‏”‏כבד את אביך ואת אימך,‏ למען יאריכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלוהיך נותן לך”‏ (‏שמות כ׳:‏12‏,‏ נוסח המסורה)‏.‏

 אלוהים ציווה על בני ישראל לכבד את הוריהם.‏ הוא גם הוסיף למצווה הזו הבטחה שהקנתה לעם סיבה נוספת להישמע לה.‏ כיום איננו כפופים לתורה a שנתן אלוהים לבני ישראל,‏ אך הערכים של אלוהים לא השתנו.‏ העקרונות שבבסיס התורה עדיין רלוונטיים ולכן הם חשובים לכל עובדי אלוהים (‏קולוסים ג׳:‏20‏)‏.‏

 לפי מצווה זו,‏ בין שהילדים קטנים ובין שהם בוגרים,‏ עליהם לרחוש כבוד להוריהם ולהישמע להם (‏ויקרא י״ט:‏3;‏ משלי א׳:‏8‏)‏.‏ גם לאחר שהילדים מתבגרים ומקימים משפחות משלהם,‏ הם ממשיכים להביע אהבה כלפי הוריהם ולדאוג להם.‏ לדוגמה,‏ הם מוודאים שהוריהם יקבלו טיפול הולם בימי זקנתם ועוזרים להם כלכלית בעת הצורך (‏מתי ט״ו:‏4–6;‏ טימותיאוס א׳.‏ ה׳:‏4,‏ 8‏)‏.‏

 שים לב שהילדים הצטוו לכבד את שני ההורים,‏ גם את אביהם וגם את אימם;‏ הייתה בכך הכרה בתפקיד החשוב שממלאת האם במשפחה (‏משלי ו׳:‏20;‏ י״ט:‏26‏)‏.‏ כולנו צריכים לנהוג כך גם כיום.‏

 אולם למצוות כיבוד ההורים תמיד היו מגבלות מסוימות.‏ אם ההורים — או כל אדם אחר — דרשו מהילדים להמרות את פי אלוהים,‏ במקרה כזה לא חלה על הילדים החובה לציית להם (‏דברים י״ג:‏6–8‏)‏.‏ בדומה לכך גם משרתי אלוהים בימינו מקפידים ”‏לציית לאלוהים כשליט ולא לבני אדם”‏ (‏מעשי השליחים ה׳:‏29‏)‏.‏

 בתורה שנתן אלוהים לבני ישראל הוא הבטיח שהילדים שיכבדו את הוריהם יזכו לאריכות ימים וייטב להם על האדמה אשר הוא נותן להם (‏דברים ה׳:‏16‏)‏.‏ הם גם לא ייאלצו לשאת בעונש שנקבע לילדים בוגרים שהתנערו ממצוות אלוהים והתמרדו נגד הוריהם (‏דברים כ״א:‏18–21‏)‏.‏ העקרונות העומדים מאחורי החוקים האלה תקפים עד ימינו (‏אפסים ו׳:‏1–3‏)‏.‏ על כולנו,‏ צעירים ומבוגרים כאחד,‏ לתת דין וחשבון לבוראנו.‏ והוא יקיים את הבטחתו להעניק אריכות ימים לילדים השומעים בקולו ובקול הוריהם.‏ למעשה,‏ הוא אפילו פותח בפניהם את האפשרות לחיות לנצח (‏טימותיאוס א׳.‏ ד׳:‏8;‏ ו׳:‏18,‏ 19‏)‏.‏

 למצווה בשמות כ׳:‏12 יש מיקום בעל חשיבות בעשרת הדיברות (‏שמות כ׳:‏1–17‏)‏.‏ המצוות שקדמו לה פירטו את חובותיהם של בני ישראל כלפי אלוהים,‏ כמו החובה לעבוד אותו לבדו.‏ המצוות שאחריה פירטו את חובותיהם כלפי הזולת,‏ כמו המצוות לא לנאוף ולא לגנוב.‏ משום כך יש הרואים במצווה ”‏כבד את אביך ואת אימך”‏ מעין גשר בין שני סוגי המצוות.‏