ב־15 בדצמבר 2020 פרסמה ועדת זכויות האדם של האו״ם שתי החלטות חשובות לטובת עדי־יהוה באזרבייג׳ן בתיקים:‏ רחימה חוסאנובה נ.‏ אזרבייג׳ן;‏ סאלאדין מאמדוב,‏ רשאד ניפטלייב וסאדאגט אבאסובה נ.‏ אזרבייג׳ן.‏ בשני המקרים הוועדה פסקה שהמדינה הפרה את זכויותיהם של עדי־יהוה ודרשה מאזרבייג׳ן לתקן את חוקיה כדי למנוע הפרות דומות בעתיד.‏

התיק רחימה חוסאנובה נ.‏ אזרבייג׳ן נוגע למקרה מדצמבר 2014 שבו אנשי אכיפת החוק בבקו עצרו את אחות חוסאנובה משום שהיא שיתפה אחרים באמונתה.‏ בהמשך הטיל עליה בית משפט מחוזי קנס על סך 500,‏1 מאנאט אזרבייג׳ני (‏800,‏2 ש״ח)‏,‏ מכיוון שעדי־יהוה לא היו דת רשומה בבקו באותו הזמן.‏ a אחות חוסאנובה הגישה ערעור לבית משפט לערעורים בבקו,‏ אך הוא תמך בפסיקה המקורית.‏ לכן היא החליטה לעתור לבית משפט בינלאומי.‏

ועדת זכויות האדם של האו״ם קבעה שהמדינה הפרה את סעיף 18(‏1)‏ באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות.‏ הוועדה גם דרשה שאזרבייג׳ן תשלם לה פיצויים הולמים.‏ מעניין לציין שהוועדה פרסמה בדו״ח מטעמה שעל אזרבייג׳ן גם ”‏מוטלת החובה לנקוט את כל הצעדים ההכרחיים כדי למנוע הפרות דומות בעתיד,‏ וכן לבחון את החוקים,‏ התקנות ו/‏או הנהלים במדינה במטרה להגן בצורה מלאה על הזכויות המעוגנות בסעיף 18 [‏באמנה]‏”‏.‏

התיק סאלאדין מאמדוב,‏ רשאד ניפטלייב וסאדאגט אבאסובה נ.‏ אזרבייג׳ן נוגע לקבוצת אחים ואחיות בגנג׳ה שהתאספו כדי ללמוד את המקרא בביתו של אח מאמדוב.‏ באוקטובר 2014 שוטרים פשטו על האסיפה הקטנה וערכו חיפוש בבית.‏ הם החרימו ספרי מקרא ופריטים אחרים.‏ אח מאמדוב,‏ אח ניפטלייב ואחות אבאסובה נלקחו לתחנת המשטרה ועוכבו לחקירה של למעלה משש שעות.‏ לאחר יומיים הם זומנו להתייצב בבית המשפט המחוזי נזאמי בעיר גנג׳ה.‏ בית המשפט פסק שהאסיפה הייתה לא חוקית כי הקבוצה לא רשומה כארגון דתי בגנג׳ה והטיל על כל אחד מהנאשמים קנס של 000,‏2 מאנאט אזרבייג׳ני (‏700,‏3 ש״ח)‏.‏ השלושה הגישו ערעור לבית המשפט לערעורים בגנג׳ה.‏ למרבה הצער,‏ בית המשפט לערעורים תמך בפסיקה המקורית.‏ בעקבות זאת הם החליטו לעתור לוועדת זכויות האדם של האו״ם.‏

הוועדה קבעה שאזרבייג׳ן הפרה מספר סעיפים באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות,‏ ועל כן עליה לפצות את שלושת האחים.‏ ראוי לציין שבדו״ח שפרסמה הוועדה היא ציינה ש”‏בית המשפט המחוזי לא הציג שום טיעון שמסביר מדוע העותרים היו צריכים להירשם תחילה במשרד ממשלתי כדי לקיים את דתם כקבוצה בבית פרטי”‏.‏ בדו״ח נאמר שזו זכותם של אחינו באזרבייג׳ן להתאסף יחד לקיום דתם גם אם אין להם הכרה רשמית במדינה.‏

בדומה לתיק רחימה חוסאנובה נ.‏ אזרבייג׳ן,‏ גם במקרה זה הוועדה דרשה שאזרבייג׳ן תבחן את ”‏החוקים,‏ התקנות ו/‏או הנהלים”‏ שלה כדי למנוע כל הפרה של הזכויות המעוגנות באמנה הבינלאומית.‏

למרבה השמחה,‏ המצב באזרבייג׳ן השתפר בשנים האחרונות,‏ והרשויות כבר לא מפירות את זכותם של אחינו לקיים את דתם.‏ אנו מקווים ששתי ההחלטות הללו יסייעו ”‏להגן על הבשורה הטובה ולעגנה בחוק”‏ באזרבייג׳ן (‏פיליפים א׳:‏7‏)‏.‏