ישוע למד תכונות שבהמשך הפכו אותו לשותף מצוין לעבודה עבור מי ששרתו לצידו עלי אדמות.‏ איך הדוגמה של ישוע יכולה להועיל לנו?‏ אם נבחן מקרוב את דוגמתו,‏ נבחין בשלושה עקרונות שיכולים לעזור לנו להיות שותפים טובים לעבודה.‏ העקרונות האלה יעזרו לנו לקדם רוח של אחדות ושיתוף פעולה.‏

שותף טוב לעבודה נוהג בענווה ומעריך את עמיתיו.‏ הוא לא מנסה להשוויץ.‏ ענווה היא משהו שישוע למד מאביו.‏ למרות שיהוה לבדו ראוי להיקרא בורא,‏ הוא רצה שאחרים ידעו על התפקיד החשוב שמילא בנו ושותפו לעבודה.‏ זה משתקף במילים שאמר אלוהים:‏ ‏”‏נעשה אדם בצלמנו”‏ (‏בר׳ א׳:‏26‏)‏.‏ ישוע ודאי העריך את הענווה שגילה יהוה בהקשר זה (‏תהל׳ י״ח:‏35‏)‏.‏

כשישוע היה עלי אדמות הוא גילה ענווה דומה.‏ כששיבחו אותו על ההישגים שלו,‏ הוא נתן את הקרדיט למי שראוי לו (‏מר׳ י׳:‏17,‏ 18;‏ יוח׳ ז׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ ישוע התאמץ לשמור על אווירה שלווה עם התלמידים שלו.‏ הוא ראה בהם ידידים,‏ לא עבדים (‏יוח׳ ט״ו:‏15‏)‏.‏ הוא אפילו רחץ את רגליהם כדי ללמד אותם לקח על ענווה (‏יוח׳ י״ג:‏5,‏ 12–14‏)‏.‏ חשוב שגם  אנחנו נעריך את שותפינו לעבודה ולא נציב את טובתנו האישית לפני טובתם.‏ אם ’‏ננהג בכבוד איש ברעהו’‏ ולא נדאג מי יקבל את הקרדיט,‏ נוכל להשיג הרבה יותר (‏רומ׳ י״ב:‏10‏)‏.‏

אדם עניו גם יכיר בעובדה ש”‏תודות ליועצים רבים ישנה הצלחה”‏ (‏מש׳ ט״ו:‏22‏)‏.‏ ללא תלות בניסיון או ביכולות שלנו,‏ אנחנו צריכים לזכור שאף אחד מאיתנו לא יודע הכול.‏ אפילו ישוע הכיר בכך שיש דברים שהוא לא יודע (‏מתי כ״ד:‏36‏)‏.‏ כמו כן,‏ הוא התעניין במה שתלמידיו הלא־מושלמים ידעו או חשבו (‏מתי ט״ז:‏13–16‏)‏.‏ אין פלא ששותפיו לעבודה הרגישו נוח בחברתו.‏ באופן דומה,‏ כשאנחנו זוכרים בענווה את המגבלות שלנו ומאפשרים לאחרים לתרום את חלקם,‏ אנחנו מקדמים יחסי שלום איתם ויחד מגיעים להצלחה.‏

חשוב במיוחד שזקני־הקהילה יחקו את ישוע בהיבט זה כשהם פועלים יחד.‏ הם צריכים לזכור שרוח הקודש יכולה להשפיע על כל אחד מהזקנים במועצה.‏ אם בישיבות שלהם זקני־הקהילה ינסו לשמור על אווירה שבה כל אחד ירגיש חופשי לתרום את חלקו,‏ הם יגיעו יחד להחלטות שיהיו לטובת כל הקהילה.‏

שותף טוב לעבודה נוהג בסבירות עם עמיתיו.‏ הוא גמיש ומוכן לוותר.‏ לישוע ודאי היו הזדמנויות רבות לראות את הסבירות של אביו.‏ לדוגמה,‏ יהוה שלח אותו לפדות את האנושות מגזר דין מוות שבני אדם היו ראויים לו (‏יוח׳ ג׳:‏16‏)‏.‏

ישוע היה מוכן לוותר כשזה היה נחוץ או הולם.‏ זכור איך הוא עזר לאישה פיניקית,‏ למרות שנשלח לבית ישראל (‏מתי ט״ו:‏22–28‏)‏.‏ הוא היה סביר גם בציפיות שלו מתלמידיו.‏ אחרי שחברו הקרוב פטרוס התכחש לו בפומבי,‏ ישוע היה מוכן לסלוח לו.‏ בהמשך הוא הפקיד בידיו של פטרוס תפקידים כבדי משקל (‏לוקס כ״ב:‏32;‏ יוח׳ כ״א:‏17;‏ מה״ש ב׳:‏14;‏ ח׳:‏14–17;‏ י׳:‏44,‏ 45‏)‏.‏ דוגמתו של ישוע מראה בבירור שעל ’‏סבירותנו להיוודע לכל אדם’‏ בכך שנהיה מוכנים לוותר (‏פיל׳ ד׳:‏5‏)‏.‏

