מרים המגדלית נשאה את עיניה השמיימה ומחתה את דמעותיה.‏ אדונה האהוב היה תלוי על עמוד הוקעה.‏ היה זה בסביבות הצהריים ביום אביבי,‏ אך בכל זאת ”נפלה חשיכה על כל הארץ”!‏ (‏לוקס כ״ג:‏44,‏ 45‏)‏ היא הצטנפה בתוך בגדה בשעה שהתקרבה אל יתר הנשים.‏ ליקוי חמה הנמשך רק מספר דקות לא יכול היה לגרום לחשיכה זו שארכה שלוש שעות.‏ ייתכן שמרים ושאר האנשים שעמדו ליד ישוע החלו לשמוע את חיות הלילה,‏ דבר שלא היו רגילים לשמוע במהלך היום.‏ כמה צופים מן הצד ”נתמלאו פחד רב ואמרו:‏ ’‏באמת היה זה בן אלוהים’‏” (‏מתי כ״ז:‏54‏)‏.‏ ייתכן שתלמידיו של ישוע ואחרים חשבו שיהוה עצמו הביע את עצבותו ואת אי שביעות רצונו מהיחס האכזרי כלפי בנו.‏

מרים המגדלית התקשתה לצפות במתרחש,‏ אך היא גם לא הייתה יכולה לעזוב (‏יוחנן י״ט:‏25,‏ 26‏)‏.‏ אין ספק שכאבו של ישוע היה קשה מנשוא.‏ וגם אימו של ישוע הייתה זקוקה לנחמה ולתמיכה.‏

אחרי כל מה שישוע עשה למען מרים,‏ היא חשה צורך לעשות כל שביכולתה למענו.‏ בעברה,‏ הייתה היא אישה אומללה ומעוררת רחמים,‏ אך ישוע הפך את הקערה על פיה.‏ הוא מילא את חייה במשמעות ובכבוד.‏ היא הפכה לאישה בעלת אמונה חזקה.‏ כיצד?‏ ומה נוכל ללמוד מאמונתה?‏

סיפורה המקראי של מרים המגדלית נפתח במתנה.‏ ישוע העניק לה חירות — הוא שחרר אותה משעבוד מסויט.‏ באותם ימים השפעת השדים הייתה דבר נפוץ,‏ ואותן רוחות מרושעות תקפו אנשים רבים ואף אחזו בכמה מהם.‏ איננו יודעים איזו השפעה הייתה לשדים על מרים המגדלית המסכנה;‏ אולם אנו יודעים שאחזו בה שבעה מהבריונים האכזרים הללו.‏ והודות לישוע המשיח,‏ כולם גורשו ממנה!‏ (‏לוקס ח׳:‏2‏)‏.‏

סוף כל סוף זכתה מרים לחירות ולהקלה,‏ וחיים חדשים נפרשו כעת בפניה.‏ כיצד תוכל להביע את הערכתה?‏ היא הפכה לתלמידה נאמנה של ישוע.‏ היא גם הגיבה לצורך שראתה:‏ ישוע ושליחיו היו זקוקים למזון,‏ בגדים וקורת גג כדי להעביר את הלילה.‏ הם לא היו אנשים עשירים,‏ ולא עבדו לפרנסתם באותה תקופה.‏ על מנת להתמקד בבישור ובהוראה,‏ הם היו זקוקים לסיוע חומרי.‏

מרים ומספר נשים אחרות סייעו במילוי הצרכים הללו.‏ הנשים ”שירתו אותם מנכסיהן” (‏לוקס ח׳:‏1,‏ 3‏)‏.‏ חלקן ככל הנראה היו נשים אמידות.‏ המקרא אינו מציין אם הן הכינו את הארוחות,‏ כיבסו את הבגדים,‏ או דאגו למקומות לינה בכל כפר וכפר.‏ אך הן מילאו את משימתן ברצון ותמכו בקבוצה נודדת זו,‏ שקרוב לוודאי מנתה כ־20 אנשים.‏ מאמציהן של נשים אלה ללא ספק סייעו לישוע ולשליחיו להקדיש את מלוא תשומת ליבם למלאכת הבישור.‏ כמובן,‏ מרים ידעה שהיא לעולם לא תוכל לגמול לישוע על מה שעשה עבורה — אך היא זכתה להנאה רבה מכיוון שעשתה כל שביכולתה!‏

