אח טימור אחמדוב שוחרר מהכלא ב־4 באפריל 2018 תודות לחנינה רשמית שהעניק לו נשיא קזחסטן,‏ נורסולטן נזרבייב.‏ הוא היה נתון במאסר במשך 441 ימים.‏ הרשויות עצרו אותו רק משום שדיבר עם אחרים על אמונתו הדתית.‏

זמן קצר לאחר שחרורו של טימור מהכלא,‏ נציגים מהמשרד לשירותי מידע ציבוריים במשרדים הראשיים של עדי־יהוה בוורוויק,‏ ניו יורק,‏ ראיינו את טימור ואת אשתו,‏ מאפיזה.‏ השניים כבר שבו לביתם באסטנה,‏ בירת קזחסטן.‏ להלן תמצית השיחה,‏ שעברה עריכה לצורך הבהירות.‏

המשרד לשירותי מידע ציבוריים:‏ קודם כול,‏ היינו רוצים להכיר אותך טוב יותר,‏ אח אחמדוב.‏ מתי הפכת לאחד מעדי־יהוה?‏

טימור אחמדוב:‏ נטבלתי ב־9 באוקטובר 2005.‏ לפני שלמדתי את האמת,‏ הייתי אתיאיסט.‏ במשך שנים רבות לא האמנתי באף אחד ובשום דבר.‏ בשלב מסוים החלה אשתי ללמוד עם עדי־יהוה,‏ והשיחות שלהם סקרנו אותי.‏ נהגתי לעמוד מאחורי הדלת ולצותת לשיעורים.‏

שמתי לב שהם דיברו על נושאים חיוביים וטובים שעניינו אותי.‏ בסופו של דבר הם הכירו לי את אח וסלאב,‏ אשר היה במקור מפולין אבל חי בקזחסטן.‏ בפגישה הראשונה שלנו אמרתי לו:‏ ’‏אני אשאל אותך רק שאלה אחת.‏ אם התשובה שלך תספק אותי,‏ נהיה חברים ונמשיך להיפגש.‏ אם לא,‏ אז ניפרד ברוח טובה ולא נמשיך להיפגש’‏.‏ שאלתי את אח וסלאב מה קורה אחרי המוות.‏ הוא פתח את המקרא בקהלת ט׳:‏5 ואמר:‏ ’‏קרא את הפסוק ותגלה את התשובה’‏.‏ כשקראתי את הפסוק,‏ הבנתי שזו האמת.‏ הסכמתי להיפגש איתו שוב כדי ללמוד את המקרא.‏

אז התחלת ללמוד את המקרא ונטבלת ב־2005.‏

כעת נקפוץ קדימה לאירועים שקדמו למאסרך.‏ במאי 2016 נפגשת עם קבוצת גברים שטענו שהם מעוניינים לדעת במה עדי־יהוה מאמינים.‏ במשך מספר חודשים נפגשת איתם כמה פעמים ושוחחתם על המקרא.‏ במבט לאחור האם היה משהו חשוד במה שהם אמרו או עשו במהלך המפגשים איתך?‏

טימור:‏ כן,‏ אמרתי להם שבדרך כלל אנחנו נוהגים לנהל שיעורי מקרא עם יחידים ולא עם קבוצות.‏ המלצתי שכל אחד מהם ילמד בנפרד,‏ אבל בכל פעם שהצעתי את זה,‏ הם סירבו ואמרו שהם מעדיפים ללמוד כקבוצה.‏ בנוסף,‏ מדי פעם הם הזמינו אחרים להצטרף לשיעור וביקשו ממני להסביר שוב נושאים שהסברתי במפגש הקודם.‏

מאפיזה:‏ פעם אחת הצטרפתי לשיעור המקרא שלהם.‏ שמתי לב שהם משוחחים על דתות אחרות,‏ למרות שהם כבר למדו הרבה זמן יחסית.‏ גם הבחנתי שהדירה שלהם הייתה יקרה בהשוואה למה שמרבית הסטודנטים יכולים להרשות לעצמם.‏ אמרתי להם שבתור סטודנטים הם חיים לא רע בכלל,‏ והיה ברור שדבריי הביכו אותם.‏ כשעמדנו לצאת,‏ הם קראו לטימור הצידה בזמן שחיכיתי מחוץ לדירה.‏ הם אמרו לו לא להביא אותי יותר לשיעורים.‏

