19 באפריל 2022
רוסיה
אמיצים ובלתי מנוצחים — גם לאחר חמש שנות איסור
ב־20 באפריל 2022 חלפו חמש שנים בדיוק מאז שהוטל האיסור הבלתי צודק על פעילותם של עדי־יהוה ברוסיה ב־2017. a מאז, הרדיפות הלכו והחריפו מדי שנה — לעיתים עד כדי עינויים. כפי שניתן לראות בדיווחים שבאתר jw.org, אחינו ואחיותינו היקרים ממשיכים להחזיק מעמד באומץ.
אחד האחים הללו הוא דניס כריסטנסן, שנמצא מאחורי סורג ובריח כבר כחמש שנים. מייד בתום המשפט שבו נדחה ערעורו במאי 2019, הוא פנה לכל אחיו לאמונה שבאו לתמוך בו ואמר להם ברוגע ובביטחון: ”אני משתדל לשרת את יהוה כמיטב יכולתי. כך אעשה לנצח”.
גם אח איגור טוריק מגלה את אותה נחישות. הוא נזכר באח ניקולאי קאליבבה, אשר נרדף בתקופת המשטר הסובייטי. איגור למד מניקולאי שבזכות הניסיונות שמשרתי יהוה עוברים, הם יכולים לחוות את עזרתו ותמיכתו בחייהם. ”היה לי ברור שזו זכות לסבול למען אמונתי”, אומר איגור. הוא ממשיך לשאת בראש מורם את עונש המאסר על תנאי בן שבע השנים שהוטל עליו.
אח יבגני פדין מסביר איך הוא רואה את המצב: ”אין זו העת להילחם למען הצדק האישי שלנו. התפקיד שלנו הוא לתת עדות — יהוה כבר ישיב את הצדק על כנו. אנחנו נאבקים כדי להשיג את ברכת יהוה... המחשבה על כך עוזרת לי לראות את הקשיים הנוכחיים באור הנכון ללא קשר למה שיקרה בעתיד. כל קושי הוא הזדמנות לפאר את יהוה ולהעיד עליו”.
בדומה להם, גם אחות טטיאנה ז׳וק אומרת: ”כשאנחנו חושבים על כל הקשיים שכבר התגברנו עליהם בעבר, מתחזקת נחישותנו להחזיק מעמד גם עכשיו. זה מוכיח שיהוה איתנו. ללא עזרתו של אבינו השמימי, לא היינו מסוגלים בשום אופן לשמור על השמחה שלנו בנסיבות האלה”.
”לא משנה מה, אנחנו תמיד מנצחים!” אומר יבגני, שצוטט קודם לכן. ”אנחנו נכנסים למעצר ויוצאים מנצחים. אנחנו הולכים לבית המשפט ויוצאים מנצחים. אנחנו נשלחים למאסר ויוצאים מנצחים”.
זמן קצר לפני שהחל האיסור ב־2017 כתבה דוקטור אמילי בארן, היסטוריונית ומומחית לעדי־יהוה תחת המשטר הסובייטי, את הדברים הבאים: ”אם רוסיה יכולה ללמוד משהו מההיסטוריה, זה שכמעט בלתי אפשרי להכחיד את עדי־יהוה מעל פני האדמה”.
המילים בנבואה בישעיהו נ״ד:17 אכן נכונות לגבי אחינו ואחיותינו ברוסיה ובחצי האי קרים — ’כל כלי נשק הנוצר נגדם לא יצלח’.
a ממשלת רוסיה טענה בפני בית המשפט העליון שביטול הישויות החוקיות של עדי־יהוה לא יפגע בחופש הדת של עדי־יהוה כיחידים ולא ימנע מהם להמשיך לקיים את דתם. אולם פעולותיה של הממשלה מאז הפסיקה עומדות בניגוד גמור לטענה זו.