רבים כיום מזלזלים במי שמבצעים עבודות פשוטות למען אחרים.‏ אך לא כך מרגיש אלוהים.‏ דמיין עד כמה היה מרוצה לראות את מרים נותנת מעצמה,‏ ועושה כל שביכולתה על מנת לתמוך בישוע ובשליחיו!‏ גם בימינו,‏ משיחיים נאמנים רבים שמחים לבצע עבודות פשוטות למען אחרים.‏ לפעמים מחווה מעשית או אפילו מילה טובה יכולות להועיל רבות.‏ יהוה מעריך תרומות כגון אלה (‏משלי י״ט:‏17;‏ עברים י״ג:‏16‏)‏.‏

מרים המגדלית הייתה אחת מהנשים הרבות שליוו את ישוע לירושלים לרגל הפסח של שנת 33 לספירה (‏מתי כ״ז:‏55,‏ 56‏)‏.‏ אין ספק שנחרדה כששמעה שישוע נעצר ונשפט במהלך הלילה.‏ והמצב רק הלך והחמיר.‏ המושל פונטיוס פילטוס נכנע ללחצים מצד מנהיגי הדת היהודים ומצד ההמון שהיה נתון תחת השפעתם,‏ וגזר על ישוע מוות אכזרי על עמוד הוקעה.‏ מרים ודאי ראתה את אדונה מותש ושותת דם,‏ כשהוא גורר בין הרחובות,‏ בקושי רב,‏ את העמוד הארוך — אותו עמוד שישמש להוצאתו להורג (‏יוחנן י״ט:‏6,‏ 12,‏ 15–17‏)‏.‏

במקום שבו הוצא להורג,‏ לאחר רדת החשיכה בערך בשעת הצהריים,‏ עמדו מרים המגדלית ושאר הנשים ”ליד עמוד ההוקעה של ישוע” (‏יוחנן י״ט:‏25‏)‏.‏ מרים,‏ שהייתה שם עד הרגע האחרון,‏ ראתה ושמעה את ישוע מפקיד בידי שליחו האהוב יוחנן את האחריות לדאוג לאימו.‏ היא שמעה אותו זועק בייסורים לאביו.‏ וזמן קצר לפני מותו,‏ היא גם שמעה את דבריו האחרונים.‏ הוא חתם במילת הניצחון:‏ ”נשלם”.‏ היא התייסרה.‏ למרות זאת,‏ אין ספק שהיא עדיין נשארה במקום לאחר שישוע מת.‏ מאוחר יותר היא נשארה ליד הקבר החדש,‏ היכן שאיש עשיר — יוסף איש רמתיים — הניח את גופתו של ישוע (‏יוחנן י״ט:‏30;‏ מתי כ״ז:‏45,‏ 46,‏ 57–61‏)‏.‏

דוגמתה של מרים מזכירה לנו מה עלינו לעשות כאשר אחינו לאמונה מתמודדים עם ניסיונות קשים.‏ אין אנו מסוגלים למנוע טרגדיה או להעלים את כאבם של הקורבנות.‏ אך אנו יכולים לגלות חמלה ואומץ.‏ במהלך תקופות קשות,‏ עצם נוכחותו של חבר תומך יכולה לתרום רבות.‏ כאשר אנו עומדים לצד חבר השרוי בצורך,‏ אנו מגלים אמונה חזקה ויכולים להעניק נחמה רבה (‏משלי י״ז:‏17‏)‏.‏

לאחר שגופתו של ישוע הונחה בקבר,‏ מרים הייתה בין הנשים שהביאו בשמים נוספים כדי שיוכלו בהמשך למשוח בהם את גופו (‏מרקוס ט״ז:‏1,‏ 2;‏ לוקס כ״ג:‏54–56‏)‏.‏ דמיין את התמונה הבאה:‏ היה זה למוחרת צאת השבת.‏ מרים קמה השכם בבוקר,‏ ויחד עם נשים אחרות צעדה לאורך הרחובות החשוכים בדרך לקברו של ישוע.‏ הן תהו כיצד יוכלו לגלול את האבן הכבדה שחסמה את פתח הקבר (‏מתי כ״ח:‏1;‏ מרקוס ט״ז:‏1–3‏)‏.‏ ולמרות זאת,‏ הן לא שבו על עקבותיהן.‏ אין ספק שאמונתן הניעה אותן לעשות כל שביכולתן ולבטוח ביהוה שיעשה את השאר.‏