מתי גילית שהאנשים שלימדת לא באמת רצו לדעת במה עדי־יהוה מאמינים אלא עבדו עבור המשטרה החשאית של קזחסטן (‏הוועדה לביטחון הלאומי,‏ או קנ”‏ב)‏?‏

טימור:‏ רק במהלך המשפט התברר לי שהם שיתפו פעולה עם הקנ”‏ב.‏

מה הייתה תגובתך כשעצרו אותך ואחרי כן האשימו אותך ב”‏הסתה דתית”‏ ובקידום ”‏עליונות [‏דתית]‏”‏?‏

טימור:‏ למען האמת,‏ כאשר נעצרתי,‏ חשבתי שייקחו אותי לתחנת המשטרה,‏ כפי שנאמר לי,‏ ושם אוכל להבהיר את העניינים ולצאת לחופשי.‏ הייתי מוכן להגן על עצמי ולהסביר על מה שוחחתי איתם.‏

הופתעתי מאוד מהשתלשלות האירועים,‏ אבל לא פחדתי.‏ ההאשמות לגבי הסתה לשנאה דתית ולקיצוניות היו הפתעה גמורה עבורי.‏ עדי־יהוה ידועים כמי שמספרים לאחרים על יהוה,‏ והם לעולם אינם מקדמים שנאה או פילוגים.‏ לא היה לי ספק שאני חף מפשע ושיהוה יתמוך בי.‏ אומנם הייתי מודאג,‏ אבל זכרתי את הפסוק:‏ ”‏השליכו עליו [‏על יהוה]‏ את כל דאגותיכם,‏ כי הוא דואג לכם”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏7‏)‏.‏

ב־2 במאי 2017,‏ לאחר למעלה משלושה חודשי מעצר קדם משפטי,‏ גזר עליך בית משפט מחוזי באסטנה חמש שנות מאסר והוסיף שלוש שנות איסור על השתתפות בפעילויות הקשורות להוראת המקרא.‏ כיצד השפיע עליך פסק הדין?‏

טימור:‏ כאשר הוקרא גזר הדין,‏ החלטתי להשלים עם העובדה שיהיה עליי לרצות חמש שנות מאסר.‏ חשבתי לעצמי:‏ ’‏אם זהו מבחן אמונה,‏ יהוה שולט בלוח הזמנים,‏ והוא יודע מתי זה ייגמר’‏.‏ הייתי נחוש לחכות כמה זמן שצריך.‏

נודע לנו שבתקופת מאסרך התמודדת עם קשיים בריאותיים חמורים.‏ האם זה נכון?‏

טימור:‏ כן.‏ לפני המאסר הייתי חולה ועברתי טיפולים.‏ לאחר שנעצרתי,‏ נאלצתי להפסיק את הטיפולים,‏ ומחלתי החמירה.‏

מאפיזה,‏ איך הרגשת בתקופה ההיא?‏

מאפיזה:‏ נתקפתי פחד והייתי מדוכאת מאוד.‏ לאחר מאסרו של טימור היה לי אפילו קשה לקבל החלטות כי במשך 38 שנות נישואינו מעולם לא נפרדנו.‏ אבל טימור עודד אותי ואמר:‏ ’‏אל תדאגי!‏ יהוה יפצה אותנו על 5 השנים האלה בנפרד ב־25 שנה ביחד – אפילו בסדר העולמי הזה!‏’‏

מה עוד עזר לך בתקופה שבעלך היה במאסר?‏

מאפיזה:‏ האחים והאחיות עזרו לי מאוד.‏ למען האמת,‏ כשטימור נכנס לכלא,‏ חשבתי שכולם יפחדו לבקר אותי בגלל כל מה שקרה סביב מעצרו.‏ המשטרה החשאית תצפתה על הבית שלנו ועקבה אחרינו.‏

