האם אתה משתוקק לתפקיד בקהילה שאינך יכול למלא כעת?‏ ייתכן שמדובר בתפקיד שמישהו אחר ממלא.‏ או אולי מדובר בזכות שירות שהייתה לך בעבר,‏ אולם כעת גיל,‏ בריאות לקויה,‏ מחויבויות משפחתיות או קשיים כלכליים מגבילים את מה שביכולתך לעשות.‏ ייתכן שעקב שינויים ארגוניים היה עליך לוותר על תפקיד שמילאת זמן רב.‏ ללא תלות בסיבה,‏ אולי אתה חש שאינך עושה את כל מה שהיית רוצה לעשות בשירות אלוהים.‏ במצבים כאלה ניתן להבין מדוע לעיתים אתה חש אכזבה.‏ למרות זאת,‏ כיצד תוכל להישמר פן רגשות שליליים — כגון ייאוש,‏ מרירות או תרעומת — יכו שורשים בליבך?‏ כיצד תוכל לשמור על שמחתך?‏

נוכל ללמוד לקח חשוב בשמירה על שמחה אם נבחן את דוגמתו של יוחנן המטביל.‏ יוחנן נהנה מזכויות מיוחדות,‏ אך סביר להניח שציפה שחייו בשירות יהוה ייראו אחרת.‏ הוא ודאי לא תיאר לעצמו שישב בכלא זמן רב יותר מזה שהקדיש לשירותו.‏ בכל זאת,‏ יוחנן המשיך להיות שמח,‏ ושמר על גישה זו למשך שארית חייו.‏ מה עזר לו?‏ וכיצד נוכל לשמור על שמחתנו גם לנוכח אכזבות?‏

באביב שנת 29 לספירה החל יוחנן למלא את תפקידו כמבשר בואו של המשיח באמרו:‏ ”חזרו בתשובה,‏ כי קָרְבָה מלכות שמיים” (‏מתי ג׳:‏2;‏ לוקס א׳:‏12–17‏)‏.‏ רבים נענו בחיוב.‏ למעשה,‏ המונים הגיעו ממרחקים על מנת לשמוע את המסר שבפיו,‏ אשר הניע אותם להתחרט ולהיטבל.‏ כמו כן,‏ יוחנן הזהיר באומץ את מנהיגי הדת הצדקנים מפני המשפט המצפה להם,‏ אלא אם כן ישתנו (‏מתי ג׳:‏5–12‏)‏.‏ הוא ראה את שירותו מגיע לשיאו בסתיו של שנת 29 לספירה כאשר הטביל את ישוע.‏ מאז ואילך,‏ יוחנן הנחה אחרים ללכת אחרי ישוע,‏ המשיח המובטח (‏יוח׳ א׳:‏32–37‏)‏.‏

הואיל ויוחנן מילא תפקיד מיוחד,‏ ישוע יכול היה לומר:‏ ”לא קם בילודי אישה גדול מיוחנן  המטביל” (‏מתי י״א:‏11‏)‏.‏ אין ספק שיוחנן שמח בברכות שקיבל.‏ בדומה ליוחנן,‏ רבים כיום נהנים מברכות נפלאות.‏ חשוב למשל על אח ששמו טֶרי.‏ הוא ואשתו סנדרה משרתים במסגרת השירות המורחב למעלה מ־50 שנה.‏ טרי מציין:‏ ”היו לי זכויות נפלאות רבות.‏ שירתי כחלוץ,‏ חבר בית־אל,‏ חלוץ מיוחד,‏ משגיח נפה,‏ משגיח מחוז,‏ וכעת אני שוב משרת כחלוץ מיוחד”.‏ זה אכן משמח לקבל זכויות שירות תיאוקרטיות,‏ אך כפי שנלמד מדוגמתו של יוחנן,‏ דרוש מאמץ כדי להישאר שמח כאשר נסיבותינו משתנות.‏