מרים ככל הנראה הקדימה את הנשים האחרות כשהגיעה לקבר.‏ היא קפאה במקומה,‏ המומה.‏ האבן כבר נגולה — והקבר היה ריק!‏ כיאה לאישה פעלתנית,‏ היא שמה פעמיה לעבר פטרוס ויוחנן על מנת לדווח להם את אשר ראתה.‏ דמיין אותה מתנשפת בכבדות ואומרת:‏ ”לקחו את האדון מן הקבר,‏ ואיננו יודעות היכן הניחו אותו”!‏ פטרוס ויוחנן מיהרו אל הקבר,‏ וידאו שהוא אכן ריק וחזרו לבתיהם * (‏יוחנן כ׳:‏1–10‏)‏.‏

כשמרים חזרה אל הקבר,‏ היא השתהתה שם לבדה.‏ היה זה בשעות הבוקר המוקדמות כאשר דממת הקבר הריק הכתה בה,‏ והיא פרצה בבכי תמרורים.‏ היא התכופפה כדי להביט אל תוך הקבר,‏ עדיין מתקשה להאמין שהאדון איננו,‏ ובהלה גדולה אחזה בה.‏ שני מלאכים לבושים לבן ישבו שם!‏ ”למה את בוכה?‏” הם שאלו.‏ מבולבלת,‏ היא חזרה על מה שאמרה לשליחים:‏ ”לקחו את אדוני ואינני יודעת איפה הניחו אותו” (‏יוחנן כ׳:‏11–13‏)‏.‏

היא הסתובבה וראתה אדם שעמד מאחוריה.‏ היא לא זיהתה אותו,‏ לכן הניחה שזהו הגנן שעבד במקום.‏ הוא שאל אותה בעדינות:‏ ”אישה,‏ למה את בוכה?‏ את מי את מחפשת?‏” מרים השיבה:‏ ”אדוני,‏ אם העברת אותו למקום אחר,‏ אמור לי היכן הנחת אותו,‏ ואני אקח אותו” (‏יוחנן כ׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ חשוב על מה שאמרה.‏ האם אותה אישה בודדה באמת הייתה יכולה להרים ולשאת את גופתו של ישוע המשיח,‏ שהיה גבר חזק וחסון?‏ מרים לא עצרה כדי לחשוב על דברים אלה.‏ היא פשוט ידעה שעליה לעשות את מה שביכולתה.‏

כאשר אנו מתמודדים עם יגון ועם מכשולים הנראים לנו קשים מנשוא,‏ האם נוכל לחקות את מרים המגדלית?‏ אם אנו מתמקדים אך ורק בחולשותינו ובמגבלותינו,‏ אנו עלולים להיות משותקים מפחד ומאי־ודאות.‏ אולם אם נהיה נחושים לעשות כל שביכולתנו ונבטח באלוהינו שיעשה את השאר,‏ נוכל לעשות מעל ומעבר למה שדמיינו (‏קורינתים ב׳.‏ י״ב:‏10;‏ פיליפים ד׳:‏13‏)‏.‏ חשוב מכול,‏ אנו נשביע את רצונו של יהוה.‏ אין ספק שמרים עשתה זאת,‏ ויהוה גמל לה בדרך יוצאת דופן.‏

לא היה זה גנן שעמד מול מרים.‏ האיש היה נגר בעברו,‏ לאחר מכן מורה ואז גם אדונה האהוב.‏ אך היא לא זיהתה אותו והחלה להתרחק.‏ מרים לא הייתה מסוגלת לתפוס את אשר ראתה:‏ ישוע הוקם לתחייה כיצור רוחני רב־עוצמה.‏ ככזה,‏ הוא לבש גוף בשר ודם,‏ אך דמותו הייתה שונה מהגוף שהקריב.‏ בימים המרגשים שלאחר תחייתו,‏ אפילו מי שהכירו אותו היטב לא זיהו אותו (‏לוקס כ״ד:‏13–16;‏ יוחנן כ״א:‏4‏)‏.‏

כיצד חשף ישוע בפני מרים את זהותו?‏ היה זה באופן שבו ביטא מילה אחת ויחידה:‏ ”מרים!‏” כאשר שמעה זאת מרים,‏ היא הסתובבה וקראה:‏ ”רַבּוֹנִי!‏” — מילה שהעידה על חום,‏ ושקרוב לוודאי השתמשה בה אין־ספור פעמים כשפנתה אליו.‏ היה זה מורָהּ האהוב!‏ שמחה הציפה אותה.‏ היא אחזה בו ולא רצתה להרפות (‏יוחנן כ׳:‏16‏)‏.‏

