח בקצב שהוא רוצה, כך אנחנו לא יכולים להכריח את תלמידי המקרא שלנו להתקדם מבחינה רוחנית בקצב שהיינו רוצים. לכן אל תתייאש או תוותר אם הם לא מתקדמים מהר כפי שציפית. כמו בחקלאות, גם בעשיית תלמידים צריך סבלנות (יעקב ה׳:7, 8).
14. איזו דוגמה מראה שיכול לחלוף זמן לפני שנראה תוצאות בשירות?
14 באזורים מסוימים אולי לא נראה תוצאות לשירות שלנו במשך שנים. שים לב לחווייתן של גלאדיס ורובי אלן, אחיות שבשנת 1959 נשלחו כחלוצות רגילות לעיירה בפרובינציית קוויבק שבקנדה. * בגלל לחץ ציבורי והשפעה של הכנסייה הקתולית, אנשים לא היו מוכנים לשמוע את מסר המלכות. גלאדיס נזכרה: ”עברנו מבית לבית שמונה שעות ביום במשך שנתיים מבלי שאיש יפתח לנו את הדלת! האנשים פשוט ניגשו לדלת וסגרו את הווילון. אבל לא הרמנו ידיים”. עם הזמן הגישה של האנשים התרככה והשטח הפך ליותר פורה. היום יש בעיירה הזו שלוש קהילות (יש׳ ס׳:22).
15. מה הכתוב בקורינתים א׳. ג׳:6, 7 מלמד אותנו על מלאכת עשיית התלמידים?
15 מלאכת עשיית התלמידים היא מאמץ קבוצתי. נאמר שדרושה קהילה שלמה כדי לעזור למישהו להגיע לשלב של טבילה. (קרא קורינתים א׳. ג׳:6, 7.) מבשר נותן לאדם מעוניין עלון או כתב עת. האח מבין בהמשך שלוח הזמנים שלו לא יאפשר לו לחזור כדי לטפח את ההתעניינות, ומבקש ממבשר אחר לערוך את הביקור החוזר. למבשר השני מתאפשר להתחיל שיעור מקרא. הוא מזמין אחים ואחיות שונים להצטרף לשיעור, וכל אחד מהם מעודד את התלמיד בדרך שונה. כל אח ואחות שהתלמיד פוגש עוזרים להשקות את זרע האמת. כך, כפי שישוע אמר, הזורע והקוצר יכולים לשמוח יחד בקציר הרוחני (יוח׳ ד׳:35–38).
16. למה אתה יכול למצוא שמחה בשירות גם אם אתה מוגבל בגלל בריאות לקויה או תשישות?
16 מה אם ההשתתפות שלך בהטפת הבשורה הטובה ובהוראתה מוגבלת בגלל בריאות לקויה או תשישות? אתה עדיין יכול למצוא שמחה בתפקיד שיש לך בקציר. שים לב מה עשה דוד המלך אחרי שהוא ואנשיו הצילו את משפחותיהם ואת רכושם מידי העמלקים הפושטים. מאתיים מאנשיו היו עייפים מכדי להילחם, ולכן נשארו מאחור כדי לשמור על הכלים. אחרי הניצחון בקרב דוד הורה לחלק את השלל שווה בשווה בין כולם (שמ״א ל׳:21–25). כך גם לגבי מלאכת עשיית התלמידים הכלל־עולמית. כל מי שעושה את מיטבו יכול להשתתף במידה שווה בשמחה על כל אדם חדש שמצילים אותו ועוזרים לו להתחיל להתהלך בדרך המובילה לחיים.
17. על מה אנחנו יכולים להודות ליהוה?
17 אנחנו מודים ליהוה על הדרך האוהבת שבה הוא מתבונן במה שאנחנו עושים בשירותו. הוא יודע שאנחנו לא יכולים לשלוט בתוצאות מאמצינו. בכל זאת, הוא שם לב לחריצות שלנו ולמניעים הטובים שלנו והוא גומל לנו. הוא גם מלמד אותנו איך נוכל למצוא שמחה בחלק שאנחנו ממלאים בקציר הגדול (יוח׳ י״ד:12). נוכל להיות בטוחים שאלוהים יהיה מרוצה מאיתנו כל עוד לא נוותר!
שיר 67 ”הכרז את הדבר”
^ ס׳ 5 אנחנו שמחים כשאנשים מגיבים בחיוב לבשורה הטובה, ומתאכזבים כשהם לא. מה אם מישהו שאתה לומד איתו את המקרא לא מתקדם? או מה אם אף פעם לא יצא לך ללמוד עם מישהו שהגיע לשלב של טבילה? האם זה אומר שנכשלת במלאכת עשיית התלמידים? במאמר נראה למה אנחנו יכולים להצליח בשירות שלנו ולמצוא שמחה בלי קשר לאופן שבו אנשים מגיבים למאמצים שלנו.
^ ס׳ 3 ראה ספר השנה של עדי־יהוה 2005, עמ׳ 205–211 (אנג׳).
^ ס׳ 14 ראה סיפור החיים של גלאדיס אלן, ”לא הייתי משנה דבר!” בהוצאת המצפה מ־1 בספטמבר 2002.
