עבור לתוכן

משפחת או בקוריאה מקיימת יחד את ערב הזיכרון.‏ האב ושתי הבנות (‏משמאל)‏ מציינים אותו בבית.‏ האם (‏מימין)‏ מאושפזת בבית חולים,‏ והיא מחוברת לאירוע בוועידת וידיאו

22 באפריל 2020
חדשות מרחבי העולם

ערב הזיכרון 2020 — אסיה

אחים קשישים וחולים ביפן ודרום קוריאה משתתפים בתוכנית חרף הקשיים

ערב הזיכרון 2020 — אסיה

בשל הקורונה אחים ואחיות המאושפזים בבתי חולים או מתגוררים בבתי אבות נתקלו בקשיים ייחודיים בכל הנוגע לקיום ערב הזיכרון.‏ רובם לא יכלו לצאת מהמתחם שהם נמצאים בו או לקבל מבקרים.‏ אך זקני־הקהילה עזרו להם להתגבר על המכשולים הללו,‏ והם הצליחו לציין את האירוע החשוב ביותר בשנה.‏

דרום קוריאה

לי ג׳אום־סון וקוון איי־סון,‏ עדות־יהוה בנות 91 ו־88 מהעיר נאג׳ו,‏ וכן מעוניינת בת 96,‏ היו נחושות בדעתן לקיים את ערב הזיכרון.‏ אחד הרופאים בבית האבות שלהן הוא עד־יהוה.‏ לאחר שקיים את ערב הזיכרון בבית עם קהילתו,‏ הוא חזר לבית האבות ועזר להן לצפות בנאום ערב הזיכרון באתר jw.org.‏ הוא גם סיפק להן את הסמלים.‏

אח צ׳וי ג׳יי־צ׳אול מהעיר אויג׳ונגבו עובד בבית אבות שבו מתגוררים 14 אחים ואחיות קשישים.‏ הוא עזר לאותם אחים וכן למעוניינים לצפות בהזרמת וידיאו של התוכנית ולקיים את ערב הזיכרון חרף המגפה.‏ בעקבות כך חלק מהמעוניינים החלו ללמוד את המקרא.‏

אחות קים טאי־סאן בת ה־59 מצ׳אונאן אובחנה לפני חמש שנים כחולת סרטן,‏ ולאחרונה נאלצה להתאשפז בשל כאבים חזקים שחוותה.‏ היא חולקת חדר עם אחות אחרת,‏ ששמה קים ג׳ונג־מי בת ה־69 החולה בסרטן סופני.‏ אחיותינו אינן יכולות לצאת מבית החולים בתקופת המגפה.‏ אך בעזרת זקני־הקהילה המקומיים שתיהן הצליחו לקיים את ערב הזיכרון עם קהילתן בוועידת וידיאו.‏

שתי האחיות כתבו מכתב תודה לבבי לזקני־הקהילה.‏ הן ציינו:‏ ”‏תודה רבה שעזרתם לנו להצטרף לערב הזיכרון וליהנות מחברתם הטובה של אחינו לאמונה למרות הקורונה ולמרות מצבנו הבריאותי”‏.‏

יפן

אחות מיקו פוג׳יווארה בת ה־70 ממחוז מי,‏ יפן,‏ אושפזה בבית חולים.‏ מאחר שאין שם אינטרנט אלחוטי היא לא יכלה להתחבר לערב הזיכרון שקיימה קהילתה בוועידת וידיאו.‏ אך זקן־קהילה מקומי ואשתו שלחו לה את הנאום המוקלט של ערב הזיכרון לטלפון הנייד,‏ וכך התאפשר לה לציין את האירוע בבית החולים.‏

אחות יוקי טקיוצ׳י בת ה־102 מתגוררת בבית אבות בעיר זאמה שבמחוז קאנאגווה.‏ לפני ערב הזיכרון בתה והחתן שלה שלחו לה בחבילה קטנה את הלחם והיין של ערב הזיכרון.‏ בזכות כך היא יכלה לקיים את האירוע יחד איתם דרך הטלפון.‏

החתן שלה,‏ אח מימורה,‏ אמר:‏ ”‏חמותי נטבלה בשנת 1954 והיא מעולם לא החמיצה אף ערב זיכרון.‏ אומנם הפעם ערב הזיכרון היה יוצא דופן,‏ אבל היא כל כך שמחה שהתאפשר לה לציין אותו גם השנה”‏.‏

אין ספק שיהוה מעריך את מאמציהם של האחים הקשישים והחולים לקיים את ערב הזיכרון ואת עזרתם של זקני־הקהילה (‏עברים ו׳:‏10‏)‏.‏