ישוע ידע מה היא חושבת.‏ ”חדלי לאחוז בי”,‏ הוא אמר.‏ נוכל לדמיין אותו אומר לה את המילים הללו באדיבות,‏ אולי בחיוך לבבי,‏ בשעה שהוא משתחרר בעדינות מאחיזתה ומרגיע אותה באומרו:‏ ”עדיין לא עליתי אל האב”.‏ לא היה זה הזמן עבורו לעלות השמיימה.‏ נותרה לו עדיין מלאכה לבצע בכדור הארץ,‏ והוא רצה שמרים תעזור.‏ אין ספק שמרים הקשיבה קשב רב לדבריו.‏ הוא אמר לה:‏ ”לכי אל אחיי ואמרי להם,‏ ’‏אני עולה אל אבי ואביכם,‏ אל אלוהיי ואלוהיכם’‏” (‏יוחנן כ׳:‏17‏)‏.‏

איזו משימה קיבלה מאדונה!‏ מרים הייתה מבין התלמידים הראשונים שזכו לראות את ישוע המוקם לתחייה,‏ וכעת הופקדה בידה הזכות לספר לאחרים את החדשות הטובות.‏ דמיין את השמחה ואת הלהיטות שהניעו אותה למצוא את שאר התלמידים.‏ ראה בעיני רוחך את מרים מתנשפת בכבדות ואומרת את המילים שוודאי הדהדו במוחה ובמוחם של אחרים זמן רב לאחר מכן:‏ ”ראיתי את האדון!‏” בהתרגשות עצומה שפכה לפניהם את כל דברי ישוע (‏יוחנן כ׳:‏18‏)‏.‏ סיפורה התווסף למה ששמעו התלמידים מיתר הנשים שביקרו בקברו הריק (‏לוקס כ״ד:‏1–3,‏ 10‏)‏.‏

כיצד הגיבו התלמידים?‏ לא כל כך טוב בתחילה.‏ אנו קוראים:‏ ”אלא שדברי הנשים נשמעו להם כדברי הבל,‏ והם לא האמינו להן” (‏לוקס כ״ד:‏11‏)‏.‏ אותם גברים בעלי כוונות טובות גדלו בחברה שבה נהוג היה להפגין חוסר אמון כלפי נשים;‏ לפי המסורת הרבנית,‏ נשים לא הורשו להעיד בבתי משפט.‏ ייתכן שהשליחים היו מושפעים מתרבותם יותר ממה שחשבו.‏ אך ישוע ואביו אינם מחזיקים בדעות קדומות כאלה.‏ איזו זכות העניקו לאישה נאמנה זו!‏

אין ספק שמרים לא הניחה לתגובתם של גברים אלה למרר אותה.‏ היא ידעה שאדונה בטח בה והיא לא הייתה זקוקה ליותר מכך.‏ בידי כל מי שהולכים אחרי ישוע הופקדה המשימה להעביר מסר.‏ מסר זה מכונה במקרא ”הבשורה הטובה על מלכות אלוהים” (‏לוקס ח׳:‏1‏)‏.‏ ישוע לא הבטיח לתלמידיו שכולם יאמינו להם או יעריכו את עבודתם.‏ ההיפך הוא הנכון (‏יוחנן ט״ו:‏20,‏ 21‏)‏.‏ לכן מוטב שהמשיחיים יזכרו את מרים המגדלית.‏ על אף ספקנותם של אחיה המשיחיים,‏ היא לא הניחה לדבר לפגוע בשמחתה והמשיכה לשתף אחרים בחדשות הטובות אודות תחייתו של ישוע!‏

עם הזמן ישוע נראה אל שליחיו ולאחר מכן אל יתר תלמידיו.‏ בשלב מסוים הוא נראה אל יותר מ־500 אנשים שהיו יחדיו!‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏3–8‏)‏ אמונתה של מרים ודאי התחזקה בכל פעם שישוע נגלה,‏ בין שראתה זאת במו עיניה ובין ששמעה את הדיווחים.‏ ייתכן שמרים המגדלית הייתה אחת מהנשים שנכחו באסיפה בירושלים בחג השבועות,‏ כאשר רוח הקודש נשפכה על תלמידיו של ישוע שהתאספו במקום (‏מעשי השליחים א׳:‏14,‏ 15;‏ ב׳:‏1–4‏)‏.‏

על כל פנים,‏ יש לנו סיבות למכביר להיות בטוחים בכך שמרים המגדלית נותרה נאמנה עד סוף חייה.‏ מי ייתן וכל אחד מאיתנו יהיה נחוש בדעתו לנהוג כמותה!‏ נוכל לחקות את אמונתה של מרים המגדלית אם נביע הערכה כלפי כל מה שישוע עשה למעננו ונשרת אחרים בענווה תוך ביטחון בעזרתו של אלוהים.‏