יום שלישי,‏ 20 בפברואר 2024,‏ היה יום השנה ה־50 להכרה החוקית שקיבלו עדי־יהוה בבוצוואנה.‏ עד שנת 1974 הוטלו על אחינו במדינה הגבלות שונות לאורך השנים,‏ ובתקופה מסוימת אפילו היה איסור מוחלט על כל הפעילויות התיאוקרטיות.‏

מסר המלכות הגיע לבוצוואנה,‏ שנקראה אז בצ׳ואנלנד,‏ בשנת 1929.‏ אולם ב־1941,‏ אי־שקט פוליטי בעקבות מלחמת העולם השנייה הוביל את הממשלה להטיל הגבלות על פעילותנו ועל הפצת ספרות מקראית.‏ ההגבלות הוסרו בסופו של דבר בשנת 1959,‏ ואחינו המשיכו בפעילותם יחסית ללא הפרעה.‏

בשנת 1972 נכנס לתוקף חוק שחייב כל ארגון במדינה להירשם באופן חוקי.‏ אחינו ניסו להישמע לחוק הזה וביקשו להירשם,‏ אך בקשתם נדחתה מכול וכול וניתנו להם רק 20 יום לבטל את כל פעילויות הארגון.‏ עדי־יהוה בבוצוואנה היו מחוץ לחוק!‏ מי שבישר או נכח באסיפות הקהילה הסתכן בעונש של עד שבע שנות מאסר.‏ אולם אחינו ואחיותינו לא ויתרו,‏ והמשיכו להתאסף בסתר.‏ למשל,‏ האסיפות נערכו לפעמים במקומות מבודדים ביער.‏ אח טומי מארופינג מספר על התקופה ההיא:‏ ”‏למרות החרם,‏ היינו נחושים מאי פעם להמשיך לבשר ולהתאסף יחד.‏ בטחנו ביהוה שימשיך לתמוך בנו,‏ והוא באמת תמיד היה לצידנו”‏.‏

ב־20 בפברואר 1974 הסירה הממשלה את האיסור על פעילותם של אחינו,‏ ועדי־יהוה בבוצוואנה זכו להכרה חוקית כארגון דתי.‏ כיום יש במדינה 42 קהילות ומשרתים בהן כ־400,‏2 מבשרים.‏ האסיפות מתקיימות בשפת סימנים בוצוואנית,‏ באנגלית,‏ בקלנגה (‏בוצוואנה)‏,‏ בסצוואנה ובשונה.‏ אח יו קורמיקן,‏ שהחל את שירותו כשליח בבוצוואנה זמן קצר לאחר הסרת האיסור,‏ אומר:‏ ”‏מאז ועד היום,‏ אחינו ואחיותינו ממשיכים לשגשג מבחינה רוחנית.‏ האפשרות להתאסף יחד באסיפות ובכינוסים עוזרת לנו ליהנות מאחדות אמיתית כמשרתי יהוה”‏.‏

עמידתם האיתנה של אחינו ואחיותינו בבוצוואנה היא הוכחה לכך שיהוה תמיד יברך את מאמציהם של משרתיו הנאמנים ’‏לשמור את מצוותיו’‏ (‏יוחנן א׳.‏ ה׳:‏3‏)‏.‏