ה־4 באוגוסט 2021 ציין את יום השנה ה־75 לכינוס התיאוקרטי ”‏הרנינו גויים”‏,‏ הכינוס הבינלאומי הגדול הראשון שקיימו עדי־יהוה.‏ הכינוס נערך בין התאריכים 4–11 באוגוסט 1946 באצטדיון העירוני ובאודיטוריום הצמוד אליו בקליבלנד,‏ אוהיו,‏ ארה״ב.‏

בסוף מלחמת העולם השנייה אחינו ארגנו כינוס שנועד לבלוט כנקודת אור על רקע חשכת המלחמה שהשתוללה בעולם.‏ בכינוס היו אלפי אחים ואחיות מכל קצווי תבל שהתאספו בשלום.‏ אנשים מכל הגזעים והרקעים ישבו יחד בזמן שההפרדה הגזעית עדיין רווחה בארצות הברית.‏

הכינוס ”‏הרנינו גויים”‏ היה האירוע הראשון שבו התכנסו 000,‏80 עדי־יהוה במקום אחד.‏ לאחר שאחינו הופרדו זה מזה בגלל המלחמה,‏ הם כל כך שמחו להיות שוב ביחד.‏ לכינוס נשלחו 302 נציגים מ־32 מדינות.‏ אח נתן ה.‏ נור נשא את הנאום ”‏שר השלום”‏ ביום ראשון בתום הכינוס.‏

הכינוס אומנם נחל הצלחה מזהירה,‏ אך גם לווה בקשיים.‏ ביום הראשון של הכינוס התעורר קושי לוגיסטי רציני:‏ מספר הנוכחים באודיטוריום העירוני עלה על מספר מקומות הישיבה.‏ כדי שיהיה מקום לכל הנוכחים בתוכנית הערב,‏ שתחל בשעה 45:‏19,‏ האחים היו צריכים להשתמש באצטדיון הצמוד לאודיטוריום.‏ אבל באותו היום התקיימו באצטדיון שני משחקי בייסבול שהיו אמורים להסתיים ב־30:‏18.‏

במהלך המשחק השני פרצה סערה חזקה שהבריחה את הקהל הביתה לפני תום המשחק.‏ לאחר מכן השמיים התבהרו,‏ ו־000,‏50 אחים גדשו את האצטדיון ונהנו מתוכנית הערב של הכינוס.‏

בכינוס הזה יצא לאור כתב עת חדש:‏ עורו!‏ כמו כן,‏ התפרסם ספר חדש ללימוד המקרא:‏ ”‏יהי האל נאמן”‏ (‏בלועזית)‏.‏ בנוסף,‏ אח נור הודיע על התוכניות להגדיל את בית הדפוס בברוקלין,‏ ניו יורק,‏ ולהרחיב שישה סניפים במדינות אחרות.‏

אחד מרגעי השיא בכינוס היה טבילתם של 602,‏2 איש — 903 אחים ו־699,‏1 אחיות.‏ הם נטבלו בתוך ימת אירי,‏ לא רחוק מהאצטדיון.‏ בנוסף,‏ הוכנו לראשונה הדגמות של שיעור המצפה ושל בית־הספר לשירות התיאוקרטי.‏ ואת הכינוס ליוותה תזמורת של 160 נגנים.‏

הכינוס הזה הכשיר את הקרקע לכינוסים הבאים.‏ לדוגמה,‏ נוסדו בו כמה מחלקות שמשמשות אותנו עד היום:‏ מחלקת סדרנים,‏ משרד היושב־ראש,‏ עזרה ראשונה,‏ התקנות,‏ אבידות ומציאות.‏

אח רון ליטל,‏ המשרת כזקן קהילה בעיר מקיספורט בפנסילבניה שבארה״ב,‏ היה בן 11 כשנכח בכינוס הזה עם אביו ואחִיו.‏ לאורך כל שמונת ימי הכינוס שלושתם ישנו בטנדר שלהם.‏

אח ליטל זוכר את הרגע שבו כתב העת עורו!‏ התפרסם כאילו זה היה אתמול.‏ ”‏אחרי שהודיעו על ההוצאה הראשונה של עורו!‏ כולנו התרוצצנו בשמחה והחזקנו את העותקים גבוה באוויר”‏,‏ הוא מספר.‏ ”‏אם לא היה לך עותק,‏ מישהו כבר היה דואג לשים לך אחד ביד”‏.‏

כיום אח ליטל בן 86,‏ והוא זוכר איך הוא נדהם כשראה כל כך הרבה עדי־יהוה מתכנסים יחד.‏ ”‏אני זוכר שלא רציתי שזה ייגמר”‏,‏ הוא אומר.‏ ”‏זה היה פשוט נפלא”‏.‏

אנחנו אסירי תודה ליהוה על כך שהוא מברך את ’‏התכנסויותינו הקדושות’‏ (‏ויקרא כ״ג:‏2‏)‏.‏