ערב הזיכרון הוא הזדמנות טובה עבורנו להרהר בברכות העתידיות המתאפשרות תודות לקורבן הכופר. אחת הברכות היא תחיית המתים. יהוה מעולם לא התכוון שבני האדם ימותו. זוהי הסיבה שאובדן אדם יקר הוא אחד הרגשות הכואבים ביותר שניתן לחוות (‏קוא ט”ו:26‏). לישוע כאב לראות את תלמידיו בוכים על מות אלעזר (‏יוח י”א:33–35‏). מאחר שישוע הוא השתקפותו המושלמת של אביו, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שגם ליהוה כואב לראות אותנו מתאבלים על מות יקירינו (‏יוח י”ד:7‏). יהוה מצפה בכיליון עיניים לעת שבה הוא יקים לתחייה את משרתיו, וגם אנו צריכים לצפות לכך (‏איו י”ד:14, 15‏).‏

הואיל ויהוה הוא אל של סדר, ניתן לצפות שתחיית המתים תתרחש בצורה מסודרת (‏קוא י”ד:33,‏ 40‏). במקום לוויות ייערכו קבלות פנים לכבוד המוקמים לתחייה. האם אתה מהרהר בתקוות התחייה, בייחוד כשאתה מתאבל על מותו של אדם יקר? (‏קוב ד’:17, 18‏) האם אתה מודה ליהוה על כך שסיפק את קורבן הכופר וגילה לנו בכתבי־הקודש שהמתים ישובו לחיות? (‏קול ג’:15‏).‏

• את מי מחבריך וקרוביך אתה מצפה במיוחד לראות שוב?‏

• עם אילו דמויות מקראיות אתה רוצה במיוחד להיפגש ולשוחח?‏