במהלך טקס שנערך באתר הזיכרון של מחנה הריכוז דכאו ב־7 במאי 2018 הוסר הלוט מעל שלט הנצחה לזכרו של אח מקס אקרט במעמד 200 נוכחים.‏ הוא נכלא במחנה הריכוז דכאו למעלה משנתיים ולאחר מכן נשלח למחנה הריכוז הידוע לשמצה מאוטהאוזן באוסטריה.‏ הוא מעולם לא שב לביתו.‏ אומנם בעבר מעטים ידעו על מותו של אח אקרט,‏ אך כיום הוא זוכה להכרה ציבורית כאדם בעל אמונה איתנה כסלע.‏

מתיעודים עולה שאח אקרט שמר על נאמנות לאורך שנים.‏ הוא ואשתו נקנסו כבר בשנת 1935 משום ששוחחו עם אחרים על אמונתם.‏ מאוחר יותר הוא איבד את עבודתו כי סירב לשאת דגל עם צלב קרס.‏ ב־1937 הוא היה אחד מכ־600 עדי־יהוה עזי רוח שנכלאו בדכאו.‏ לאחר מעל שנתיים הוא הועבר למאוטהאוזן,‏ מחנה שבו מתו לפחות 000,‏90 אסירים בשל התנאים המחפירים.‏ ב־21 בפברואר 1940 קיבלה אשתו של אח אקרט מברק שהודיע לה ללא שום גינונים:‏ ”‏בעלך מת היום במחנה.‏ למידע נוסף צרי קשר עם המשטרה”‏.‏ הוא היה בן 43 במותו.‏

ד״ר גבריאלה המרמן,‏ מנהלת אתר הזיכרון של מחנה הריכוז דכאו,‏ הסבירה בנאום שנשאה בטקס:‏ ”‏תלמידי המקרא [‏כפי שנודעו אז עדי־יהוה]‏ נרדפו מפני שאמונתם לא אפשרה להם להצטרף לארגונים נאציים,‏ להצדיע במועל יד או לשרת בצבא”‏.‏ היא הוסיפה ואמרה:‏ ”‏אסירים לשעבר [‏תיארו]‏ את גישתם של תלמידי המקרא בכבוד עמוק,‏ והם [‏הדגישו]‏ במיוחד את כוח עמידתם ואת נכונותם לעזור”‏.‏

אח וולפרם סלופינה,‏ הדובר של עדי־יהוה בגרמניה,‏ הכיר בכך שאח אקרט לא היה ידוע לרבים מהנוכחים בטקס וציין:‏ ”‏אפילו אין לנו תמונה של מקס אקרט”‏.‏ אך הוא הוסיף שהשלט הוא ”‏עדות לכוח העמידה שגילה [‏אח אקרט]‏ ולאמונתו הבלתי מתפשרת – אפילו עד מוות”‏.‏

אין לנו כל ספק שיהוה זוכר את האמונה והנאמנות של מקס אקרט ושל כל עדי־יהוה שמתו על מזבח אמונתם (‏עברים ו׳:‏10‏)‏.‏