אני מרגיש אשם — האם המקרא יכול לעזור לי למצוא הקלה?
תשובת המקרא
כן. המקרא יכול לעזור לנו להתמודד בחוכמה עם רגשי אשמה (תהלים ל״ב:1–5). אם עשינו משהו רע ואנחנו באמת מצטערים, אלוהים יסלח לנו ויעזור לנו להשתקם (תהלים פ״ו:5). המקרא מראה שרגשי אשמה יכולים להיות מועילים לפעמים — הם יכולים להניע אותנו לתקן את דרכנו. הם יכולים גם לעזור לנו להתאמץ עוד יותר כדי לא לחזור על אותה טעות (תהלים נ״א:17; משלי י״ד:9). אך יחד עם זאת, המקרא מזהיר אותנו מפני רגשי אשמה מוגזמים — ממצב שבו אנחנו שופטים את עצמנו וחושבים שאין לנו תקווה או שאנחנו לא־ראויים בעיני אלוהים. אם זאת ההשקפה שלנו על עצמנו, זה עלול לגרום לנו ’להתמוטט מרוב עצב’ (קורינתים ב׳. ב׳:7).
מה עלול לגרום לרגשי אשמה?
אנחנו עלולים להרגיש אשמים בגלל כל מיני סיבות. אולי אנחנו מרגישים שפגענו במישהו שאנחנו אוהבים, או שאנחנו לא חיים על־פי הסטנדרטים שקבענו לעצמנו. לפעמים תחושת האשמה קיימת אפילו שאנחנו בכלל לא אשמים. למשל, אם קבענו לעצמנו סטנדרטים גבוהים ולא־הגיוניים, רוב הסיכויים שנרגיש אשמים בכל פעם שלא נעמוד בהם. מסיבה זו המקרא מעודד אותנו להציב לעצמנו ציפיות מציאותיות (קהלת ז׳:16).
כיצד אוכל להתמודד עם רגשי אשמה?
במקום לתת לרגשי האשמה לשתק אותך, עשה מה שאתה יכול כדי לתקן את המצב. כיצד?
הודה בטעויותיך. בקש מיהוה a בתפילה שיסלח לך (תהלים ל״ח:18; לוקס י״א:4). תוכל להיות בטוח שהוא ישמע אותך אם תגלה חרטה אמיתית ותתאמץ לא לחזור על אותה טעות (דברי הימים ב׳. ל״ג:13; תהלים ל״ד:18). רק אלוהים יכול לראות את האדם הפנימי שבך. כשהוא שם לב שאנחנו מתאמצים להפסיק לעשות את הרע, ’הוא סולח לנו על חטאינו שכן נאמן וצדיק הוא’ (יוחנן א׳. א׳:9; משלי כ״ח:13).
כמובן, אם פגעת במישהו, אתה צריך להודות בטעות שלך ולהתנצל מעומק הלב בפני אותו אדם. זה לא יהיה פשוט! כי זה דורש אומץ וענווה. אבל התנצלות כנה משיגה שני דברים חשובים: זה מוריד משקל כבד מהכתפיים שלך, וזה תורם לשלום (מתי ג׳:8; ה׳:23, 24).
חשוב על פסוקים שמדברים על רחמי אלוהים. חשוב למשל על יוחנן א׳. ג׳:19, 20. שם המקרא אומר לנו ש’הלב שלנו עלול להרשיע אותנו’, ובגלל זה אנחנו אולי ביקורתיים מדי כלפי עצמנו וחושבים שאנחנו לא־ראויים לאהבתו של אלוהים. אבל הפסוק הזה גם אומר ש”אלוהים גדול מליבנו”. איך זה אפשרי? הוא יודע עלינו הכול והוא מבין היטב את הרגשות והחולשות שלנו. הוא גם יודע שאנחנו אנשים לא־מושלמים ונוטים לעשות את הרע b (תהלים נ״א:5). מסיבה זו הוא לא דוחה את מי שבאמת מצטערים על טעויותיהם (תהלים ל״ב:5).
אל תחיה בעבר. במקרא יש הרבה דוגמאות של גברים ונשים שעשו דברים רעים, אבל מאוחר יותר שינו את דרכם. אחת מהן היא דוגמתו של שאול מטרסוס, שלימים נודע כשליח פאולוס. כפרוש, הוא רדף באכזריות את תלמידי ישוע (מעשי השליחים ח׳:3; ט׳:1, 2, 11). אבל כשהבין שהוא בעצם מתנגד לאלוהים ולמשיח — הוא התחרט, שינה את דרכיו והפך להיות משיחי לדוגמה. כמובן, פאולוס התחרט מעומק ליבו על הדברים שעשה, אבל הוא לא חי בעבר. פאולוס היה מודע לרחמיו הרבים של אלוהים, ובעקבות זאת הפך למבשר נלהב ומעולם לא שכח את תקוות חיי הנצח (פיליפים ג׳:13, 14).
פסוקים בנושא האשמה והסלחנות
תהלים נ״א:17: ”לב שבור ונדכה, אלוהים, לא תדחה”.
משמעות: אם אתה באמת מצטער על מה שעשית, אלוהים לא ידחה אותך בשל טעויותיך. הוא אל רחמן.
משלי כ״ח:13: ”מכסה פשעיו לא יצליח, אך המתוודה ונוטש אותם ירוחם”.
משמעות: אם אנו מודים בטעויותינו לפני אלוהים ועושים שינויים בחיינו, הוא סולח לנו.
ירמיהו ל״א:34: ”כי אסלח על עוונם, ואת חטאם לא אזכור עוד”.
משמעות: רחמיו של אלוהים אמיתיים. כשהוא סולח, הוא שוכח.
a יהוה הוא שמו הפרטי של אלוהים (שמות ו׳:3).
b נטייתנו המולדת לעשות את הרע נובעת מהחטא שירשנו מאדם הראשון. בעקבות חטאם, אדם וחוה איבדו את חיי האנוש המושלמים שהיו להם והורישו לצאצאיהם את אותה תוחלת מרה (בראשית ג׳:17–19; רומים ה׳:12).