בשנת 2022 ציינו עדי־יהוה בקפריסין 100 שנים לפעילותם באי.‏ במאה הראשונה פאולוס ביקר שם במהלך מסע ההטפה הראשון שלו יחד עם בר־נבא,‏ שהיה יליד המקום.‏ בעת המודרנית,‏ זרע האמת הראשון נזרע בקפריסין ב־1922 כאשר איש כמורה מקומי קיבל את הספרון האם הנפש מתה?‏ (‏אנג׳)‏

כעבור שנתיים,‏ סיירוס צ׳רלמבוס,‏ תלמיד מקרא (‏כך נקראו אז עדי־יהוה)‏ שהתגורר בארצות הברית,‏ חזר לקפריסין.‏ הוא החל לבשר שם בהתלהבות ושלח את העלון היכן המתים?‏ (‏אנג׳)‏ לכל עיר וכפר באי.‏

העלון הגיע לידי אנדוניס ספציוטיס,‏ שהושפע עמוקות ממה שקרא בו.‏ אנדוניס סיפר על כך לשכנו,‏ אנדראס קריסטו,‏ ויחד הם החלו לשתף אחרים במסר של העלון.‏

הכנסייה היוונית האורתודוקסית התנגדה לפעילותם של אנדוניס ואנדראס,‏ ושניהם נודו מהכנסייה.‏ אבל הם לא הפסיקו לבשר,‏ ובשנות ה־30 מאמציהם הובילו לייסוד הקהילה הראשונה בקפריסין,‏ בכפר קסילופגו.‏

בשנת 1947 הגיע לאי אנטוניוס קרנדינוס,‏ בוגר המחזור הראשון של בית־ספר גלעד,‏ ובעקבות זאת פעילות הבישור תפסה שם תאוצה.‏ ב־1948 כבר היו באי 50 מבשרים,‏ והוקם משרד הסניף הראשון.‏ ב־1960 עדי־יהוה נרשמו בקפריסין כישות חוקית.‏ ולאחר שנתיים נבנה אולם המלכות הראשון,‏ בעיר הבירה ניקוסיה.‏ מספר המבשרים המשיך לעלות,‏ ועל כן נבנה משרד סניף חדש וגדול יותר שנחנך ב־1969.‏

יחד עם הצמיחה הגיעו גם הרדיפות.‏ באמצע שנות ה־60 אחים צעירים נשלחו לכלא בשל סירובם לשרת בצבא.‏ בניסיון לגרום להם להתפשר,‏ חלקם אף עונו קשות.‏

ב־1974 פרצה באי מלחמה שהביאה עימה קשיים נוספים.‏ כ־300 מהם הפכו לפליטים,‏ וחברי בית־אל נאלצו לנטוש את הסניף.‏ אולם עדי־יהוה ממדינות אחרות נחלצו לעזרת האחים בקפריסין ושלחו להם סיוע.‏ רבים מהם אף אירחו את הפליטים בביתם.‏

למרות הכול,‏ פעילות הבישור המשיכה לשגשג.‏ ב־2006 נערך בלימסול הכינוס המחוזי ”‏קרובה הישועה!‏”‏ והיווה נקודת מפנה עבור עדי־יהוה בקפריסין — אחים ואחיות משני חלקי האי יכלו סוף סוף להתאסף יחד לראשונה מזה שנים רבות.‏

כיום יש בקפריסין 866,‏2 אחים ואחיות המשרתים ב־41 קהילות וב־17 קבוצות,‏ ב־14 שפות שונות.‏ ב־2021 נכחו בערב הזיכרון למותו של ישוע 588,‏5 איש.‏

אנו משתתפים בשמחתם של אחינו ואחיותינו בקפריסין ויודעים שיהוה יעזור להם להמשיך ”‏להתקדם כיאות באותו מסלול”‏ (‏פיליפים ג׳:‏16‏)‏.‏