שאול המלך הרגיש במצוקה (‏שמא י״ג:‏5–7‏)‏

במקום לציית בענווה להנחיות יהוה,‏ שאול נהג בעזות מצח (‏שמא י״ג:‏8,‏ 9‏;‏ מ00 8/‏1 13 §17‏)‏

יהוה הטיל מוסר על שאול (‏שמא י״ג:‏13,‏ 14‏;‏ מ07 6/‏15 27 §8‏)‏

אדם הנוהג בעזות מצח עושה דבר מה שאין בסמכותו לעשות,‏ מתוך פזיזות או טיפשות.‏ עזות מצח היא ההיפך מענווה.‏ אילו מצבים עלולים לפתות אותנו לנהוג בעזות מצח?‏