75 שנים חלפו מאז שעדי־יהוה קיבלו הכרה חוקית בניו זילנד.‏ ב־7 במרס 1947 האחים נתן ה.‏ נור,‏ מילטון הנשל וצ׳ארלס קלייטון,‏ השליח הראשון בניו זילנד שהיה בוגר בית־ספר גלעד,‏ הגיעו למדינה וביקרו בפרלמנט.‏ הם קיבלו מהרשויות את המסמכים שמקנים לעדי־יהוה מעמד חוקי בניו זילנד.‏ כיום ממשיכה פעילות הבישור לשגשג במדינה עם 500,‏14 מבשרים.‏

המבשרים הראשונים הגיעו לניו זילנד ב־1898 ומאז,‏ מספר המבשרים גדל שם בהתמדה.‏ הכנסייה הקתולית,‏ שכעסה על כך שהפרסומים שמפיצים עדי־יהוה חושפים את האמת המקראית,‏ הסיטה נגדם את הציבור.‏ ב־24 באוקטובר 1940 הוציאה הממשלה את פעילותנו מחוץ לחוק.‏ אך ב־8 במאי 1941,‏ תיקן הפרלמנט את החוק ואפשר לאחים לקיים אסיפות ולבשר אך רק באמצעות המקרא.‏ האיסור על פעילותנו הוסר רשמית ב־29 במרס 1945,‏ ומאז החל מספר המבשרים שוב לזנק.‏ תוך שנתיים בלבד גדל מספרם ב־40 אחוז והגיע לשיא חדש של 659 אחים ואחיות.‏

בשנת 1947 הגיע אח נור לניו זילנד במסגרת סבב ביקורים בארצות שונות בעולם,‏ וניצל את ההזדמנות לבקר בפרלמנט.‏ ביקור זה הביא להכרה חוקית של עדי־יהוה בניו זילנד.‏

זמן קצר לאחר מכן,‏ הוקם משרד סניף בעיר הבירה וולינגטון כדי לארגן ביעילות רבה יותר את פעילות הבישור במדינה.‏ אח רוברט לזנבי התמנה כמשרת הסניף הראשון.‏

בדוח שכתב מאוחר יותר על ניו זילנד הזכיר אח נור את משרד הסניף החדש ואת הזינוק במספר המבשרים שם וציין:‏ ”‏כולם היו מוכנים לקבל על עצמם את האחריות הנדרשת כדי לתמוך בסניף ולפעול בהתאם להנחיותיו”‏.‏

ב־8 ו־9 במרס 1947 נאמו אח נור ואח הנשל בכינוס מיוחד שהתקיים בבוקר בבית העירייה בוולינגטון ואחר הצהריים בקולג׳ הטכני שנמצא בקרבת מקום.‏ בכינוס נכחו כמעט 500 אחים ואחיות.‏

אחות בריל טוד,‏ שהייתה אז בת 17 נזכרת:‏ ”‏זה היה הכינוס הגדול ביותר שהייתי בו עד אז,‏ וכל כך התרגשתי לשמוע את אח נור נואם”‏.‏ הטבילה נערכה בבריכה ציבורית באזור,‏ ובין הנטבלים היה קלייד קנטי ששירת מאוחר יותר כמתאם ועד סניף ניו זילנד.‏

ב־10 במרס 1947 התאספו 300 איש נוספים באוקלנד כדי לשמוע את נאומיהם של האחים נור,‏ הנשל ולזנבי.‏ אח נור אמר שהוא יכול לראות את פוטנציאל הגדילה בניו זילנד.‏ ”‏אני בטוח שהפעילות כאן תלך ותתרחב”‏,‏ הוא אמר.‏ ”‏עתידו של השטח הזה נראה מבטיח מאוד”‏.‏

דבריו של אח נור הוכחו כנכונים.‏ בניו זילנד נרשם בממוצע גידול של 18 אחוז בכל אחת משמונה השנים הבאות.‏ ב־1955 כבר היו 519,‏2 מבשרים וב־1989 הגיע מספרם ל־000,‏10.‏

אנו אסירי תודה ליהוה על שעזר לאחינו בניו זילנד לקבל הכרה חוקית ולבשר שם את הבשורה הטובה בחופשיות (‏פיליפים א׳:‏7‏)‏.‏