יום אחד באו לביקור זקן־קהילה ואשתו,‏ וזו הייתה זריקת עידוד עבורי.‏ כששאלתי אותם:‏ ’‏אתם לא מפחדים לבוא לכאן?‏’‏ הם ענו:‏ ’‏למה שנפחד?‏ היום הרשויות יכולות לאתר אותנו דרך הטלפונים שלנו.‏ אז אם הן רוצות למצוא אותנו,‏ הן יכולות לעשות זאת בקלות’‏.‏

באחד מביקורי הרעייה עודדו אותי זקני־הקהילה לא לתת למבחן האמונה הזה להכריע אותי,‏ אלא להישאר חזקה מבחינה רוחנית.‏

טימור,‏ מה עזר לך לעמוד במבחן האמונה הזה ולשמור על גישה חיובית?‏

טימור:‏ תפילות ליהוה!‏ כל יום התפללתי ליהוה וביקשתי ממנו הדרכה,‏ חוכמה וכוח כדי שאוכל להישאר שמח ונאמן במצב הקשה הזה.‏ תשובותיו לתפילותיי היו ברורות.‏ הוא תמך בי,‏ ולא הרגשתי לבד בכלא.‏

גם קריאת המקרא עזרה לי.‏ באחד מבתי הסוהר התאפשר לי לקרוא במקרא מתי שרציתי.‏ בבית סוהר אחר היה מקרא בספריית הכלא,‏ ויכולתי ללכת לשם פעם בשבוע ולקרוא.‏

זכרתי את דבריו של האח שלימד אותי את המקרא.‏ הוא נהג לומר שאל לנו לפחד מהקשיים שאנו חווים.‏ אני זוכר ששאלתי אותו: ’‏איך אני יכול לא לפחד?‏ מה אם הקושי גדול ומרתיע?‏’‏ הוא אמר שיהוה לא יניח לנו להתנסות למעלה מיכולתנו,‏ אלא ייתן לנו את הכוח להתגבר על כל ניסיון (‏קורינתים א׳.‏ י׳:‏13‏)‏.‏ בכל תקופת שהותי בכלא אף פעם לא שכחתי את הפסוק הזה.‏

איך הרגשת כשגילית שאחיך ואחיותיך ברחבי העולם מודעים למצבך ומתפללים עבורך?‏

טימור:‏ הייתי בטוח שזו ידו של יהוה כי הארגון שייך לו.‏ זה נסך בי את הביטחון שיהוה לא נטש אותי ושיום אחד הוא יחלץ אותי.‏

מעניין שהפחד הכי גדול שלי היה להישלח לכלא.‏ פחדתי מאוד מבתי כלא.‏ כשקראתי על אחינו הנמצאים במאסר,‏ הייתי מתפלל:‏ ’‏יהוה,‏ בבקשה,‏ אני מוכן להתמודד עם הכול רק לא עם כלא!‏’‏ אבל גם היה לי רצון עז ללכת לבתי סוהר ולשוחח עם האסירים על האמת.‏ כאשר שאלתי לגבי האפשרות לבשר שם,‏ האחים הסבירו לי שבינתיים אין לנו אישור לבשר בבתי כלא בקזחסטן.‏ לכן כאשר עמדתי למשפט,‏ היו לי רגשות מעורבים.‏ מצד אחד פחדתי,‏ אבל מצד שני הרגשתי שהחלום שלי לבשר לאסירים עומד להתגשם.‏

האם הזדמן לך לבשר כשהיית בכלא?‏

טימור:‏ כן.‏ למשל,‏ אחד הממונים רצה לדבר איתי וזימן אותי למשרדו.‏ כשנכנסתי למשרד,‏ הוא אמר:‏ ’‏אני יודע שאתה אחד מעדי־יהוה,‏ אז אל תנסה אפילו לבשר לי!‏’‏ עניתי לו:‏ ’‏אין לי שום כוונה כזו’‏.‏ אחרי כן הוא שאל:‏ ’‏מהו שמו של אלוהים?‏’‏ עניתי:‏ ’‏שמו של אלוהים הוא יהוה’‏.‏ הוא שאל:‏ ’‏אז מי זה ישוע?‏ האם הוא אלוהים?‏’‏ אמרתי:‏ ’‏לא,‏ הוא בנו של אלוהים’‏.‏ הוא שאל:‏ ’‏אז למה הנוצרים האורתודוקסים מאמינים שהוא אלוהים?‏’‏ השבתי:‏ ’‏אתה צריך לשאול אותם’‏.‏