סבירות תניעה אותנו גם להתאים את עצמנו כדי לשתף פעולה עם אנשים מכל הסוגים.‏ ישוע הסתדר כל כך טוב עם מי שסבבו אותו,‏ שאויביו האשימו אותו מתוך  קנאה שהוא ’‏ידיד של המוכסים והחוטאים’‏,‏ אלה שנענו למסר שלו (‏מתי י״א:‏19‏)‏.‏ האם נצליח,‏ כמו ישוע,‏ לשתף פעולה עם אחרים?‏ לואיס,‏ אח ששירת בשירות הנפתי ובבית־אל עם אחים מרקעים שונים,‏ אומר:‏ ”‏ניסיתי לחשוב על כל קבוצה שאיתה עבדתי כמו על חומה שבנויה מאבנים לא־מסותתות.‏ אם תשנה את המיקום של חלק מהאבנים,‏ תוכל בסופו של דבר ליצור קיר ישר.‏ ניסיתי להשתנות גם בעצמי כדי לעזור לקיר להיות ישר”‏.‏ איזו גישה טובה!‏

איך נוכל לשתף פעולה בקהילה שלנו?‏ נוכל לעשות את זה בזמן שאנחנו מבשרים עם קבוצת השירות שלנו.‏ אולי אנחנו מבשרים עם מי שיש להם מצב משפחתי שונה משלנו או עם מי ששונים מאיתנו בגיל.‏ האם נוכל להתאמץ להיות סבירים ולשנות את הקצב או הסגנון שלנו כדי לעזור להם ליהנות משירות יותר פורה?‏

שותף טוב לעבודה ’‏נכון לתת’‏ (‏טימ״א ו׳:‏18‏)‏.‏ כשישוע עמל לצד אביו,‏ הוא ודאי שם לב שיהוה לא נוהג בחשאיות.‏ בעת שיהוה ’‏הכין את השמיים’‏,‏ ישוע ’‏היה שם’‏,‏ ויכול היה ללמוד ממנו (‏מש׳ ח׳:‏27‏)‏.‏ לימים ישוע עצמו שמח לחלוק עם תלמידיו ’‏מה שהוא שמע’‏ מאביו (‏יוח׳ ט״ו:‏15‏)‏.‏ כמו ישוע,‏ גם אנחנו צריכים להיות מוכנים לחלוק את הידע והניסיון שלנו עם שותפינו לעבודה.‏ שותף טוב לעבודה לא ישמור לעצמו מידע נחוץ או מועיל רק כדי להשאיר את השליטה בידיו.‏ הוא ישמח לחלוק עם אחרים את הדברים הטובים שלמד.‏

אנחנו יכולים גם לומר מילות עידוד לשותפינו לעבודה.‏ האם זה לא מחמם את ליבנו כשמישהו שם לב למאמצים שלנו ומביע הערכה מעומק ליבו?‏ ישוע מצא את הזמן כדי לומר לשותפיו לעבודה את הדברים הטובים שהוא ראה בהם.‏ (‏השווה מתי כ״ה:‏19–23;‏ לוקס י׳:‏17–20‏.‏)‏ הוא אפילו אמר להם שהם יעשו ”‏מעשים גדולים מאלה”‏ שהוא עשה (‏יוח׳ י״ד:‏12‏)‏.‏ בלילה שלפני מותו,‏ הוא שיבח את שליחיו הנאמנים באמרו:‏ ”‏אתם דבקתם בי בניסיונותיי”‏ (‏לוקס כ״ב:‏28‏)‏.‏ האם אתה יכול לדמיין איך המילים שלו נגעו ללב שלהם והניעו אותם לפעולה?‏ אם גם אנחנו נמצא זמן כדי לשבח את שותפינו לעבודה,‏ הם יהיו שמחים יותר וקרוב לוודאי גם יעילים יותר.‏

‏”‏שותף טוב לעבודה לא צריך להיות מושלם”‏,‏ אומר אח ששמו קַיוֹדֵה,‏ ”‏אבל הוא מפיץ סביבו שמחה והוא הופך את העבודה לפחות מכבידה עבור מי שעובדים איתו”‏.‏ האם אפשר להגדיר אותך כשותף כזה?‏ תוכל לנסות לשאול אחים שעובדים איתך מה דעתם עליך כשותף.‏ אם הם נהנים לעבוד איתך,‏ כמו שתלמידיו של ישוע נהנו לעבוד איתו,‏ תוכל לומר גם אתה את המילים שאמר השליח פאולוס:‏ ”‏אנו.‏.‏.‏ שותפיכם לעבודה למען שמחתכם”‏ (‏קור״ב א׳:‏24‏)‏.‏