השליחים הראשונים שנשלחו לפרו הגיעו למדינה באוקטובר 1946 ומצאו שטח בישור עצום שכלל 7 מיליון תושבים הפזורים על פני אזור של כ־3.‏1 מיליון קמ״ר בעל נופים משתנים.‏ תודות למאמציהם החרוצים של השליחים והמבשרים המקומיים,‏ בין אם בכפרים ההרריים המרוחקים ובין אם בערי החוף,‏ פרו ראתה גידול מתמיד ב־75 השנים האחרונות.‏

לפני שהשליחים הראשונים הגיעו לפרו,‏ עדי־יהוה ממדינות שונות בדרום אמריקה ביקרו מדי פעם בבירה לימה וחילקו פרסומים למעוניינים.‏ הביקורים הללו נשאו פרי.‏ ב־1945 שני שליחים מצ׳ילה הגיעו ללימה כדי להטביל את שלושת האחים הראשונים במדינה.‏

מאוקטובר 1946 ואילך נשלחו לפרו שליחים בוגרי גלעד כדי לארגן שם את פעילות הבישור.‏ האסיפה הראשונה בפרו התקיימה במחוז רימק,‏ לימה.‏ עם הזמן גדל מספר המבשרים המקומיים,‏ והגיעו לפרו שליחים נוספים.‏ כתוצאה מכך,‏ פעילות הבישור התרחבה אל מחוץ לגבולות לימה,‏ והיא ממשיכה להתרחב עד היום.‏

אחות נלינה פּוּל,‏ שהייתה בין השליחים הראשונים שהגיעו ב־1946,‏ התייחסה לגידול בפרו בסיפור חייה שהתפרסם בהוצאת המצפה של 1 במרס 1957 (‏אנג׳)‏:‏ ”‏קשה לתאר במילים מה מרגישים כשרואים איך השממה מתחילה לפרוח כשושנה”‏.‏

אחות איירין מנינגס,‏ בוגרת מחזור 54 של גלעד,‏ עדיין משרתת בפרו.‏ היא אומרת:‏ ”‏מאז שהגענו זכינו לראות איך מספר המבשרים גדל מ־000,‏7 ליותר מ־000,‏130.‏ זאת הייתה זכות גדולה לתרום ולו במעט לגידול הזה.‏ כל זה קרה תודות לברכתו של יהוה”‏.‏

כיום יש בפרו 170,‏133 מבשרים,‏ והם אסירי תודה לאחים שהניחו את היסודות הרוחניים במדינה לפני 75 שנה.‏ ההיסטוריה הרוחנית של פרו מהווה הוכחה נוספת להתגשמות הבטחתו של יהוה בישעיהו ס׳:‏22‏:‏ ”‏הקטון יהיה לאלף והצעיר לאומה עצומה”‏.‏