העובדה שיוחנן לעולם לא הפסיק להעריך את הזכויות שהיו לו סייעה לו לשמור על שמחתו.‏ חשוב על הדוגמה הבאה:‏ לאחר טבילתו של ישוע,‏ שירותו של יוחנן הלך והצטמצם,‏ ואילו שירותו של ישוע הלך והתרחב.‏ מתוך דאגה תלמידיו של יוחנן פנו אליו ואמרו:‏ ”הינה הוא מטביל וכולם הולכים אליו” (‏יוח׳ ג׳:‏26‏)‏.‏ יוחנן השיב:‏ ”הכלה היא של החתן.‏ חברו של החתן,‏ כאשר הוא עומד ושומע את קול החתן,‏ שמח עד מאוד.‏ זו שמחתי,‏ וכעת שלמה היא” ‏(‏יוח׳ ג׳:‏29‏)‏.‏ יוחנן לא התחרה בישוע,‏ ואף לא חשב שערכה של הזכות שקיבל פחת משום שתפקידו של ישוע היה חשוב יותר.‏ במקום זאת,‏ יוחנן נותר שמח מפני שהוקיר את תפקידו כ”חברו של החתן”.‏

השקפתו של יוחנן סייעה לו להמשיך להיות שבע רצון חרף כל מה שדרשה ממנו משימתו.‏ לדוגמה,‏ יוחנן היה נזיר מלידה,‏ ולכן נאסר עליו לשתות יין (‏לוקס א׳:‏15‏)‏.‏ ”הינה בא יוחנן,‏ לא אכל ולא שתה”,‏ אמר ישוע בהתייחסו לסגנון חייו הנזירי של יוחנן.‏ ישוע ותלמידיו,‏ לעומת זאת,‏ לא היו כפופים להגבלות הללו וניהלו סגנון חיים שגרתי יותר (‏מתי י״א:‏18,‏ 19‏)‏.‏ כמו כן,‏ בעוד שיוחנן כלל לא חולל ניסים,‏ הוא ידע שלתלמידיו של ישוע,‏ וביניהם כמה שבתחילה הלכו אחריו,‏ הייתה יכולת זו (‏מתי י׳:‏1;‏ יוח׳ י׳:‏41‏)‏.‏ במקום לאפשר להבדלים הללו להטריד אותו,‏ יוחנן דבק בקנאות במשימה שהטיל עליו יהוה.‏

אם גם אנו נוקיר את משימתנו הנוכחית בשירות יהוה,‏ נוכל לשמור על שמחתנו.‏ טרי,‏ שהוזכר קודם לכן,‏ אומר:‏ ”התמקדתי בכל משימה שקיבלתי”.‏ במבט לאחור על חייו בשירות המורחב הוא מציין:‏ ”אין לי חרטות,‏ רק זיכרונות נפלאים”.‏

נוכל להעמיק את שמחתנו בשירות אלוהים אם נהרהר במה שמעניק משמעות אמיתית לכל משימה או אחריות תיאוקרטית — הזכות להיות ”שותפיו של אלוהים לעבודה” (‏קור״א ג׳:‏9‏)‏.‏ כפי שמירוק פריט יקר העובר מדור לדור יכול לשמר את הברק שלו,‏ הרהורים בכבוד הגדול לשרת את אלוהים יכולים למנוע מהשקפות מוטעות להאפיל על שמחתנו.‏ כך נימנע מלהשוות את ההקרבות שאנו עושים עם ההקרבות שעושים אחרים,‏ ולא נמעיט בערכן של זכויותינו בהשוואה לזכויות שאחרים מקבלים (‏גל׳ ו׳:‏4‏)‏.‏

יוחנן אולי ידע ששירותו לא יימשך זמן רב,‏ אך הוא ודאי לא חשב שיסתיים בפתאומיות כה רבה (‏יוח׳ ג׳:‏30‏)‏.‏ בשנת 30 לספירה,‏ שישה חודשים לאחר שהטביל את ישוע,‏ נאסר יוחנן על־ידי המלך הורדוס.‏ אך יוחנן עשה כל שביכולתו כדי להמשיך לתת עדות (‏מר׳ ו׳:‏17–20‏)‏.‏ מה עזר לו להישאר שמח בעקבות השינויים האלו?‏ הוא המשיך להתמקד בעניינים רוחניים.‏