במקרה אחר הצלחתי לדבר על המקרא עם קבוצה של 40 איש או יותר.‏ פסיכולוגית הגיעה לכלא כדי לשוחח עם האסירים.‏ דיברנו על נושא הנישואין,‏ והיא שאלה מה דעתנו על ריבוי נשים.‏ לכל אחד הייתה הזדמנות להביע את דעתו.‏

כשהגיע תורי,‏ אמרתי שאין לי דעה אישית בעניין,‏ אבל אני מאוד אוהב את דבריו של מישהו אחר בנושא ואשמח לחלוק זאת.‏ אז אמרתי:‏ ”‏על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד”‏ (‏בראשית ב׳:‏24‏)‏.‏ הפסיכולוגית שאלה:‏ ’‏מי אמר את זה?‏’‏ השבתי:‏ ’‏אלה הם דבריו של יהוה אלוהים,‏ בורא האדם.‏ הוא מזכיר כאן רק שני אנשים ולא יותר’‏.‏

היא שאלה אותי:‏ ’‏האם יש עוד סיבות לכך שלדעתך לגבר צריכה להיות רק אישה אחת?‏’‏ ציטטתי את הכתוב במתי ז׳:‏12‏:‏ ”‏כל מה שאתם רוצים שבני אדם יעשו לכם,‏ כך עשו להם גם אתם”‏.‏ אמרתי:‏ ’‏אלה הם דבריו של ישוע.‏ תשאלי את הגברים שיושבים באולם אם מישהו מהם היה מוכן לחלוק את אשתו עם מישהו אחר.‏ אם גבר לא רוצה שלאשתו יהיה בעל נוסף,‏ אז ברור שהאישה לא רוצה שלבעלה יהיו מספר נשים’‏.‏ הפסיכולוגית אמרה שהיא אהבה את התשובה שלי הכי הרבה.‏

כמה מעודד לדעת שחרף הנסיבות הקשות שלך,‏ מצאת הזדמנויות לבשר לסובבים אותך!‏

לאחר שבתי המשפט דחו מספר ערעורים לביטול עונשך,‏ כולל ערעור לבית המשפט העליון של קזחסטן,‏ נראה היה שמנקודת מבט משפטית אזלו כל האפשרויות.‏

אך כן יכולת להשתחרר אילו היית חותם על מסמך וידוי.‏ התוכל לספר לנו על כך ולהסביר מדוע סירבת לחתום?‏

טימור:‏ למען האמת,‏ הם הציעו לי מספר פעמים לחתום על המסמך.‏ אומנם זה נראה כמו צעד מתחשב,‏ אבל למעשה המסמך הצהיר שאני אשם בכל ההאשמות שנטענו כנגדי ושאני מתנצל על מעשיי.‏ בהמשך הציעו לי לנסח מסמך וידוי בעצמי ולבקש חנינה.‏ הרשויות אמרו לי לרשום שזו הייתה טעות לשוחח עם אחרים על אמונתי ושאני מצטער על מעשיי ומבקש להשתחרר בגלל מצבי הבריאותי.‏

לא הסכמתי לחתום על אף מסמך וידוי באשמה ואמרתי לרשויות שאני מעדיף לשבת בכלא עם מצפון נקי מאשר להשתחרר עם מצפון מיוסר.‏

אנחנו מעריכים מאוד את אמונתך החזקה ואת סירובך להפר את צו מצפונך.‏

בסופו של דבר הייתה התפתחות בלתי צפויה.‏ תוכל לספר לנו בבקשה איך נודע לך שאתה עומד לקבל חנינה ולהשתחרר מהכלא?‏

