מהו ארון הברית?
תשובת המקרא
ארון הברית היה תיבה קדושה שבנו בני ישראל על־פי מצוותו ותכנונו של אלוהים. הוא שמר על ”העדות”, כלומר עשרת הדיברות שנכתבו על שני לוחות אבן (שמות כ״ה:8–10, 16; ל״א:18).
בנייה. מידותיו של הארון היו: אמתיים וחצי אורך, אמה וחצי רוחב ואמה וחצי גובה (111*67*67 ס״מ). הוא היה עשוי מעץ שיטה, היה מצופה זהב מבפנים ומבחוץ ושפתו הייתה מעוטרת. מכסהו, שכונה כפורת והיה עשוי זהב טהור, כלל שני כרובים מזהב, אחד מכל צד. הם ניצבו זה מול זה כשפניהם לכפורת וכנפיהם פרושות כלפי מעלה וסוככות על הכפורת. לארון חוברו ארבע טבעות זהב יצוק מעל רגליו. קורות העשויות עץ שיטה מצופה זהב הושחלו דרך הטבעות ושימשו לנשיאת הארון (שמות כ״ה:10–21; ל״ז:6–9).
מיקום. ארון הברית הונח תחילה בקודש הקודשים שבמשכן, אוהל נייד אשר שימש לעבודת אלוהים ונבנה באותה תקופה שבה נבנה הארון. קודש הקודשים הוסתר מעיני הכוהנים ויתר העם (שמות מ׳:3, 21). רק הכוהן הגדול יכול היה להיכנס לקודש הקודשים ולראות את הארון — אחת לשנה ביום הכיפורים (ויקרא ט״ז:2; עברים ט׳:7). מאוחר יותר הועבר ארון הברית לקודש הקודשים שבמקדש שלמה (מלכים א׳. ו׳:14, 19).
מטרה. הארון היה מעין ארכיון לחפצים קדושים שנועדו להזכיר לבני ישראל את הברית, או ההסכם, שכרת אתם אלוהים בהר סיני. הוא גם מילא תפקיד מרכזי בטקס יום הכיפורים (ויקרא ט״ז:3, 13–17).
תכולה. לוחות הברית שעליהם נכתבו עשרת הדיברות הם החפצים הראשונים שהונחו בארון (שמות מ׳:20). מאוחר יותר נוספו להם כד זהב שהכיל מָן ”ומטה אהרון שפרח” (עברים ט׳:4; שמות ט״ז:33, 34; במדבר י״ז:10). נראה כי הכד והמטה הוצאו בשלב מסוים מהארון, כיוון שהם לא נכללו בו כאשר הועבר לבית המקדש (מלכים א׳. ח׳:9).
הובלה. הארון הועבר ממקום למקום על־ידי הלוויים, אשר נשאו אותו על כתפיהם באמצעות מוטות עצי השיטים (במדבר ז׳:9; דברי הימים א׳. ט״ו:15). המוטות נותרו מחוברים לארון בכל עת, כך שהלוויים לעולם לא היו צריכים לגעת בארון (שמות כ״ה:12–16). ”פרוכת המסך” שהפרידה בין הקודש לקודש הקודשים שימשה לכיסוי ארון הברית בעת העברתו (במדבר ד׳:5, 6). a
סמליות. הארון נקשר לנוכחות אלוהים. למשל, הענן שהופיע מעל ארון הברית בקודש הקודשים ומעל מחנה ישראל היווה סמל לנוכחותו ולברכתו של יהוה (ויקרא ט״ז:2; במדבר י׳:33–36). כמו כן, במקרא נאמר שיהוה ”יושב [מעל] הכרובים”, בהתייחס לשני הכרובים שעל כפורת הארון (שמואל א׳. ד׳:4; תהלים פ׳:1). לפיכך כרובים אלה היו ”תבנית [סמל] המרכבה” של יהוה (דברי הימים א׳. כ״ח:18). בגלל הסמליות שהייתה לארון, יכול היה דוד המלך לכתוב שיהוה ’יושב בציון’ לאחר שהועבר לשם הארון (תהלים ט׳:11).
