קרוב ל־000,‏47 עדי־יהוה התפנו מבתיהם בעקבות המלחמה באוקראינה,‏ ורבים מהם נמלטו לאזורים בטוחים יותר בגבולות המדינה.‏ אחיהם לאמונה מארחים אותם בחפץ לב ותורמים להם בגדים,‏ מזון ומוצרים בסיסיים אחרים,‏ אף שגם הם נתונים בקשיים כלכליים.‏

אולגה מהעיר אומן ובעלה,‏ שאינו עד־יהוה,‏ אירחו 300 אחים במרוצת החודשיים הראשונים של המלחמה.‏ רבים מהם התאכסנו אצלם רק לילה אחד בדרכם ליעדים אחרים.‏ לא פעם היא קיבלה התראה בדקה התשעים לפני שהאחים הגיעו באישון לילה.‏ פעם אחת התארחו בביתה 22 איש בו־זמנית.‏ המצב הזה גם מאפשר לבנה בן ה־18,‏ סטניסלב,‏ להביע את נדיבותו.‏ הוא מעמיד את חדרו לרשות האורחים,‏ ואילו הוא עצמו ישן על הרצפה.‏

‏”‏אני מרגישה סיפוק עצום מהזכות לעזור למשרתי יהוה בעיתות מצוקה כאלה”‏,‏ אומרת אולגה,‏ ”‏זה משמח אותי מאוד”‏.‏

אנדריי ואשתו ליודמילה אירחו 200 עדי־יהוה בתקופה של חמישה שבועות.‏ לילה אחד לנו אצלם 18 איש.‏ אנדריי מספר:‏ ”‏רכשנו כמות גדולה של מזון,‏ כפי שהנחה אותנו הסניף,‏ והמאגר הזה הספיק לכלכלתם של האחים המפונים למשך שבוע וחצי”‏.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏האחים היו משאירים לנו כרטיסי ברכה עם קצת כסף בפנים,‏ ואנחנו השתמשנו בכסף הזה כדי להיערך לקראת האורחים הבאים.‏ גם ועדת הסיוע לנפגעי אסונות סיפקה לנו מזון.‏ בזכות כך,‏ למרות שקשה להשיג מזון במדינה,‏ אף פעם לא חסר לנו כלום”‏.‏

בחודש מרס אחות ויטה,‏ מהעיר איוואנו־פרנקיבסק,‏ עברה להתגורר עם אחותה כדי לפנות את דירתה לשימושם של אחיה לאמונה.‏ ”‏אני לא רואה בכך הקרבה”‏,‏ אומרת ויטה,‏ ”‏זאת הדרך שלי להביע את אהבתי לאחיי לאמונה”‏.‏ היא מוסיפה:‏ ”‏אני כל כך שמחה שיש לי אפשרות להושיט עזרה לאחים המפונים.‏ אנחנו משפחה אחת גדולה”‏.‏

נטליה,‏ בעלה ובתם גבריאלה,‏ מהעיר טרנופול,‏ איבדו כולם את עבודתם כשפרצה המלחמה והם נאלצו להתקיים מחסכונותיהם.‏ אך למרות מצבם הכלכלי הקשה,‏ הם אירחו בשמחה את אחותם לאמונה ואת בתה הנכה.‏

‏”‏אני זוכרת שקראתי על אחות מאוד ענייה מאפריקה שאירחה בביתה 14 אחים ואחיות לרגל הכינוס,‏ ולא היה חסר להם דבר”‏,‏ מספרת נטליה.‏ סיפורה של אותה אחות לימד אותה לתת עדיפות לצורכיהם של אחרים.‏

חרף מחסורם,‏ אחינו ואחיותינו באוקראינה בוטחים ביהוה,‏ מגלים נדיבות ונשמעים בשמחה לעצה:‏ ”‏היו תמיד מכניסי אורחים”‏ (‏רומים י״ב:‏13‏)‏.‏