•  תשובת המקרא

•  איך ייתכן שמרים הרתה בעודה בתולה?‏

•  מה הייתה מטרת לידת הבתולים?‏

•  האם מרים נותרה בתולה למשך כל חייה?‏

•  האם לידת ישוע הייתה תוצאה של ”‏עיבור ללא חטא”‏?‏

•  האם יש להעניק למרים כבוד מיוחד?‏

 במקרא נאמר שהוענקה למרים,‏ אימו של ישוע,‏ הזכות המיוחדת ללדת את ישוע בעודה בתולה.‏ הנס הזה נובא בספר ישעיהו,‏ והתגשמותו מתועדת בספרי הבשורה של מתי ולוקס.‏

 בנבואה לגבי לידת המשיח חזה ישעיהו:‏ ”‏הנה העלמה הרה ויולדת בן”‏ (‏ישעיהו ז׳:‏14‏)‏.‏ בספר הבשורה שלו ציין מתי בהשראת אלוהים שנבואת ישעיהו התגשמה כאשר הרתה מרים את ישוע.‏ לאחר שכתב שמרים הרתה באורח נס,‏ הוסיף מתי:‏ ”‏כל זה קרה כדי שיתקיים מה שדיבר יהוה בפי נביאו:‏ ’‏הנה הבתולה a תהרה ותלד בן,‏ ויקראו את שמו עמנואל’‏,‏ שפירושו:‏ ’‏אלוהים עימנו’‏”‏ (‏מתי א׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏

 גם לוקס ציין בספר הבשורה שלו שמרים הרתה באורח נס.‏ הוא כתב שאלוהים שלח את המלאך גבריאל ”‏אל בתולה שהייתה מאורסת לאיש מבית דוד ששמו יוסף,‏ ושם הבתולה מרים”‏ (‏לוקס א׳:‏26,‏ 27‏)‏.‏ גם מרים הבהירה שהיא בתולה.‏ לאחר שהמלאך בישר לה שהיא עומדת להיות אימו של המשיח,‏ היא שאלה:‏ ”‏איך יהיה הדבר הזה?‏ הרי אינני יודעת איש”‏ (‏לוקס א׳:‏34‏)‏.‏

 מרים הרתה באמצעות רוח הקודש‏,‏ כוחו הפעיל של אלוהים (‏מתי א׳:‏18‏)‏.‏ נאמר למרים:‏ ”‏רוח הקודש תבוא עלייך,‏ וגבורת האל העליון תסוכך עלייך.‏ לכן קדוש ייקרא היילוד,‏ בן אלוהים”‏ b (‏לוקס א׳:‏35‏)‏.‏ אלוהים העביר בדרך נס את חיי בנו לרחמה של מרים,‏ וכך היא התעברה.‏

 אלוהים בחר שבתולה תהרה את ישוע כדי שהוא ייוולד כאדם בעל גוף אנושי מושלם היכול להושיע את האנושות מהחטא והמוות (‏יוחנן ג׳:‏16;‏ עברים י׳:‏5‏)‏.‏ אלוהים העביר את חייו של ישוע לרחמה של מרים,‏ ואחרי כן רוח קודשו הגנה על העובר המתפתח כדי שלא ידבק בו כל חטא ומום (‏לוקס א׳:‏35‏)‏.‏

 כתוצאה מכך ישוע נולד כאדם מושלם,‏ כפי שהיה אדם הראשון לפני שחטא.‏ במקרא נאמר על ישוע:‏ ”‏הוא לא עשה כל חטא”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏22‏)‏.‏ בתור אדם מושלם היה ביכולתו לשלם את הכופר הדרוש לשחרור בני האדם מהחטא והמוות (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏21,‏ 22;‏ טימותיאוס א׳.‏ ב׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏

 המקרא לא מלמד שמרים נותרה בתולה למשך כל חייה.‏ לפי הכתוב במקרא,‏ היו למרים ילדים אחרים (‏מתי י״ב:‏46;‏ מרקוס ו׳:‏3;‏ לוקס ב׳:‏7;‏ יוחנן ז׳:‏5‏)‏.‏

 לא.‏ לדברי האנציקלופדיה הקתולית החדשה,‏ דוקטרינת ”‏העיבור ללא חטא”‏ היא ”‏האמונה שמרים הבתולה הייתה נקייה מהחטא הקדמון עוד מראשית חייה,‏ כלומר עוד מרגע התהוותה ברחם אימה.‏ שאר בני האדם ירשו את נגע החטא.‏.‏.‏ אבל מרים זכתה לחסד מיוחד שהגן עליה לבל תיטמא בחטא הקדמון”‏.‏ c

 בניגוד לכך,‏ בשום מקום במקרא לא נאמר שמרים הייתה נקייה מהחטא הקדמון (‏תהלים נ״א:‏5;‏ רומים ה׳:‏12‏)‏.‏ למעשה,‏ אפילו מרים הראתה שהיא מודעת להיותה חוטאת כאשר הקריבה קורבן חטאת כפי שנדרשו האימהות לעשות על־פי תורת משה (‏ויקרא י״ב:‏2–8;‏ לוקס ב׳:‏21–24‏)‏.‏ האנציקלופדיה הקתולית החדשה מציינת:‏ ”‏אין התייחסות מפורשת בכתבי־הקודש ל’‏עיבור ללא חטא’‏.‏.‏.‏ [‏זוהי]‏ אמונה שגיבשה הכנסייה”‏.‏

 מרים היוותה מופת לאמונה,‏ צייתנות וענווה,‏ והיא הייתה אדם רוחני מאוד.‏ ניתן לכלול אותה עם אנשי האמונה שאנו רוצים לחקות את דוגמתם (‏עברים ו׳:‏12‏)‏.‏

 אומנם למרים היה תפקיד ייחודי כאימו של ישוע,‏ אך המקרא אינו מלמד שעלינו לסגוד לה או להתפלל אליה.‏ ישוע לא העניק לאימו כבוד מיוחד,‏ וגם לא הורה לתלמידיו לעשות זאת.‏ למעשה,‏ למעט ספרי הבשורה ופסוק אחד במעשי השליחים,‏ מרים אינה מוזכרת ב־22 הספרים האחרים בברית החדשה (‏מעשי השליחים א׳:‏14‏)‏.‏

 כתבי־הקודש אינם מציינים שמרים זכתה ליחס מיוחד – וודאי שלא לפולחן – מצד המשיחיים במאה הראשונה.‏ המקרא מורה למשיחיים לעבוד את אלוהים לבדו (‏מתי ד׳:‏10‏)‏.‏