תארים. המקרא משתמש במגוון מונחים כדי לתאר תיבה קדושה זו, בין היתר ”ארון העדות”, ”ארון הברית”, ”ארון יהוה” ו”ארון עוזך [של יהוה]” (במדבר ז׳:89; יהושע ג׳:6, 13; דברי הימים ב׳. ו׳:41).
כאמור, מכסה הארון נקרא ”הכפורת”, היינו מכסה הכפרה (דברי הימים א׳. כ״ח:11). שם זה מצביע על התפקיד הייחודי של הכפורת ביום הכיפורים, כאשר הכוהן הגדול היה מתיז את דם הקורבנות כלפי הכפורת ולפניה. טקס זה שביצע הכוהן הגדול אפשר כפרת חטאים ”בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל” (ויקרא ט״ז:14–17).
האם ארון הברית קיים כיום?
אין שום עדות לכך. המקרא מלמד שכבר לא היה צורך בארון כיוון שהברית שסימל הוחלפה ב”ברית חדשה”, המבוססת על קורבנו של ישוע (ירמיהו ל״א:31–33; עברים ח׳:13; י״ב:24). המקרא ניבא שתבוא עת שבה ארון הברית לא יהיה עוד, וזאת מבלי שיחסר למשרתי אלוהים (ירמיהו ג׳:16).
בחזון שניתן לשליח יוחנן אחרי שנכרתה הברית החדשה, נראה ארון הברית בשמיים (ההתגלות י״א:15, 19). ארון סמלי זה מייצג את נוכחות אלוהים ואת ברכתו על הברית החדשה.
האם ארון הברית שימש כמעין קמע?
לא. החזקת ארון הברית לא הבטיחה הצלחה. לדוגמה, ארון הברית היה במחנה ישראל כאשר נלחמו בקרב על העיר עי, אך הם נחלו תבוסה עקב חוסר נאמנותו של אחד מהם (יהושע ז׳:1–6). כעבור שנים, הם הפסידו בקרב מול הפלשתים למרות שלקחו עמם את ארון הברית לשדה הקרב. מפלה זו נבעה מרשעותם של הכוהנים חופני ופנחס (שמואל א׳. ב׳:12; ד׳:1–11). בקרב זה שבו הפלשתים את ארון הברית, אך אלוהים הנחית עליהם מכות עד אשר השיבו אותו לישראל (שמואל א׳. ה׳:11 עד ו׳:5).
שנה (לפה״ס) |
מאורע |
---|---|
1513 |
נבנה על־ידי בצלאל ועוזריו תוך שימוש בחומרים שתרמו בני ישראל (שמות כ״ה:1, 2; ל״ז:1). |
1512 |
נחנך על־ידי משה ביחד עם המשכן והכהונה (שמות מ׳:1–3, 9, 20, 21). |
1512 — אחרי 1070 |
הועבר למקומות שונים (יהושע י״ח:1; שופטים כ׳:26, 27; שמואל א׳. א׳:24; ג׳:3; ו׳:11–14; ז׳:1, 2). |
אחרי 1070 |
הובא לירושלים על־ידי דוד המלך (שמואל ב׳. ו׳:12). |
1026 |
הועבר למקדש שלמה בירושלים (מלכים א׳. ח׳:1, 6). |
642 |
הושב לבית המקדש על־ידי המלך יאשיהו (דברי הימים ב׳. ל״ה:3). b |
לפני 607 |
ככל הנראה הוצא מבית המקדש. הוא אינו מוזכר ברשימת הפריטים שנלקחו לבבל כאשר נחרב בית המקדש ב־607 לפה״ס או ברשימת הפריטים שהושבו לירושלים מאוחר יותר (מלכים ב׳. כ״ה:13–17; עזרא א׳:7–11). |
63 |
הוכרז כחסר על־ידי המצביא הרומי פומפיוס שבדק את קודש הקודשים בבית המקדש לאחר כיבוש ירושלים. c |
a בני ישראל נענשו בחומרה כאשר הפרו את מצוות אלוהים בנוגע לכיסוי והובלת ארון הברית (שמואל א׳. ו׳:19; שמואל ב׳. ו׳:2–7).
b המקרא אינו מציין מתי, מדוע או על־ידי מי נלקח.
c ראה ההיסטוריות של טאקיטוס, ספר חמישי, פרק ט׳.