בערב ה־15 בנובמבר 2018,‏ בעיר ג׳נקוי שבחצי האי קרים,‏ יצא מביתו אח אלכסנדר אורסו‏,‏ שהיה אז בן 78,‏ כדי לקבל את פניו של בנו ויקטור בחניה.‏ הוא הופתע לראות אור מעבר לשער הקדמי.‏ הוא התקדם בזהירות לכיוון האור ולפתע שמע מישהו צועק:‏ ”‏עצור!‏ משטרה!‏”‏

בהתחלה אלכסנדר חשב שאחיו לאמונה מתבדחים איתו,‏ אבל מהר מאוד הוא גילה שלא מדובר במתיחה.‏ גבר רעול פנים תפס בחוזקה את ידיו וסובב אותן מאחורי גבו.‏ גבר רעול פנים אחר הכה את אחינו הקשיש בלסת.‏ שישה סוכנים משירות הביטחון הפדראלי,‏ חמושים ברובים אוטומטיים,‏ ביצעו חיפוש גופני על אלכסנדר וויקטור,‏ ואחרי כן הסתערו אל תוך הבית.‏

אשתו של אלכסנדר,‏ נינה,‏ הייתה במטבח כשהסוכנים הסתערו פנימה.‏ אחד מהם חטף מידה את הנייד שלה ושאל אותה במה היא צופה.‏ הם חיפשו בבית במשך שעות,‏ אבל לא מצאו שום דבר מרשימת הפרסומים הקיצוניים של רוסיה.‏

אחינו היקר לא נעצר,‏ אך הוא וכל שאר עדי־יהוה ברוסיה ובחצי האי קרים חיים יום יום בידיעה שבכל רגע נתון המשטרה יכולה לפשוט על ביתם ולעצור אותם.‏ כדי להתמודד עם המציאות העגומה הזו,‏ אלכסנדר מרבה להיזכר במורשת הרוחנית העשירה שלו וברדיפות שהוא עצמו עבר בימי השלטון הסובייטי.‏

ב־6 ביולי 1949,‏ כשאלכסנדר היה בן תשע,‏ פרצו חיילים סובייטים לביתו באישון לילה וערכו פשיטה אגרסיבית.‏ הם זרקו את החפצים של בני המשפחה למרכז החדר ופקדו עליהם להתחיל לארוז.‏ אלכסנדר מספר:‏ ”‏כשהחיילים לא הסתכלו,‏ אימא שלי החביאה בין החפצים שלנו את הספר נבל האלוהים וספרות מקראית אחרת”‏.‏ ואז החיילים לקחו את כל המשפחה לתחנת הרכבת.‏

אך החוויה הזו לא שברה את רוחם.‏ משפחתו של אלכסנדר ועדי־יהוה אחרים שהיו על הרכבת שרו שירי מלכות בדרכם למקום מגוריהם החדש בסיביר.‏ בין השנים 1949 ל־1951 הוגלו אלפי אחים ואחיות לסיביר.‏

בשנות החמישים האחים בסיביר נהגו לערוך אסיפות סודיות בחוות.‏ היו משפחות שצעדו 20 קילומטר כדי להגיע לאסיפות.‏

לאלכסנדר יש מורשת רוחנית ארוכת שנים.‏ מאקר (‏סבא רבא שלו מצד אביו)‏,‏ מקסים סבו,‏ ולדימיר (‏דודו של אביו)‏,‏ וכן פיוטר אביו הציבו לו דוגמה ומופת לנאמנות וכוח עמידה.‏

ב־1944 נגזרו על אביו של אלכסנדר עשר שנות מאסר מכיוון שהוא סירב לשרת בצבא.‏ אבל הוא חזר הביתה לאחר שלוש שנים בשל שבר בעמוד השדרה שגרם לו לשיתוק.‏ אלכסנדר זוכר איך אביו היה מספר לו סיפורים מתוך המקרא על דוד וגוליית ועל החברות בין דוד ליהונתן.‏

‏”‏דוד ולדימיר נהג להאזין בקביעות לשידורי WBBR ולקבל ספרות מקראית”‏,‏ נזכר אלכסנדר.‏ ”‏בימים ההם אסור היה להחזיק ברדיו,‏ ולכן הוא בנה חדר תת־קרקעי כדי שהוא ומעוניינים אחרים יוכלו להקשיב בבטחה לשידורי WBBR”‏.‏

בשנות ה־40 אדם ”‏מעוניין”‏ חשף את מיקומו של החדר הסודי.‏ ולדימיר ומקסים,‏ סבו של אלכסנדר,‏ נעצרו ונכלאו בעיר חוטין,‏ שבמערב אוקראינה,‏ כ־80 קילומטר מהכפר שלהם.‏

‏”‏סבתא שלי נהגה ללכת ברגל לכלא כדי לבקר אותם.‏ היא סיפרה לנו שאמונתם נוסכת בהם שמחה,‏ אם כי היא שמה לב לסימני הכאה על גופם”‏.‏ למרבה הצער,‏ ולדימיר ומקסים מתו בכלא.‏

‏”‏עד היום אנחנו לא יודעים מה קרה להם,‏ איזה יחס הם קיבלו,‏ ממה הם מתו ואיפה הם נקברו”‏,‏ אומר אלכסנדר,‏ ”‏אבל מה שמנחם אותנו זו הידיעה שהם נשארו נאמנים ליהוה עד מוות”‏.‏

מורשתו הרוחנית של אלכסנדר וחוויותיו מסיביר הכינו אותו לרדיפות העכשוויות.‏ הוא מסביר:‏ ”‏אני רגיל לחיפושים משטרתיים כי זה משהו שמוכר לי עוד מהילדות.‏ יהוה דאג לנו אז,‏ ואני בטוח שהוא גם ידאג לנו כיום.‏

‏”‏מה שעוד עוזר לי להישאר חזק זה לקרוא כל יום במקרא ולהרהר בכתוב,‏ להגיע בקביעות לאסיפות ולהיות בקשר עם אחיי ואחיותיי”‏.‏

אלכסנדר גם קורא בקביעות על הרדיפות שעוברים אחים אחרים ומתחזק מאומץ ליבם.‏ ”‏קראתי מה אמרו חלק מהאחים בדברי הסיום שלהם בבית המשפט”‏,‏ הוא אומר.‏ ”‏עדותם האמיצה מגשימה את נבואתו של ישוע:‏ ’‏לפני מושלים ומלכים תובאו בגללי,‏ לעדות להם ולגויים’‏”‏ (‏מתי י׳:‏18‏)‏.‏

בזכות תמיכתו של אלוהינו האוהב,‏ יהוה,‏ אחינו ואחיותינו לא רק מצליחים להחזיק מעמד ברדיפות,‏ אלא הם גם משגשגים.‏ הם מהווים הוכחה חיה לדברים שאמר דוד בהשראת אלוהים:‏ ”‏כל החוסים בך [‏יהוה]‏ יעלזו;‏ לעולם יריעו בשמחה”‏ (‏תהלים ה׳:‏11‏)‏.‏