טימור:‏ יום אחד הגיע סוהר לתא שלי ואמר שיש לי שיחת טלפון.‏ אני זוכר שחשבתי לעצמי:‏ ’‏מי כבר מתקשר אליי?‏’‏ כשהרמתי את השפופרת,‏ אישה אחת הציגה את עצמה ואמרה שהיא עומדת להגיע לכלא כדי לשחרר אותי.‏ באמת שלא ידעתי איך להגיב.‏ אחרי שהיא ניתקה,‏ החלטתי לספר על כך לבני,‏ כי לא רציתי לזעזע את אשתי או להפיח בה תקוות שווא.‏

בתום השיחה שאל אותי הסוהר:‏ ’‏מה אמרו לך בטלפון?‏’‏ אמרתי לו שמישהו בטח עובד עליי כי האישה בטלפון אמרה שהיא באה לכלא כדי לשחרר אותי.‏

הסוהר אמר שזו לא בדיחה ושהיא אמרה את האמת.‏

מאפיזה,‏ איך הגבת כששמעת את החדשות המרגשות הללו?‏

מאפיזה:‏ כשבני סיפר לי על כך,‏ גם אני חשבתי שזו בדיחה.‏ חיכינו לבשורות הללו כל כך הרבה זמן.‏

אנחנו רק יכולים לדמיין לעצמנו מה הרגשתם כשהתאחדתם שוב לאחר שטימור היה במאסר למעלה משנה!‏

במבט לאחור,‏ מה למדתם ממבחן אמונה זה?‏

מאפיזה:‏ אני זוכרת שבכיתי בשל מצבם של אח בַּאהרם [‏חמדמוב]‏ ושל [‏אחות]‏ גולזירה חמדמוב.‏ [‏אח חמדמוב נעצר במרס 2015 על־ידי הרשויות בקזחסטן.‏ ב־19 במאי 2015 נגזרו עליו ארבע שנות מאסר בגין האשמה שקרית על ”‏הסתה לשנאה דתית”‏.‏ הוא עדיין מרצה את עונשו.‏‏]‏ עוד לפני מאסרו של טימור,‏ חשבתי כמה קשה לגולזירה.‏ כעת אני רוצה לחבק אותה ולשלוח לה את אהבתי העזה ותמיכתי.‏ מכיוון שגם אני עברתי את הקושי הזה עקב המאסר של טימור,‏ אני רוצה לומר לה שאני כואבת את כאבה.‏ אני יודעת שבדומה לי גם היא זקוקה לתמיכתם של יהוה ושל האחים.‏

אני אסירת תודה לכל האחים שתמכו בנו,‏ לאחים בקהילה שלנו ובכל הקהילות ברחבי העולם,‏ לגוף המנהל,‏ לעורכי הדין ולבנים שלנו.‏

טימור:‏ יש לי רק דבר אחד לומר.‏ כל אחד ייאלץ להתמודד עם ניסיונות.‏ כמובן,‏ לא כל אחד ייאסר.‏ עבור חלק מהאחים הניסיון הוא רדיפות מצד בן משפחה לא־מאמין.‏ עבור אחרים הקושי הוא לשמור על יחסים טובים עם אח או אחות בקהילה שקשה להסתדר איתם.‏ בכל קושי או ניסיון יש לנו בחירה:‏ לדבוק בעקרונות אלוהים או להתעלם מהם.‏ אם נדבק בעקרונותיו,‏ נצליח לעמוד במבחן.‏ הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות הוא לקבל את העובדה שנעבור ניסיונות ולזכור שיהוה ייתן לנו את הכוח הדרוש כדי להתגבר עליהם.‏

אני אסיר תודה למשפחתי ולבניי שתמכו בי.‏ הם ניצלו כל הזדמנות לבקר אותי,‏ וזה עזר לי להישאר חזק.‏

אני גם רוצה להודות לכל אחינו ואחיותינו ברחבי העולם על כל מה שהם עשו למעננו.‏ הערכתי את תפילותיהם ואת מכתביהם המעודדים.‏ לא הרגשתי נטוש אף לא לדקה.‏ החוויה הזו הגבירה את אהבתי לאגודת האחים וחיזקה את יחסיי עם יהוה.‏