במהלך שהותו של יוחנן בכלא,‏ הוא קיבל דיווחים על שירותו הנרחב של ישוע (‏מתי י״א:‏2;‏ לוקס ז׳:‏18‏)‏.‏ יוחנן אומנם היה משוכנע שישוע הוא המשיח,‏ אך ייתכן שתהה כיצד יגשים ישוע את כל מה שכתבי־הקודש ציינו שיעשה המשיח.‏ הואיל והמשיח נועד  לקבל מלכות,‏ האם שלטונו של ישוע יחל בקרוב?‏ האם זה יביא לשחרורו של יוחנן ממאסר?‏ יוחנן השתוקק להבין בצורה ברורה יותר את תפקידו של ישוע,‏ ולכן שלח אליו שניים מתלמידיו כדי שישאלו אותו:‏ ”האם אתה זה שנועד לבוא,‏ או שמא עלינו לצפות לבואו של אחר?‏” (‏לוקס ז׳:‏19‏)‏ כאשר שבו אל יוחנן,‏ הוא ודאי הקשיב להם בתשומת לב בשעה שתיארו כיצד ישוע חולל ניסי ריפוי ואז שלח אותם חזרה כדי שימסרו ליוחנן:‏ ”עיוורים רואים,‏ פיסחים מתהלכים,‏ מצורעים נטהרים,‏ חירשים שומעים,‏ מתים מוקמים לתחייה ועניים שומעים את הבשורה הטובה” (‏לוקס ז׳:‏20–22‏)‏.‏

אין ספק שיוחנן התחזק מהדיווח שמסרו,‏ אשר הראה שישוע אכן מגשים את הנבואות הנוגעות למשיח.‏ אף־על־פי שביאתו של ישוע לא תביא לשחרור יוחנן מהכלא,‏ יוחנן ידע ששירותו לא היה לשווא.‏ על אף נסיבותיו הייתה לו סיבה להיות שמח.‏

בדומה ליוחנן,‏ אם אנו ממוקדים בעניינים רוחניים,‏ נהיה מסוגלים להחזיק מעמד בשמחה ובסבלנות (‏קול׳ א׳:‏9–11‏)‏.‏ נוכל לעשות זאת על־ידי קריאת המקרא והרהורים בכתוב בו,‏ מה שיזכיר לנו שעמלנו בשירות אלוהים לעולם אינו לשווא (‏קור״א ט״ו:‏58‏)‏.‏ סנדרה אומרת:‏ ”כאשר אני קוראת פרק במקרא מדי יום,‏ זה עוזר לי לקרוב יותר ליהוה.‏ זה עוזר לי להתמקד בו ולא בי”.‏ אנו יכולים להתמקד גם בדיווחים על הפעילות למען המלכות,‏ היכולים לעזור לנו להביט אל מעבר לנסיבותינו ולהתרכז במה שמבצע יהוה.‏ ”התוכניות החודשיות שבאתר ^®JW Broadcasting עוזרות לנו להרגיש קרובים יותר לארגון”,‏ אומרת סנדרה,‏ ”והן עוזרות לנו לשמור על שמחה במשימתנו”.‏

יוחנן המטביל מילא את משימתו הקצרה ”ברוח אליהו ובגבורתו”,‏ ובדומה לאליהו הוא היה ”אדם בעל רגשות כשלנו” (‏לוקס א׳:‏17;‏ יעקב ה׳:‏17‏)‏.‏ אם נחקה את דוגמתו בגילוי הערכה ובהתמקדות בעניינים רוחניים,‏ נוכל גם אנו לשמור על שמחתנו בשירות שאנו מבצעים למען המלכות ויהי מה.‏