‏”‏ואלוהים המעניק תקווה ימלא נא אתכם שפע שמחה ושלום בשל ביטחונכם בו,‏ כדי שתגאה בכם התקווה בכוח רוח הקודש”‏ (‏רומים ט״ו:‏13‏,‏ תרגום עולם חדש‏)‏.‏

 ‏”‏ואלוהי התקווה ימלא אתכם כל שמחה ושלום באמונתכם,‏ כדי שתגאה בכם התקווה בכוח רוח הקודש”‏ (‏רומים ט״ו:‏13,‏ תרגום החברה לכתבי הקודש‏)‏.‏

 במילים אלה הביע השליח פאולוס את משאלתו שאלוהים ימלא את לב אחיו לאמונה ב”‏שמחה ושלום”‏.‏ תכונות טובות אלה קשורות לתקווה שמאת אלוהים ולכוח שיש לרוח קודשו.‏

 התקווה הזו מצויה במקרא,‏ דברו הכתוב של אלוהים.‏ לפי רומים ט״ו:‏4‏,‏ ”‏כל מה שנכתב מקדם [‏במקרא]‏ נכתב להדרכתנו,‏ כדי שבזכות עמידתנו האיתנה ותודות לנחמה שמתוך הכתובים תהיה לנו תקווה”‏.‏ המקרא חושף בפנינו שאלוהים מבטיח לפתור בעיות שנראות כיום בלתי פתירות,‏ כמו עוני,‏ אי־צדק,‏ חולי ומוות (‏ההתגלות כ״א:‏4‏)‏.‏ והוא יעשה זאת באמצעות ישוע המשיח,‏ בו נוכל לתלות את תקוותנו לעתיד הנפלא הזה (‏רומים ט״ו:‏12‏)‏.‏

 התקווה שמאת אלוהים יכולה ’‏לגאות’‏,‏ או להתעצם,‏ בנו רק אם נבטח בו.‏ ככל שנלמד עליו,‏ כך יגבר ביטחוננו בכך שהוא ראוי לחלוטין לאמוננו (‏ישעיהו מ״ו:‏10;‏ טיטוס א׳:‏2‏)‏.‏ בזכות התקווה הוודאית הזו כל אחד מאיתנו יכול להיות מלא שמחה ושלום,‏ גם בשעת קשיים (‏רומים י״ב:‏12‏)‏.‏

 שלום,‏ שמחה ותקווה הן תכונות שקשורות גם לרוח הקודש,‏ כוחו הפעיל של אלוהים.‏ a יהוה משתמש ברוח הקודש כדי לקיים את הבטחותיו,‏ ועובדה זו כשלעצמה מעניקה תקווה.‏ רוח הקודש יכולה גם להניב בנו תכונות טובות,‏ כמו שמחה ושלום (‏גלטים ה׳:‏22‏)‏.‏

 ספר רומים הוא למעשה איגרת שנשלחה למשיחיים בעיר רומא.‏ חלק מאותם משיחיים הגיעו מרקע יהודי,‏ וחלקם מרקעים אחרים.‏ פאולוס עודד את כולם להיות מאוחדים במחשבה ובמעשים למרות הבדלי הרקע והתרבות שהיו ביניהם (‏רומים ט״ו:‏6‏)‏.‏

 פאולוס הזכיר למשיחיים ברומא שעוד לפני זמן רב ניבא אלוהים על תקופה שבה כל העמים יהללו אותו באחדות.‏ כדי לבסס את העובדה הזו,‏ הוא ציטט מהכתבים העבריים b ארבע פעמים (‏רומים ט״ו:‏9–12‏)‏.‏ כוונת דבריו הייתה שבנוסף ליהודים,‏ אנשים מכל העמים יוכלו להפיק תועלת משירותו של המשיח.‏ לשתי הקבוצות יש אותה תקווה מאת אלוהים.‏ לכן כל האחים בקהילת רומא,‏ ללא תלות ברקע שלהם,‏ היו צריכים ’‏לקבל איש את רעהו’‏,‏ כלומר לנהוג זה בזה באדיבות ולגלות הכנסת אורחים (‏רומים ט״ו:‏7‏)‏.‏